סופו של סיפור קצת בנאלי
שלוקח הכל ומכאיב ולא נשאר דבר חוץ מתמונה כמו השתיקה שאני מדגישה קו אחרי קו
צבעים על שחור ולבן לכסות על הרגשותואני מתעופפת לי על מכחול מחשבותיי ובלי להביןמציירת מחדש את העבר
ערבוב של צל וצבעים הם כמו רעלה לכאביםואני מתקנת את תמונתך בדיוק כמו וורהול למונרו
מביטה במבטך הצבעוני כשאני סוגרת למחצה את עינייכתום מריר הופך לאפור כחלחלוהזיכרון בא לאט ומטשטש
אדום על השפתיים להעצים את השתיקהאת הבדידות כבר מדחיקה ואני מתקנת את תמונתךבדיוק כמו וורהול למונרו
ועם הזמן שעובר התחושות מחליקותעל נייר זכוכית וכשהכאב יתרחקאקח ואעשה ממנו יצירת אומנות
סופו של סיפור קצת בנאלי מרדימה את הכאבוצובעת את תמונתך בדיוק כמו וורהול למונרו
|