אני מאוד מעריך ומוקיר את הסופר יונתן יבין, קראתי את הכתבה שלו ב-YNET ואת דעתו לגבי ביטול העצרת בשנים הבאות, ואני מוכרח לאמר שאני לא מסכים איתו לחלוטין. דווקא אם יתר הדברים שהוא כותב בכתבה, על מנהיגות, או יותר נכון על חוסר מנהיגות אני כן מסכים.

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3619925,00.html

 למרות שנדמה ליונתן יבין כי אנחנו חוזרים על עצמנו כל שנה מחדש ושכבר אין מה לחדש ושהזכרון והכאב פחות כואבים, אני חושב שכדאי שידבר בשם עצמו, כי אצלי למשל הזכרון לא הפך פחות כואב. ולא תמיד מספר השנים שעברו הם אינדיקציה האם כואב יותר או פחות. אבל זה לא מה שחשוב, מה שחשוב הוא שנרצח בישראל ראש ממשלה, בעצרת למען השלום ונגד האלימות, ואי לכך, ועל מנת לא לשכוח מה בעצם קרה כאן (כי כידוע לכולכם הזכרון של העם הזה הוא קצת בעייתי), צריך לקיים את העצרת בככר כל שנה. וזה לא חשוב אם אומרים את אותם הדברים, אם שרים את אותם השירים, מה שחשוב הוא קיומה של העצרת עצמה, וחשוב להזכיר לעצמנו כל שנה מה קרה כאן.

הרי אם מדובר בתוכנית הבידור של הטקסים הללו, אפשר היה לבטל הרבה מאוד טקסים שמתקיימים כל שנה, האם טקס הדלקת המשואות בהר הרצל שונה משנה לשנה. לא, אותו הטקס בדיוק עם כמה ניואנסים שונים, ובכל זאת אנחנו מקיימים אותו כל שנה כי זה חשוב. האם מישהו מעלה על דעתו לא לקיים טקסים של יום השואה ויום הזכרון? מה פתאום, התוכנית והנאומים והשירים הם לא מה שחשוב כאן, מה שחשוב זה הזכרון, ולכן צריך לקיים גם את העצרת הזאת כל שנה. כדי לזכור מה קרה כאן, כי איך שזה נראה עכשיו נדמה שרק עברו 13 שנה וכבר שכחנו.