קניתי את הביוגרפיה של אלברט שפאר, מי שהיה אדריכל והתקדם לתפקיד שר החימוש הנאצי. שפאר היה דמות חריגה למדי בין בכירי המשטר הנאצי.

אנטוני ביוור מתאר בספרו המעולה "סטלינגראד" את אחיו של שפאר גוסס בבית חולים שדה, שהיה לא יותר מאורווה ללא גג בערבות הקפואות ואת הוריו של שפאר מתחננים מבנם בעל ההשפעה "להוציא אותו משם". אבל היטלר הורה "שלא לתת פרוטקציה אישית" והוא נמנע מלעשות כן. בהחלט לא טיפוסי לבכירי המפלגה הנאצית שיחסם לשלטון היה חטוף כפי יכולתך.

בהשוואה לגרינג המקושט והמצועצע, גבלס שטוף הזימה או בורמן וקייטל אומרי ההן החלולים- הוא היה בהחלט דמות מרשימה. אדם משכיל ששורשיו נטועים בבורגנות הגרמאנית ושגם אביו ואימו הסתייגו מהיטלר, חרף מאמציו של האחרון להרשימם. כשפגש אביו של שפאר את היטלר -הקשיב בנימוס לשטף שיצא מפי המנהיג, ואחר כך הסתובב והלך ללא כל מילה. אימו של שפאר אמרה על היטלר שהוא לא יותר מ"עבד כי ימלוך".  לא היה חי בזמן אחר, הרי שמן הסתם היה מסיים את חייו ללא רישום פלילי אחד ואולי גם ללא עבירת דרכים או סכסוך שכנים. 

ובכל זאת- האדם היה אחראי לתוכניות החימוש הנאציות. גם אם לא ידע על מחנות ההשמדה , דבר שאני מוצא כלא סביר לחלוטין, הרי שהוא היה אחראי ישיר על צבא עבדים שהובא בכוח מהמדינות הכבושות והועבד למוות.

תחת ידיו יוצרו טילי ה "U1" ו ה"U2" שלא היו יותר מאשר הפגזה חסרת אבחנה של אוכלוסיה אזרחית.

וזה מה שיפה ומפחיד כל כך. לאורך הספר ניתן לראות בבירור איך מתקלפים ונושרים מעל שפאר כל עקרונותיו וחינוכו והוא מתמסר ל"משימה". הגדלת התפוקה וצבירת כוח הם החשובים. עצם הביצוע של המשימה ולא מהות המשימה.  הביטוי "כוח משחית" מעולם לא הוצג בצורה בהירה יותר.

וזהו כל הסיפור.

כשאני קורא את הספר אני חושב בעורכי דין כמו ששי גז, או ביועצי תדמית כמו מוטי מורל. מי שיצג את משה קצב ובעיתון תואר כיצד השחיר את פניה של א' על מנת ל"הציל את הלקוח שלו". הוא ושותפו סיפרו בגאווה איך התמקדו בתקיפתה של א' בלבד על מנת להסתיר מהציבור שהיה מספר רב של מתלוננות.

הרי גם הם היו סטודנטים צעירים ומוכשרים. ותרשו לי לנחש שחלקם הגדול היה מתפלץ לו היו מנבאים לו עתיד של הגנה על שרצים תמורת כסף.

 פתאום ברור לי מה גורם לאנשים כל כך מוכשרים לרתום את כל כישוריהם בשביל שום דבר מאשר אופל גדול ושחור. את מייצגיהם של האבוטבולים והאלפורנים, שאינם יוצאים מפתח הבית כדי להביא אוכל לילדים, אלא לכל היותר לממן ג'יפ גדול יותר או עוד נסיעת יוקרה לחו"ל.