רוח לח נגה רך, הד גלים ודכים בחולות חזיון, כמו עלה מן הים התראה צל פסיעות, הוי הים הכחול? התראה צל חיי נופל על החול. עקבות, עקבות לכל אורך התואי צעדי שמחתי צעדי מכאובי מי האיש לידי את דרכו פה כתב מי הלך לצידי והשאיר עקבותיו? וענה קול לא קול ויקרא אליו: בני, פה הייתי אני והלכתי אני מתפלש בדרכים בסלעים ומחילות - כה היה דבר האב אל בן בחולות. הוי הים, איך תראה ועיניך צרובות בין דרדר וטרשים יש רק זו געקבות כאן עשה רק אחד את דרכו ובכה כאן היד האחת, יד שנית לא תמכה. שמע אבי, אב רחמן אב היה לי כזר אי עקבות רגלך בישימון האכזר הכזאת יעשה אב לבנו אהבו כך שאל מול הים ואביו השיבו: בן שלי הוא אמר וקולו בו נשבר כשצרבו החולות וקדח המדבר אז הייתי אני השמים עדי מתכופף ונושא אותך בני על ידי. |