נמאס. נמאס להיות הOverqualified הזה שלא מתייחסים אליו.

הקורות חיים שלי מסתובבים במאות או לא אלפי פחי גריסה. אני זה שנמצא בערימה הזו בצד שמנהלת כוח האדם אומרת "אם לא ייצא כלום מהחמש מאות מועמדים האחרים, אז אולי אני אפנה אליו", ובמחי יד מחליקה את הנייר לפח.

קוראים לי נמרוד ואני בן 35. לא טעיתי בסדר הספרות: שלושים וחמש.

לפני הרבה שנים, ידענו שבגיל 50+, יהיה קשה מאוד למצוא עבודה, כי... נו, אתם יודעים - 50+ זה טיפה בעייתי (?).

אני הייתי רגוע המון זמן.

היום אני "רק" בן 35, וגיליתי, שכמו שבשנים האחרונות נערות הופכות לבוגרות כבר בגיל 9, ככה גם גיל הזקנה נמך מחמישים לגיל 35.

כבר 7 חודשים שאני מנסה למצוא עבודה בתחום לא כל כך ספציפי, אבל גם לא נפוץ, ובכל זאת בכל פעם שאני נופל על הצעת עבודה - אני שומע את אחת מהתשובות הבאות:

א. "זה יהיה קטן עליך"

ב. "אתה תשתעמם בתפקיד הזה"

ג. "אתה over qualified"

וזה כמובן ממקומות שהסכימו בטוב ליבם בכלל לענות לי או להיפגש איתי.

מה אני אמור לעשות? (זה הקטע בו אני מקש את עצתכם)

האם עליי לשקר בנושא הניסוין שיש לי? להגיד שיש לי ראש קטן ובגלל זה מתאים לתפקיד שלכם?

לא ביקשתי משכורת של מנכ"ל. תנו לי מה שיש לכם, זה מספיק.

מי אתם שתחליטו אם אני אשתעמם או לא? אולי בא לי להשתעמם? אולי אני רוצה תפקיד קטן כדי שיהיה לי קל בחיים?

מה עושים? מה? מה? מה?

עזבתי את מקום העבודה האחרון בגלל שינוים/מיזוגים/שעמום ומאז אני בדרכים, בין ראיונות, בין עשרות השפלות שדוחקות אותי לפינה וגורמות לי להרגיש חסר חשיבות. אני חוזר הביתה ומחבק את בני בן השלוש ומקווה למצוא עבודה כדי שאוכל לקנות לו את השטות החדשה שמציפה את חנויות הצעצועים. אני גם מקווה למצוא עבודה כדי שהמוח שלי יעבור שימון ויהיה בתנועה מתמדת.

כרגע אני מובטל. האמת, אני אפילו לא מובטל כי אין לי מה לחפש בלשכת התעסוקה (לפחות לא כרגע). את דמי האבטלה קיבלתי וזהו. אז אני חסר תעסוקה. אני שולח קורות חיים כמו משוגע, אפילו שאמרו לי שלא לעשות את זה.

וזה אני.

בתמורה לשנות הניסיון שלי, להצלחות שלי, לאופי ולידע שלי אני מקבל - Over qualified.

מה זה בעצם אומר?

אז יש כמה אפשרויות שמנהלי כוח אדם/משאבי אנוש/מנהלים חושבים עליהם:

1. ברגע שהוא יקבל הצעה טובה יותר הוא יעזוב, ולכן חבל לקבל אותו

2. הוא יותר מדי טוב ויאפיל עליי ולכן לא אקבל אותו

3. הוא בטח יבקש המון כסף ולכן חבל להזמין אותו לראיון

4. הוא ישתעמם בתפקיד הזה, ואני לא רוצה עובד משועמם ושבוז

5. כל סיבה אחרת

להזכירכם, אני "רק" בן 35!

לאנשים כמוני הרבה יותר קשה להיות מוזמנים לראיון, שלא לדבר על התפקיד עצמו ולכן יש כמה דברים שאפשר לעשות.

1. קודם כל תמיד צריך להיות אופטימיים. השביזות היא מהשטן. ולא, זה לא מבחן של אלוהים שאני צריך לעבור.

2. אדם שרוצה להתקבל צריך להאמין ולרצות להתקבל גם לתפקיד "נחות" יותר. אם נגיע לראיון העבודה כי לא מצאנו משהו אחר וזה מה שישודר למראיין, אז מהר מאוד נמצא עצמנו שוב עם כלום.

3. צריך להסביר למראיין שאנחנו גמישים בנושא השכר וזה לא מה שמניע אותנו.

4. צריך להסביר שאנחנו טובים במה שאנחנו עושים ואוהבים את זה מאוד ולכן קידום יכול אפילו לפגוע באהבה שלנו לתפקיד.

5. צריך להסביר את שיטות העבודה שלנו ונקודות שיא בתפקיד. אסור לזרוק משפטים עלומים כמו "אני יודע לנהל פרוייקט", תסביר איך אתה מנהל אותו.

6. צריך לבוא לראיון מוכנים כאילו אנחנו עדיין עובדים. צריך להתעדכן על מצב השוק, על חידושים, מתחרים ועוד כדי שנראה שאנחנו תמיד עם האצבע על הדופק.

7. בכל מקרה, לעומת הצעירים והחסרי מנוח, לנו יש דבר אחד שחשוב יותר להסביר למראיין - למה אנחנו הכי מתאימים לתפקיד, למרות הניסיון הרב ולמרות המשכורת הגבוהה יותר שקיבלנו בעבר.

בכל מקרה, תמיד אפשר למצוא עבודה. אותי לפחות האגו לא מניע, אבל הוא כן מצייץ לי באחוריי הראש.

העצות האלו שוות זהב. לי הן לא עזרו. אני עדיין חסר תעסוקה, או "בין עבודות".

לפחות נשארה לי האופטימיות ולכן אסיים בכוסומו.