כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אהבה, יופי, ומה שביניהם

    28 תגובות   יום שני, 10/11/08, 10:25
    * תקציר לטובת הממהרים:

    מקובל לחשוב שאהבה, המתבססת (גם) על מראה חיצוני, היא שטחית, ריקנית, או פשוט שקרית (לא אהבת-אמת). כשמנסים לנמק את הקביעה הזאת, מתברר שהנימוק אינו ברור מאליו. ,

    ג'וליה רוברטס ולייל לאווט

    "היא חמודה, אבל לא הייתי יוצא איתה, כי היא שמנה מדי".

    "הוא ממש נחמד, אבל מכוער, אני לא מסוגלת לצאת איתו".

    שטחי? חיצוני? ריקני? לא רלוונטי?

    לרוב, נתפשת ההתייחסות ליופי (או החיצוניות) של אדם כלא-רלוונטית בכל הקשור לאהבה. אהבה, לפי התפישה הזו, קשורה אך ורק ל"פנימיות" של האדם; המראה החיצוני הוא רק ה"עטיפה", שעשויה להשפיע על התרשמות ראשונית, אך לא על אהבה.

    למה בעצם? מה במראה החיצוני אמור להפוך אותו ללא-רלוונטי לאהבה?

    שתי אפשרויות (או שילוב שלהן) ייתכנו ביחס למראה החיצוני:

    א. המראה החיצוני אינו מולד, אלא הוא תוצאה של טיפוח והשקעה.

    אם כך, אזי היופי אינו שונה מהישגים אחרים של האדם. ייתכן אולי לטעון כי הישגים ככלל אינם בסיס לאהבה, או אולי כי ההישג המסוים הזה אינו מתאים כבסיס לאהבה. אך אם מדובר בגוף חטוב, שהוא תוצאה של השקעה ומאמצים רבים המוקדשים לפעילות פיזית ולדיאטה מתאימה, מדוע זה לא ראוי להערכה? מדוע אין בכך כדי להעיד על טבעו או אופיו של האדם, המסוגל למאמצים כאלה כדי להיראות טוב?

    כך או כך, ברוב המקרים, האפשרות הנכונה היא ב':

    ב. המראה החיצוני הוא תוצאה של גֶנים בלבד, אין לאדם שליטה עליו.

    ואכן, ברוב המקרים מדובר ביופי מולד, לפחות בבסיסו (גם אם האדם הסתייע במעט עזרה מידידיו). אך אם כך, במה שונה היופי מחוכמה, למשל, או מנדיבות, מטוב-לב, או מכל תכונה מולדת אחרת, שאותה אנחנו מחשיבים (לרוב) כ"ראויה" לשמש בסיס (או חלק מבסיס) לאהבה?

    המראה החיצוני הוא חלק בלתי-נפרד מהאדם. מכאן עולה טיעון אחר: המראה החיצוני משתנה מהותית במהלך הזמן (ועשוי גם להשתנות בבת-אחת בעקבות אירוע כלשהו, כגון מחלה). אך מה הדין ביחס לתכונות אחרות, הנחשבות כראויות לאהבה? האם נדיבות אינה עשויה לִפְחות, להשתנות, או אף להיעלם? האם אנשים אינם משתנים גם ב"פנימיותם" ככל שהם מתבגרים? לתשובה "יש שינוי, אך יש גם בסיס קבוע שנותר בעינו (שניתן לכנותו בשם "האופי" של האדם)", ניתן להשיב כי גם המראה החיצוני משתנה, אך בסיס קבוע שלו נותר בעינו. כמו-כן, אנשים יפים נוטים לרוב להשאר יפים יותר מבני-גילם גם כשהם מתבגרים (יוצאי-דופן קיימים גם ביחס לתכונות אחרות, פנימיות).

    מקובל להניח כי אהבת-אמת היא אהבת האדם בשל מהותו, היותו "מי שהוא", או "מה שהוא". מדוע להניח שהמראה החיצוני אינו חלק ממהותו של האדם (וכמובן, ייתכן לאהוב אדם דווקא בשל אפו הארוך הייחודי, או חוסר-הסימטריה הבולט בפניו, ולאו דווקא בשל יופיו).

    ובאופן רחב יותר: בפועל ניתנת דווקא במה רחבה בהרבה ליפים מאשר לחכמים, אבל החכמה נחשבת לתכונה הראויה להערכה, בעוד הערכת היופי נחשבת לשטחית. האם זה מוצדק? באיזה נימוק? 

     

    * לתשומת לב: זה אינו סקר, אלא סיעור מוחות!
    אינני טוענת שיש להעריך יופי באותה מידה כחוכמה או טוב-לב. אני שואלת מהם הנימוקים להערכה דומה או שונה לתכונות "פנימיות" ו"חיצוניות". השאלה כאן אינה: "האם מראה חיצוני הוא בסיס ראוי לאהבת-אמת, כן או לא"; אלא – "מה הנימוקים לראות מראה חיצוני כבסיס ראוי או לא-ראוי לאהבת אמת?" ,

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/08 14:36:

      צטט: היולי-ת 2008-11-23 14:27:35


      שבתי להעניק לך את הכוכב המגיע לך !

      שבוע נפלא ויצירתי.

       

      היולית

      תודה יקירתי חיוך

       

        23/11/08 14:27:


      שבתי להעניק לך את הכוכב המגיע לך !

      שבוע נפלא ויצירתי.

       

      היולית

        17/11/08 19:14:

      צטט: קולומבינה 2008-11-17 18:38:45

      בספר על מה אנשים מחפשים בנישויאן ובבני זוג המחבר סיפר שבקבוצה טיפולית שהנחה הוא שם לב כי המשתתפים הולכים על מי שהכי דומה לבני זוגם בחיים.

      ז.א. האישה המוכה רוצה לתרגל עם הגבר המכה, השקרן מתחבר לזו שבעלה הוא שקרן פתולוגי וכו' - וזאת רק לאחר סבב היכרות שטחי ביותר, בו אף אחד לא מספר מה הביא אותו לקבוצה. הוא אפילו ניסה לבקש מהמשתתפים להתחלק לזוגות לפני סבב היכרות והחלוקה היתה דומה.

      שפת גוף? שידור מסוג אחר?

       

      מוזר ומעניין!

      את זוכרת באיזה ספר זה היה?

        17/11/08 18:38:

      בספר על מה אנשים מחפשים בנישויאן ובבני זוג המחבר סיפר שבקבוצה טיפולית שהנחה הוא שם לב כי המשתתפים הולכים על מי שהכי דומה לבני זוגם בחיים.

      ז.א. האישה המוכה רוצה לתרגל עם הגבר המכה, השקרן מתחבר לזו שבעלה הוא שקרן פתולוגי וכו' - וזאת רק לאחר סבב היכרות שטחי ביותר, בו אף אחד לא מספר מה הביא אותו לקבוצה. הוא אפילו ניסה לבקש מהמשתתפים להתחלק לזוגות לפני סבב היכרות והחלוקה היתה דומה.

      שפת גוף? שידור מסוג אחר?

        13/11/08 12:55:

      צטט: aריק 2008-11-13 09:28:30

       

      בעיה - מהי אהבה אצל "חיות מפותחות" ולאלה מהן את מתכוונת?

       

      נכון, אכן בעיה סבוכה!...

       

      כמוני את יודעת שהמונוגמיה איננה המצאה אנושית, אלא תופעה הקיימת בטבע אצל מינים רבים: חסידות, דרבנים - למשל, מאידך את מכירה את השימפנזים הגמדיים באפריקה המשתמשים במין ככלי תקשורת רב עוצמה כולל עם "תינוקות" אחים, בנות וכו' אם בודקים את הפרימאטים אנו מגלים שני דפוסים - חברה פטריארכלית נוקשה וחברה מטריארכלית נוקשה, אם נסתכל על יונקיים עילאיים כגון האריות, הרי זו חברה מטריארכלית מובהקת, שמדי פעם נכנעת לזכר החודר אליה - הסברים לכך לא חסרים, ומאידך ההנמרים אשר חיים בבדידות , האמהות חד הוריות ממש. מאידך אם מסתכלים על עדרי הצמחונים, רואים בפירוש הירארכיה של זכר והרמון, או אצל הפילים, מנהיגה נקבה.

      זו אהבה או שרידה?

      לגבי האדם הקדמון, כל מה שנכתוב יהיה נכון רגוע

       

       

      למרבה הצער, בשלב זה גם לגבי החיות אין לנו אפשרות לדעת מה נכון...

      בדיוק כפי שכתבת, דוגמאות מעולם הטבע אפשר להביא פחות או יותר לכל דבר, ולכן אני גם מאוד לא אוהבת טיעונים שמתבססים על אבולוציה (איך אפשר לדעת שבהקשר מסוים היינו דומים דווקא לחיה אחת ולא לאחרת? רוב הטיעונים האלה הם ספקולציות חסרות בסיס ממשי).

      מה שהתכוונתי אליו הוא העובדה שיש עדויות להתנהגויות אצל חיות מפותחות (מכל מיני סוגים; למשל, שימפנזים וגם קופים אחרים, פילים, כלבים...), שאילו היו מופיעות אצל בני-אדם, היינו רואים אותן כעדות לאהבה. אצל החיות, מעצם היותן חיות, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים. מה גם שחלק מהדוגמאות האלה (אני לא ממש זוכרת דוגמא קונקרטית כרגע, אבל יש המון למשל בספר "כשפילים בוכים" מאת ג'פרי מאסון וסוזן מקארתי) אינן מצביעות בהכרח על אהבה רומנטית. כך שאולי יש חיות שחשות אהבה, אבל לא אהבה רומנטית.

      הדבר היחיד שאפשר להסיק מכאן הוא, שאין טעם לדבר על האבולוציה שלנו כהסבר לבחירות שלנו באהבה! (כפי שכבר הסכמתי איתך קודם).

       

       

        13/11/08 09:28:

      צטט: אדוה שביב 2008-11-13 08:47:03

      צטט: aריק 2008-11-13 07:21:24


      מראה בריא ויפה מסמל על איכות הגנים, ואם ההנחה של השרדת הגנים נכונה, הרי ברור שגבר יימשך לאשה נאה ואשה תמשך לגבר נאה, כי בכך הם מבטיחים אפשרות רצינית שהגנים שלהם ישרדו.

      אבל -

      אם אנחנו מערבים את המושג "רצון חופשי" או סביבה, תרבות ושאר אילוצים חיצוניים למערכת הגנטית האטומה ונטולת הרצון, אפשר לגלות חריקות רציניות בתיאורית "היפה - מבטיח שרידה", כי אנחנו מגלים שגברים נמוכים, שמנים ובעלי קרחת וחשבון בנק רציני זוכים בכל הנשים הצעירות, היפות בעלות ,איכות גנים גבוהה" [האומנם?] ואם אנחנו זוכרים שהטכנולוגיה הרפואית יכולה להבטיח לאדם חזות צעירה במיוחד ביחס לגילו, הרי השאלה אם הצעירה הנאה היא צעירה בגיל הפוריות הופכת משמעותית במיוחד. אבל, הנה רכיב נוסף, התפתחות הטכנולוגיה הרפואית בתחום הפוריות מבטלת לגמרי את ענין גיל הפוריות כסיבה לקשר/לא קשר.

      אז עם מה אנחנו נשארים, אם כך?

      "מה זאת אהבה" שאל ביאליק בשירו הידוע.

      האם אנחנו מדברים על "אהבה"?

      האם אנחנו מנסים להבין את התשתית של קשר בין גברים לנשים?

      ואיך משתלבת בסיפור הזה הבחירה ההומוסקסואלית/לסבית?

       

       

      הי אריק,

      מסכימה לחלוטין שלאבולוציה השפעה מוגבלת ביותר על היבטים רבים בחיינו כבני-תרבות, ובפרט על אהבה. אגב, מבחינה זו דווקא נפתרת "בעיית" ההסבר של הבחירה ההומוסקסואלית/ לסבית: כיום היא מן הסתם משוחררת מכבלים של צרכים השרדותיים, בדיוק בדומה לבחירה ההטרוסקסואלית. בעבר הפראי שלנו היה אולי הסבר אחר, אבל אולי גם האהבה הייתה שונה, אם ניתן בכלל להניח שהאדם הקדמון התברך באהבה! (לא בטוח שלא; האם אין אהבה מסוג מסוים קיימת אצל חיות מפותחות?)

      בעיה - מהי אהבה אצל "חיות מפותחות" ולאלה מהן את מתכוונת?

      כמוני את יודעת שהמונוגמיה איננה המצאה אנושית, אלא תופעה הקיימת בטבע אצל מינים רבים: חסידות, דרבנים - למשל, מאידך את מכירה את השימפנזים הגמדיים באפריקה המשתמשים במין ככלי תקשורת רב עוצמה כולל עם "תינוקות" אחים, בנות וכו' אם בודקים את הפרימאטים אנו מגלים שני דפוסים - חברה פטריארכלית נוקשה וחברה מטריארכלית נוקשה, אם נסתכל על יונקיים עילאיים כגון האריות, הרי זו חברה מטריארכלית מובהקת, שמדי פעם נכנעת לזכר החודר אליה - הסברים לכך לא חסרים, ומאידך ההנמרים אשר חיים בבדידות , האמהות חד הוריות ממש. מאידך אם מסתכלים על עדרי הצמחונים, רואים בפירוש הירארכיה של זכר והרמון, או אצל הפילים, מנהיגה נקבה.

      זו אהבה או שרידה?

      לגבי האדם הקדמון, כל מה שנכתוב יהיה נכון רגוע

       

        13/11/08 08:47:

      צטט: aריק 2008-11-13 07:21:24


      מראה בריא ויפה מסמל על איכות הגנים, ואם ההנחה של השרדת הגנים נכונה, הרי ברור שגבר יימשך לאשה נאה ואשה תמשך לגבר נאה, כי בכך הם מבטיחים אפשרות רצינית שהגנים שלהם ישרדו.

      אבל -

      אם אנחנו מערבים את המושג "רצון חופשי" או סביבה, תרבות ושאר אילוצים חיצוניים למערכת הגנטית האטומה ונטולת הרצון, אפשר לגלות חריקות רציניות בתיאורית "היפה - מבטיח שרידה", כי אנחנו מגלים שגברים נמוכים, שמנים ובעלי קרחת וחשבון בנק רציני זוכים בכל הנשים הצעירות, היפות בעלות ,איכות גנים גבוהה" [האומנם?] ואם אנחנו זוכרים שהטכנולוגיה הרפואית יכולה להבטיח לאדם חזות צעירה במיוחד ביחס לגילו, הרי השאלה אם הצעירה הנאה היא צעירה בגיל הפוריות הופכת משמעותית במיוחד. אבל, הנה רכיב נוסף, התפתחות הטכנולוגיה הרפואית בתחום הפוריות מבטלת לגמרי את ענין גיל הפוריות כסיבה לקשר/לא קשר.

      אז עם מה אנחנו נשארים, אם כך?

      "מה זאת אהבה" שאל ביאליק בשירו הידוע.

      האם אנחנו מדברים על "אהבה"?

      האם אנחנו מנסים להבין את התשתית של קשר בין גברים לנשים?

      ואיך משתלבת בסיפור הזה הבחירה ההומוסקסואלית/לסבית?

       

       

      הי אריק,

      מסכימה לחלוטין שלאבולוציה השפעה מוגבלת ביותר על היבטים רבים בחיינו כבני-תרבות, ובפרט על אהבה. אגב, מבחינה זו דווקא נפתרת "בעיית" ההסבר של הבחירה ההומוסקסואלית/ לסבית: כיום היא מן הסתם משוחררת מכבלים של צרכים השרדותיים, בדיוק בדומה לבחירה ההטרוסקסואלית. בעבר הפראי שלנו היה אולי הסבר אחר, אבל אולי גם האהבה הייתה שונה, אם ניתן בכלל להניח שהאדם הקדמון התברך באהבה! (לא בטוח שלא; האם אין אהבה מסוג מסוים קיימת אצל חיות מפותחות?)

        13/11/08 07:22:

      צטט: סתם אחד.. 2008-11-10 12:36:37

      על קצה המזלג ..

       

      לשאלתך יש לדון קודם על מהו יפה ...

      בגדול פרופוציות מסויימות 

      אך דבר נוסף..

      בריא => יפה

      בסופו של דבר מדובר בצורך אבולציוני ..

      לכן אנו מעוניינים ביפה..

       

       

       

       

       

      לפי קאנט, ידידינו הותיק, היפה עומד בפני עצמו "ללא נקיטת חפץ", כלומר אדיש לאדם ולרצונותיו.

        13/11/08 07:21:


      מראה בריא ויפה מסמל על איכות הגנים, ואם ההנחה של השרדת הגנים נכונה, הרי ברור שגבר יימשך לאשה נאה ואשה תמשך לגבר נאה, כי בכך הם מבטיחים אפשרות רצינית שהגנים שלהם ישרדו.

      אבל -

      אם אנחנו מערבים את המושג "רצון חופשי" או סביבה, תרבות ושאר אילוצים חיצוניים למערכת הגנטית האטומה ונטולת הרצון, אפשר לגלות חריקות רציניות בתיאורית "היפה - מבטיח שרידה", כי אנחנו מגלים שגברים נמוכים, שמנים ובעלי קרחת וחשבון בנק רציני זוכים בכל הנשים הצעירות, היפות בעלות ,איכות גנים גבוהה" [האומנם?] ואם אנחנו זוכרים שהטכנולוגיה הרפואית יכולה להבטיח לאדם חזות צעירה במיוחד ביחס לגילו, הרי השאלה אם הצעירה הנאה היא צעירה בגיל הפוריות הופכת משמעותית במיוחד. אבל, הנה רכיב נוסף, התפתחות הטכנולוגיה הרפואית בתחום הפוריות מבטלת לגמרי את ענין גיל הפוריות כסיבה לקשר/לא קשר.

      אז עם מה אנחנו נשארים, אם כך?

      "מה זאת אהבה" שאל ביאליק בשירו הידוע.

      האם אנחנו מדברים על "אהבה"?

      האם אנחנו מנסים להבין את התשתית של קשר בין גברים לנשים?

      ואיך משתלבת בסיפור הזה הבחירה ההומוסקסואלית/לסבית?

        12/11/08 21:28:

      שן וספרינג, תודה על התגובות המרתקות! החלק הכיף בהעלאת שאלה לדיון הוא קריאת התשובות שלא חשבתי עליהן בעצמי. חיוך

      להלן (בשחור) תגובה נוספת, שקבלתי באימייל מכותב שאינו חבר ב"קפה":

       "... היופי בעיני המתבונן..." יש אומרים... והאמת, זאת אחת הקלישאות היותר מאוסות.

      יש יופי, נקודה. והיופי הוא מכלול, היופי הוא אסתטיקה, היופי הוא קונצנזוס, וכל היתר – תירוצים, הנחות, והסברים לא משכנעים. ולא הזכרתי דבר בעניין של שמן/ה ו/או רזה, לא אמרתי מאומה על בלונדיני/ת או ברונטי/ת. זה כבר משהו אחר לגמרי. אבל ישנם כמה דברים שהם אבסולוטיים: גלית גוטמן מחד, דובי גל מאידך (אבסולוטי? כן!)

       ואיך כל מה שכתבתי מתקשר לאהבה? ובכן... אנו נוהגים לבחון את החיצוניות ברגע שישנה אופציה לאהבה חדשה. כלומר, אם אנו נמצאים בתקופה בה אין לנו אהבה... האופציות נבחנות. ו/או אז, אנו מתחילים לבחון צבעים, משקל, שומות, גובה וכל שאר הירקות.

      מכיר לא מעט דוגמאות בהן האהבה תמה ונעלמה לה, ברגע שאחד מבני הזוג שינה חיצוניות (השמין, הקריח וכד'). אולי נותרה שם הערכה, זכרונות מתוקים... אבל משיכה? אהבה עד אין קץ? התפוגגה כלא היתה.

       

      לסיכום אומר, שהחיצוניות נמדדת כאשר ישנו/ה מועמד/ת חדש/ה לאהבה. כשאנו מאוהבים, הדעה שלנו על חיצוניות האחר/ת היא בגדר רכילות בלבד.

       

      בקשתי הבהרה מהכותב:

       

      נדמה לי שהניסוח לא מדויק, כיוון שאם אני מבינה נכון, הטענה שלך היא שהמראה החיצוני אינו ראוי לשמש כבסיס לאהבת-אמת, וגם אינו משמש ככזה בפועל. כלומר: אנחנו לא מתאהבים על בסיס מראה חיצוני, אף שיש למראה החיצוני תפקיד בבחירת בן/בת-זוג. התפקיד הזה מתמצה בסינון מועמדים פוטנציאליים, אך מרגע שישנה אהבה, החשיבות של החיצוניות נמחקת.

      מה שנראה לי כאן לא עקבי הוא המשפט על כך שישנן אהבות שמתפוגגות עם שינוי המראה החיצוני. כלומר: הכרנו מישהו שמראהו החיצוני, אולי, שיחק תפקיד בהתאהבות (אך לא באהבה, מרגע שהתבססה). בשלב כלשהו השתנה מראהו החיצוני (לרעה), ויחד עם השינוי, נעלמה האהבה. כלומר, המראה החיצוני כן משחק תפקיד באהבה עצמה!

       

      וקבלתי אותה (את ההבהרה):

       בתגובה להערה - "הטענה שלך היא שהמראה החיצוני אינו ראוי לשמש כבסיס לאהבת-אמת":אז תגובתי היא - לא! הטענה שלי היא שהמראה החיצוני הוא הבסיס הראוי לאהבת אמת! וכולנו מכירים את ההרגשה של "כל יום אני מאבד/ת בחור יפה ברחוב.." (זוכרת את השיר?)

      רק טענתי שזה הבסיס להתחלה, ולאחר מכן, אנו מתעמקים בפנימיות. שהרי, אם זה לא היה, לא היו אהבות ממבט ראשון. נכון?

       

      נכון. ובאמת, אני לא בטוחה שאני יודעת כיצד להתייחס לאהבות ממבט ראשון (שהמראה החיצוני, בלי ספק, משחק בהן חלק משמעותי ביותר): האם אהבה ממבט ראשון, שאינה מתפתחת במבט שני, היא אהבה אמיתית שנגמרה, או שאינה בגדר אהבה? ומה עם אהבה ממבט ראשון שנמשכת גם במבט המאה – האם זו אותה האהבה, או שמא התאהבות שהתחלפה באהבה? כאן כבר פונים לשאלות אדירות עוד יותר בהיקפן... חיוך

        12/11/08 15:58:


      אני לא יודע אם הכוונה שלך בשיטחי לקשר פחות עמיד או יציב אלא לאופי הקשר ולתוכן שלו.

      אני לא חושב שזה נתפש כלא רלוונטי אלא כשטחי.

      ואם לעשות עוד אבחנה, זה יכול להיות רלוונטי יותר למשיכה ופחות לקשר קבוע.

       

      על המשיכה והצד השני שלה - דחייה עצמה לא ניתן לומר שהן שיטחיות כמו שלא ניתן לומר שיטחי על רעב.
      אבל אהבה שמבוססת על קשר אנושי  (ואגב, אני מעדיף להגדיר קשר כשיטחי מאשר את האדם שעונה על ההגדרה הזו כשטחי, כיוון שיש אנשים לא שיטחיים שמוצאים את הצורך שלהם בעומק – באפיקים אחרים).

      יתכן שיש אמורה להיות רחבה ומקיפה כרוחב האישיות של הצדדים המעורבים ואופי הקשר הוא ראי לאופי האדם. (שוב, בהסתייגות שבסוגריים הקודמים). מדובר על חלקים באישיות שבאים לביטוי בין השאר באינטרקציה עם נפש קרובה.

      בדיוק כמו בבילוי, אם הבילוי היחיד המועדף על מישהו, קשור רק לחוויות פיזיות הוא נחשב כבעל אישיות שטחית ביחס למישהו שבתחומי העניין שלו מצויים גם נושאים שהשכל והרגש, ולא רק החושים, מוצאים בהם סיפוק.

       

      כל זה בלי לדבר מצד שני על הנקודה שאצל לא מעט אנשים המראה החיצוני משאיר רושם יותר מאשר ויזואלי אסתטי בלבד והוא נוטע רושם על האישיות, נכונה או לא, מבוססת על נסיון אישי או קולקטיבי מטעה או מדויק (לפעמים זה יכול הליות אפילו משקפיים שמשוות חזות "משכילה" יותר וכד'), אבל מלמד כביכול על האישיות, כך שהמשיכה לא כל כך חיצונית. (לפחות לא עד שמכירים מקרוב יותר ומקבלים הזדמנות – ולא תמיד מנצלים – לשנות את הרושם החיצוני ראשוני).

       

      כתבתי קצת מפוזר, אבל זה מה יצא...

        12/11/08 14:51:

      שלום אדוה,

      פוסט מרתק ודיון מרתק.

       

      אני חושב שהערכה של תכונות היא בהכרח סובייקטיבית. כלומר אינה שייכת לאדם האוהב  אלא לאדם שלישי כלשהו ((יכולה אולי להיות שייכת לצד הנאהב).

       

      לדוגמא, אם חבר יאמר לי "אני אוהב את אשתי בגלל שהיא יפה" השאלה היא מה אני אחשוב על זה וכיצד אני אעריך את האמירה הזו. לגבי החבר ברור שמדובר באמירה לגיטימית (הרי כך הוא אמר).

       

      ובכן התשובה הראשונה שעולה לראש היא שאחשוב שמדובר באידיוט, כביכול מה שייך יופי לאהבה. ולמעלה מזה, הנימוק הנ"ל מעלה אצלי את החשש כי מדובר באדם רדוד ושטחי שאינו מסוגל להבחין בין טפל לעיקר.

       

      לעומת זאת אילו יאמר לי המשפט "אני אוהב את אשתי גם בגלל שהיא יפה", התגובה הראשונה תהיה "ברור לגמרי" והנימוק הוא שאנחנו הרי אוהבים דברים יפים, זה טבע בריאתנו.

       

      במחשבה נוספת, אני הרי מעריך את הדברים בהתאם לראייתי והשקפתי (כבר הזכרתי שמדובר בהערכה סובייקטיבית) וזהו תחום שמערב בתוכו הרבה רגשות. אילו הייתי אישה יפה ששומעת את המשפט הזה, יתכן שהייתי מוחמא ולפיכך הייתי מקבל בהבנה ובחיוך אמירה כזו, לעומת זאת אישה פחות יפה עלולה להיעלב ולפיכך לחשוב שמדובר באמירה של נינאדרטל חסר רגשות. כמובן שאפשר גם אחרת, אנשים לא מתייחסים למה שיש לי לומר רק למראה החיצוני שלי וכדומה. הצד השווה הוא שטענה כזו מעוררת רגשות ועל פי סוג הרגשות מוכרעת גם רמת ההערכה.

       

      לגבי הנימוק המתייחס לעובדה שזוהי תכונה מולדת וכביכול זכו בה מן ההפקר ולפיכך אין היא ראויה להערכה... לדעתי הערכה כזו נובעת מקנאה ושוב למעשה סוג הרגש הוא זה שקבע את איכות ההערכה.

       

      שן

        11/11/08 16:01:

      תודה לכל המגיבים!

      לאור רוחב-היריעה של השאלה, וההתפרשות של התגובות על פני היבטים שונים שלה, חשבתי שיהיה לנכון "להדק" קצת את הדיון ולתת כיוון למחשבות שהועלו עד כה.

      השאלה שהעליתי הייתה: האם יש למראה החיצוני של אדם מקום באהבת-אמת?

      או באופן רחב יותר: מה מאפיין תכונות, ה"ראויות" להוות בסיס לאהבת-אמת, לעומת תכונות שאינן ראויות לכך?

      ההתייחסות היא למראה חיצוני באופן כללי, ולאו דווקא להגדרה כזו או אחרת של יופי. זאת משום שאין הבדל עקרוני בין השאלה "האם עיניים כהות ומבנה גוף מוצק יכולים להוות בסיס לאהבת-אמת", לבין השאלה (למשל) "האם עיניים בהירות ומבנה גוף צנום יכולים להוות בסיס לאהבת-אמת".

      יאן ("תמימות קדושה") העלה כאן הצעה מעניינת, לפיה הבסיס התרבותי לחלוקת תכונות ל"ראויות" ו"לא-ראויות" קשור (גם) להבדלים מגדריים. כלומר: באופן מסורתי, נקשר היופי בעיקר לנשים, והחוכמה – בעיקר לגברים. כפי שקרה גם עם תפקידים מסורתיים אחרים, התפקידים ה"גבריים" זכו להערכה כרציניים או חשובים יותר. עם זאת, אין בבסיס ההיסטורי הזה כדי לספק קריטריונים, שבהם צריכה לעמוד תכונה, כדי להיחשב "ראויה לאהבה". למשל, טוב-לב ואמפתיה מיוחסות גם הן, סטראוטיפית, לנשים יותר מאשר לגברים, אך הן נחשבות לגיטימיות כבסיס לאהבה.

      בהקשר זה יש להעיר על ההבדל בין התאהבות בפועל לבין ההערכה התרבותית שניתנת להתאהבויות על בסיס כזה או אחר. ורד VB)) העירה כי "אנחנו מתאהבים במכלול; לא בתכונה זו או אחרת". אני מסכימה, אך זהו תיאור של התאהבות בפועל, שאינו בהכרח תואם להערכה התרבותית שלה. כלומר: הערכת תכונות אלה או אחרות אינה אלא נורמה תרבותית. ייתכן שבפועל רובנו נוהגים באופן מסוים, שאינו זוכה, דווקא, להערכה תרבותית גבוהה. לכן הזכרתי גם את הפער בין התפישה, לפיה הערכת היופי היא "שטחית" (לעומת הערכת תכונות כגון אומץ, יושר או חוכמה), לבין המצב בפועל, בו רוב תשומת הלב ניתנת ליפים, בלי קשר ליתר תכונותיהם. כאן ההתנהגות בפועל היא התפעלות ממראה חיצוני הנחשב יפה, ואידיאליזציה שלו, בעוד שההערכה התרבותית על התנהגות זו היא שלילית בעיקרה.

      טענה מעניינת שהועלתה כאן, שמצביעה על קריטריון אפשרי, היא הדרישה להשפעה מהותית על ההתנהגות: תכונה, הראויה לשמש בסיס לאהבה, נדרשת להשפיע באופן ממשי על התנהגות האדם. המראה החיצוני, לרוב, אינו משפיע באופן מהותי על התנהגות האדם, ולכן – לפי הקריטריון הזה – אינו עשוי לשמש בסיס לאהבה. אפשר להשוות את המראה החיצוני כאן לתכונות שאינן נראות לעין, אך אינן משפיעות על ההתנהגות (ולפחות לא באופן מהותי), כגון סוג הדם, או העדפת מזון מתוק. לעומת זאת, אומץ-לב (או פחדנות), יושר (או רמאות), טוב-לב (או רשעות) ותכונות רבות אחרות נוטות להשפיע באופן מהותי על ההתנהגות, ולכן, לפי התפישה הזאת, ראויות לשמש בסיס לאהבה.

      טענה אחרת נוגעת לדרישה לשליטה: רונתי הזכירה (בהקשר שונה קצת) את התהייה – איך אפשר לשפוט אדם על משהו שלא בחר בו?

      יש לי שתי הערות על השאלה הזו: ראשית, לא מדובר בשיפוט כ"טוב" או כ"רע", אלא בשיפוט שונה לגמרי: "מוצא חן-בעיניי" לעומת "לא מוצא-חן בעיניי". שיפוט שכזה אינו רציונלי (ולפעמים אף עומד בסתירה לרצונו של אדם; אפשר להתאהב בניגוד לרצוננו!). לכן אין כאן שאלה של הוגנות השיפוט; זהו שיפוט לא-הוגן במוצהר.

      שנית, ההתנהגות האנושית מורכבת מגורמים רבים ומגוונים, שלא על כולם יש לאדם שליטה (ואולי על רובם אין לו שליטה). למשל, תסמונות כגון היפראקטיביות, הפרעות קשב, הפרעות בוויסות החושי ועוד, משפיעות באופן מהותי על ההתנהגות. האם אפשר לומר שאוהבים מישהו בזכות, או אולי למרות, היותו היפראקטיבי? מדוע לא? מדוע להניח כי על תכונות "מובהקות" יותר, כגון אומץ-לב או נחישות, יש לנו שליטה רבה יותר? הרי אלה גם אלה נקבעות בהתאם לגנים שירשנו, ואין לנו בחירה בעניין זה. בנוסף, אלה וגם אלה משפיעות באופן מהותי על התנהגותנו. עם זאת, אנו יכולים לבחור כיצד להתייחס לתכונות שיש לנו. יש הבדל גדול, למשל, בין פחדן שמאפשר לעצמו לברוח בכל רמז לסכנה, לבין פחדן המתאמץ להתגבר על פחדו. כך שהשאלה אינה נסובה בעצם על מידת השליטה שלנו בתכונות המאפיינות אותנו (אין לנו שליטה ברובן), אלא על הבחירות שאנו עושים לאור התכונות שיש לנו (בלי שבחרנו בהן). מבחינה זו, לא מסתמן הבדל מהותי בין התכונות הקשורות למראה חיצוני לבין תכונות אחרות.

      אז מה היה לנו? (מעין סיכום זמני)

      בפועל, כנראה שרובנו מתייחסים למראה חיצוני בבחירת בן/בת-זוג, אך השאלה אינה על ההתנהגות בפועל, אלא על ההערכה התרבותית להתנהגות זו. אם כך, האם יש הצדקה להערכת מראה חיצוני כראוי לבסס אהבת-אמת? נדמה לי שטיעון אחד עומד בעינו ביחס לטענה, שאהבה על בסיס מראה חיצוני ראויה פחות להערכה מאהבה אחרת: היות המראה החיצוני שולי בהשפעתו על ההתנהגות. כאמור, אדם אינו בוחר את תכונותיו. כשם שאין לנו שליטה על מראנו, אין לנו גם שליטה על היותנו חכמים, נוטים לרגזנות, חייכנים או עצלנים. עם זאת, ישנן תכונות המשפיעות באופן מהותי על התנהגותנו (תוקפנות, למשל), ואחרות – שאינן משפיעות כלל על התנהגותנו, או משפיעות עליה במידה מזערית בלבד. נראה, שהמראה החיצוני משתייך לקבוצה אחרונה זו של תכונות. אם יש בכך כדי לבסס קריטריון לאהבת-אמת, אזי נראה שאכן המראה החיצוני אינו עומד בקריטריון זה.
        11/11/08 08:42:

      חייבת להזכיר את האנקדוטה המפורסמת, המיוחסת לאחד מנשיאי ארה"ב הגדולים. הנשיא סירב למנות אדם מסוים לתפקיד בכיר כלשהו,  וטען: "פרצופו לא מוצא חן בעיני". אחד מיועציו שאל אותו: "אבל איך אפשר לשפוט אדם על משהו שלא בחר בו? הרי איננו אשם במראה פניו". לכך ענה הנשיא: "אחרי גיל 40, אדם אחראי למראהו".

       בקיצור, אני אוהבת אנשים יפים. אבל יופי הוא בעיני המתבונן. לא אחת מצאתי את עצמי מתלהבת מיופי שאיש מלבדי לא הבחין בו. חיצוני? פנימי?.... מה זה החלוקה הזאת? האם לא אמרו שהעיניים הן ראי הנשמה? גם לאנשים יפים יש רגעים מכוערים, וגם לאנשים לא יפים יש רגעים שבהם הם מתגלים במלוא הדרם.

        10/11/08 21:42:


      יופי, כמו כל משאב אחר, כסף, הצלחה, אינטלקט, הוא סוג של משאב.

      ברגע שאנחנו "מנכסים" לקרבתנו אדם יפה,

      יש בזה סוג של טפיחה על האגו,

      משהו שאומר אולי, אני שווה יותר, כי אני מתהלך בקרבת אנשים שהחברה אוהבת אותם.

      אולי אני יפה יותר בעצמי....

       

      סוציוביולוגים טוענים שזה משהו מולד, הרצון להתקרב למי שנושא את מודל היופי

      המוסכם גנטית: עיניים גדולות, סנטר ולסת קטנים, שפתיים מלאות, עור חלק, מודל שמתקרב

      בעצם ליופי של תינוק בן יומו. משהו שמשדר נעורים, ויכולת פריון ורבייה.  

       

        10/11/08 17:33:


      אני חושבת שאנחנו מתאהבים במכלול. לא תבכונה ו או אחרת. אנחנו גם לא מתאהבים במישהו רק בגלל שהוא חכם. התמהיל הוא שגורם לנן להתאהב, וככזה, גם ליופי יש תפקיד. הוא חלק מהשלם.

      אף אחד לא יתאהב במישהו רק על סמך הופעתו החיצונית, כשם שלא נצאהב במישהו רק בשל היותו נדיב.

      ליופי יש משקל שווה כמו לכ תכונה אחרת שמרכיבה את אהבתנו, ויתרה מכך לפעמים די לנו בחלק מהשלם, מספיק שהעיניים של אהובת ליבנו יפות בענינו, כי אותו יופי חלקח משתדך למאות תכונות שלמות או חלקיות אחרות שיחד יוצרים א האדם היחיד והמיוחד שמולנו.

        10/11/08 14:07:

      צטט: אדוה שביב 2008-11-10 13:46:40

      נדמה לי שעולה מפה עוד תשובה, הרבה יותר מורכבת:

       

       

       

      אני לא יודעת למה ברחה לי התשובה היותר מורכבת. הנה היא:

      ייתכן שיש הבדל בין אהבה חד-צדדית לאדם, כלומר, אהבה שלא מומשה (בין אם מדובר באהבה נכזבת, או אהבה בטרם הפכה לזוגיות), לבין אהבה הדדית (מרגע שנוצרה הזוגיות ובני-הזוג "התבשלו" קצת ביחד). 

      כתבת (לודו) -

      "נדמה לי שרובנו מחפשים בבן/ בת הזוג הרבה יותר מיופי. בת זוג יפה לצדי? נהדר. כל עוד יש בה הרבה דברים אחרים שאני מחפש": אולי לא לזה כוונת, אבל בכל זאת זה העלה אצלי את השאלה אם הטיב או הערך של האהבה לא משתנים במהלך הזוגיות. אין ספק שלזוגיות יכולה להיות השפעה על התנהלות כל אחד מבני-הזוג, וכן, כל אחד מגלה אצל השני דברים שלא הכיר. האם יש ערך "גבוה" יותר לאהבה שמומשה, לעומת אהבה שלא מומשה? האם זו אהבה "אמיתית" יותר? אין ספק שכאן קיים הבדל מהותי בין תכונות שאינן קשורות למראה החיצוני, לבין אלה שכן: האחרונות נראות לעין באופן זהה, כשנמצאים עם האדם בזוגיות וכשלא. אין כאן (בדרך כלל, אלא במקרים של רמאות ממשית) הפתעות. לעומת זאת, ביחס לתכונות אחרות אפשר להיות מופתעים.

        10/11/08 13:54:

      צטט: תמימות קדושה 2008-11-10 13:18:50


      אני רואה בתפיסה כי יופי נחות לחוכמה/אופי, תפיסה שובניסטית, בין היתר.

      תפקידן של נשים בחברה במהלך ההיסטוריה היה להיות יפה ולשתוק (ואז להתחתן, ללדת ילדים, לבשל, לכבס ולנקות) תפקידים אלו לא הצריכו בינה יתירה.

      גברים לעומת זאת ציפו מהם לשלל תכונות אחרות בעלות "עומק" (חוכמה, אומץ, אצילות וכיוב').

      לכן, לדעתי ובין היתר, יופי נחשב לשטחי וחוכמה נחשבת למוערכת.

       

       

      תודה יאן, רעיון מרתק!

      מה גם, שהתפישה הזו לא לגמרי נכחדה מהמציאות (ראה "היפה והחנון". למעשה, עדיף כנראה לא לראות; אני לפחות בחרתי כך...)

       

       

      מצד שני, חוכמה היא תכונה בעלת משמעות אבולוציונית רבה יותר מיופי. בעוד שיופי מסייע לאדם יפה להתרבות, החוכמה מסייעת ליותר אנשים לשרוד.

       

       

      אני לא בטוחה שמבחינה ביולוגית מטרת ההשרדות חשובה יותר ממטרת ההתרבות. מה שכן, ייתכן שגם החוכמה יכולה הייתה לסייע בהתרבות (בקסם אישי? או דווקא בדרכי מרמה?...) אני כותבת בלשון עבר, מפני שנדמה לי שבכל זאת התקדמנו קצת מעבר לדרישות הביולוגיות הבסיסיות הללו, והיום אנחנו מייחסים חשיבות גם לשיקולים תרבותיים, שלא היו קיימים בעברנו.

       

       

      כך או אחרת, לדעתי, יופי או חוכמה הן שתי תכונות שבסיסן מולד וכל שאנחנו יכולים לעשות במהלך חיינו הוא לטפחן או לא.

      מבחינת המידה שראויה תכונה זו או אחרת להערכה - זה עניין חברתי גרידא.

       

      מסכימה. התפישה שלפיה הערכת היופי היא שטחית היא מוסכמה תרבותית; ומה שמעניין במיוחד הוא שבו-בזמן, החברה ממשיכה להעדיף בפועל אנשים יפים, ובחלקים נרחבים בחברה המערבית (כולל במדינתנו הקטנטונת) משודר המסר שחוכמה אינה ראויה להערכה מיוחדת (לפחות בתרבות הפופולרית).

       

      אני חושב שרוב בני האדם מבחינה מינית מחפשים אדם יפה (קרי, סימטרי, אסתטי ועוד שלל קריטריונים) אבל מעוניינים לבלות את חיינו עם אדם חכם (או בעל התאמת תכונות אופי אחרת שאינה נגזרת של מראה חיצוני).

      זה די בגדול, כי כולנו היינו רוצים שילוב של הדברים.

       

       

        10/11/08 13:46:

      צטט: לודו 2008-11-10 13:10:14


      צודקת, אבל...

       

       

      מה שבטוח הוא אני לא צודקת, כיוון שלא נתתי תשובה, אלא רק שאלה... חיוך

       

       

      היופי הוא מרכיב בהחלט חשוב ביכולת שלו להשפיע על אהבתנו.כן, אנחנו אוהבים

      אנשים יפים, רוצים שיהיו לנו ילדים יפים ואוהבים להיראות בחברת אנשים יפים.

      ידועה הקלישאה בדבר "היופי הוא בעיני המתבונן" אבל נדמה לי שכמו בהרבה דברים אחרים כגון

      מוזיקה או אמנות, רובנו יודעים להעריך יצירה איכותית וטובה  גם אם אין היא לפי טעמנו,

      כך רובנו יידע לומר על רוב האנשים אם הם יפים או לא, ואין זה משנה אם זה "הסגנון" שלי או לא.

      אני בטוח שאם ניקח מדגם מייצג של האוכלוסיה, וניתן להם סט של תמונות, תהיה הסכמה פחות או יותר לגבי היפים והמכוערים, ואולי אלה שב"אמצע" יקבלו "ציונים" משתנים.

      ולכן, היופי בהחלט משפיע עלינו. אלא שלדעתי הוא משפיע כ"סטארטר" ליחסים. אולי זו

      רק סריטה שלי, אבל נדמה לי שרובנו מחפשים בבן/ בת הזוג הרבה יותר מיופי. בת זוג יפה לצדי? נהדר. כל עוד יש בה הרבה דברים אחרים שאני מחפש. בת זוג שהיא אדם נפלא ועונה על כל השאר התנאים והיא מכוערת? לא תודה. ליופי , היופי כפי שאני מגדיר אותו, יש משמעות בעיניי. 

       

       

      אני לא בטוחה שהבנתי; כלומר, היופי כן הכרחי בעיניך, גם אם לא מספיק (נדרשות גם תכונות נוספות)?

      אם כן, אז עולה מכאן שיופי דווקא כן יכול להוות חלק (אולי אל הכי חשוב, אבל חלק) באהבה. לחלופין, ייתכן שזה לא חלק מהאהבה, אבל כן חלק מהאפשרות לנהל מערכת יחסים רומנטית, שיש בה עוד דרישות למעט אהבה.

      נדמה לי שעולה מכאן גם עוד שאלה, מורכבת בהרבה: האם אהבה יכולה להתקיים בפני עצמה, או רק כאשר יש יחסים הדדיים? כלומר, האם דין אהבה לא-ממומשת (לבן-זוג שאין לנו מערכת יחסים רומנטית איתו) כדין אהבה ממומשת (כאשר מערכת כזו כן מתקיימת)? אני חושבת שאכן יש חשיבות לשאלה הזו, כיוון שלא נדיר לשמוע על מקרים שבהם האהבה (החד-צדדית) "מתה" לאחר שהתממשה. כלומר: הציפיות ומידת ההתממשות שלהן משפיעות על האהבה, שאינה חסינה לשבירת ציפיות. השאלה הזו כבר חורגת משאלת מקום המראה החיצוני באהבה, אבל היא בהחלט מעניינת...

       

      נדמה לי שעולה מפה עוד תשובה, הרבה יותר מורכבת:

       

       

        10/11/08 13:38:

      צטט: טרמינל 2008-11-10 12:50:46

       

      לדעתי שתי הטענות שהעלית אינן רלוונטיות לדיון. לטעמי, כלל אין זה משנה אם היופי הוא מולד או נרכש.

      הסיבה המרכזית שיופי אינו "ראוי" להיות סיבה לאהבה הינה מכיוון שהאדם אינו גופו, ולכן מראה הגוף אינו מעיד על האדם עצמו. התאהבות ביופי היא התאהבות בגוף, אך כשם שהגוף נשאר לאחר מות האדם, הוא אינו יכול לייצג בצורה אמיתית את האדם.

      כפי שאיננו יכולים להתאהב בכיסא, כך קשה לנו לקבל את הטענה שאנו יכולים להתאהב בגופו של אדם, אלא רק להמשך אליו משיכה פיזית.

       

      אבל זו בדיוק השאלה: למה הגוף אינו חלק מהאדם? מה השוני המהותי בין תכונה "פנימית" לבין תכונה "חיצונית" (אלא אם מאמינים שיש נפש, דבר שאני לא מאמינה בו)?

       

      חכמה וטוב לב הן תכונות שמעידות על אופי האדם והתנהגותו, ולכן מייצגות בצורה מסויימת את האדם עצמו. כמובן שניתן לטעון גם נגד תכונות אלה שהן אינן מהוות ייצוג אמיתי של האדם, אך לטעמי הן מהוות יצוג יותר אמין שלו. ובכל מיקרה,  אם חוכמה נתפשת על ידיך כידיעת אינפורמציה רבה, אזי בהחלט יתכן שגם תכונה זאת אינה מייצגת נאמנה את האדם.

      אם מדובר בחוכמה של "טוב" ו"רע", אשר נובעת מהבנה רגשית וניסיון חיים, לטעמי מדובר תכונה מהותית, שאינה זמנית ובעלת ערך מוסף.

       

      כאן כבר אני מתחילה להסכים: יש תכונות שמשפיעות יותר על התנהגותו של האדם, ויש גם תכונות "פנימיות" שאינן בהכרח משפיעות עליה באופן משמעותי (כגון העדפה לצבע מסוים, או חיבה לגיאוגרפיה).

      יחד עם זאת, גם מראה חיצוני עשוי להשפיע על ההתנהגות, אם כי אולי במידה פחותה לעומת תכונות אחרות: למשל, אדם יפה במיוחד יכול להיות בעל בטחון עצמי גבוה (גם אם לא בהכרח), או פתוח יותר לבריות (כנ"ל); וגם תכונה חיצונית שאינה קשורה דווקא ליופי, אך היא מושכת תשומת לב (למשל, גובה יוצא-דופן) עשויה להשפיע על ההתנהגות: אותו אדם, שאי-אפשר שלא להבחין בו, עשוי להיות ביישן במיוחד, למשל.

       

       

        10/11/08 13:32:

      הי, תודה על התגובה!

      א. אני לא מסכימה שהגדרת היופי חשובה כאן; אפשרי בהחלט שכל אחד יגדיר את היופי בהתאם להעדפותיו (אחד אוהב רזון ואחר גוף מלא, למשל), ועדיין השאלה בעינה עומדת - האם זה רלוונטי לשאלת האהבה? כלומר, האם אהבת אדם בשל תכונה הקשורה למראהו החיצוני היא אהבה "פגומה", "שקרית" או "שטחית"? בנוסף, אין הכוונה דווקא לאהבה בזכות יופי; אפשר לאהוב גם דווקא בשל כיעור (לא?)

      ב. בעניין הטענה על הטעם האבולוציוני להעדפות שלנו (בעניין יופי ובכלל), אכתוב על כך יותר בהרחבה בפוסט אחר, אבל באופן כללי, יש לי הרגשה שהטענה הזו משמשת באופן קצת סלקטיבי: יש התנהגויות אנושיות, שבבירור אין להן כל בסיס אבולוציוני (מבטיחה להביא דוגמאות ודיון יותר מפורט); לדעתי הסיבה היא שהתרבות משפיעה עלינו באופן מהיר, ומשנה תכונות שהתפתחו במהלך האבולוציה, וכיום כבר אינן רלוונטיות. כך שאני לא בטוחה עד כמה ניתן לבדוק באופן אמפירי את השפעת האבולוציה על יחסנו ליופי.

       

       

      צטט: סתם אחד.. 2008-11-10 12:36:37

      על קצה המזלג ..

       

      לשאלתך יש לדון קודם על מהו יפה ...

      בגדול פרופוציות מסויימות 

      אך דבר נוסף..

      בריא => יפה

      בסופו של דבר מדובר בצורך אבולציוני ..

      לכן אנו מעוניינים ביפה..

       

       

       

       

       

       

        10/11/08 13:18:


      אני רואה בתפיסה כי יופי נחות לחוכמה/אופי, תפיסה שובניסטית, בין היתר.

      תפקידן של נשים בחברה במהלך ההיסטוריה היה להיות יפה ולשתוק (ואז להתחתן, ללדת ילדים, לבשל, לכבס ולנקות) תפקידים אלו לא הצריכו בינה יתירה.

      גברים לעומת זאת ציפו מהם לשלל תכונות אחרות בעלות "עומק" (חוכמה, אומץ, אצילות וכיוב').

      לכן, לדעתי ובין היתר, יופי נחשב לשטחי וחוכמה נחשבת למוערכת.

       

      מצד שני, חוכמה היא תכונה בעלת משמעות אבולוציונית רבה יותר מיופי. בעוד שיופי מסייע לאדם יפה להתרבות, החוכמה מסייעת ליותר אנשים לשרוד.

       

      כך או אחרת, לדעתי, יופי או חוכמה הן שתי תכונות שבסיסן מולד וכל שאנחנו יכולים לעשות במהלך חיינו הוא לטפחן או לא.

      מבחינת המידה שראויה תכונה זו או אחרת להערכה - זה עניין חברתי גרידא.

      אני חושב שרוב בני האדם מבחינה מינית מחפשים אדם יפה (קרי, סימטרי, אסתטי ועוד שלל קריטריונים) אבל מעוניינים לבלות את חיינו עם אדם חכם (או בעל התאמת תכונות אופי אחרת שאינה נגזרת של מראה חיצוני).

      זה די בגדול, כי כולנו היינו רוצים שילוב של הדברים.

        10/11/08 13:10:


      צודקת, אבל...

      היופי הוא מרכיב בהחלט חשוב ביכולת שלו להשפיע על אהבתנו.כן, אנחנו אוהבים

      אנשים יפים, רוצים שיהיו לנו ילדים יפים ואוהבים להיראות בחברת אנשים יפים.

      ידועה הקלישאה בדבר "היופי הוא בעיני המתבונן" אבל נדמה לי שכמו בהרבה דברים אחרים כגון

      מוזיקה או אמנות, רובנו יודעים להעריך יצירה איכותית וטובה  גם אם אין היא לפי טעמנו,

      כך רובנו יידע לומר על רוב האנשים אם הם יפים או לא, ואין זה משנה אם זה "הסגנון" שלי או לא.

      אני בטוח שאם ניקח מדגם מייצג של האוכלוסיה, וניתן להם סט של תמונות, תהיה הסכמה פחות או יותר לגבי היפים והמכוערים, ואולי אלה שב"אמצע" יקבלו "ציונים" משתנים.

      ולכן, היופי בהחלט משפיע עלינו. אלא שלדעתי הוא משפיע כ"סטארטר" ליחסים. אולי זו

      רק סריטה שלי, אבל נדמה לי שרובנו מחפשים בבן/ בת הזוג הרבה יותר מיופי. בת זוג יפה לצדי? נהדר. כל עוד יש בה הרבה דברים אחרים שאני מחפש. בת זוג שהיא אדם נפלא ועונה על כל השאר התנאים והיא מכוערת? לא תודה. ליופי , היופי כפי שאני מגדיר אותו, יש משמעות בעיניי. 

       

        10/11/08 12:50:

       

      לדעתי שתי הטענות שהעלית אינן רלוונטיות לדיון. לטעמי, כלל אין זה משנה אם היופי הוא מולד או נרכש.

       

      הסיבה המרכזית שיופי אינו "ראוי" להיות סיבה לאהבה הינה מכיוון שהאדם אינו גופו, ולכן מראה הגוף אינו מעיד על האדם עצמו. התאהבות ביופי היא התאהבות בגוף, אך כשם שהגוף נשאר לאחר מות האדם, הוא אינו יכול לייצג בצורה אמיתית את האדם.

      כפי שאיננו יכולים להתאהב בכיסא, כך קשה לנו לקבל את הטענה שאנו יכולים להתאהב בגופו של אדם, אלא רק להמשך אליו משיכה פיזית.

       

      חכמה וטוב לב הן תכונות שמעידות על אופי האדם והתנהגותו, ולכן מייצגות בצורה מסויימת את האדם עצמו. כמובן שניתן לטעון גם נגד תכונות אלה שהן אינן מהוות ייצוג אמיתי של האדם, אך לטעמי הן מהוות יצוג יותר אמין שלו. ובכל מיקרה,  אם חוכמה נתפשת על ידיך כידיעת אינפורמציה רבה, אזי בהחלט יתכן שגם תכונה זאת אינה מייצגת נאמנה את האדם.

      אם מדובר בחוכמה של "טוב" ו"רע", אשר נובעת מהבנה רגשית וניסיון חיים, לטעמי מדובר תכונה מהותית, שאינה זמנית ובעלת ערך מוסף.

       

        10/11/08 12:36:

      על קצה המזלג ..

       

      לשאלתך יש לדון קודם על מהו יפה ...

      בגדול פרופוציות מסויימות 

      אך דבר נוסף..

      בריא => יפה

      בסופו של דבר מדובר בצורך אבולציוני ..

      לכן אנו מעוניינים ביפה..

       

       

       

       

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון