אוהביו ומוקיריו של רבין אינם זקוקים לתאריך, כיוון שעננת העצב על מותו והדרדור המתמיד של המדינה מאז, בכל התחומים, מלווה אותם יום יום. בכל שנה אנשי הימין מעקמים את אפם ומביעים את סלידתם מ"פסטיבל רבין" בטענה שהשמאל מצביע לעברם ומטיל עליהם את אשמת הרצח.
בלי להיכנס לעצם הטענות והתחושות של אנשי הימין, כדאי להזכיר עובדה פשוטה: הם עצמם אשמים בהתמשכות אירועי יום הזיכרון על פני ימים רבים. בחדשים שלאחר הרצח, עדיין בתוך ההלם, חיפשו בממשלה את הדרך להכריז על יום זיכרון ממלכתי ליצחק רבין, והוכנה הצעת חוק לכנסת בנושא זה. אז התעורר ויכוח על קביעת התאריך של יום הזיכרון ל-4 בנובמבר בכל שנה. יום הרצח. אנשי הימין וחלשי דעת בשמאל החליטו שיום הזיכרון הממלכתי יחול בתאריך העברי: י"ב במרחשוון, ונימוקיהם עימם. אבל קביעת התאריך העברי דווקא נעשתה במגמה ברורה לטשטש את עצמת הזעזוע של ה-4 בנובמבר ולמסמס את רושם "ילדי הנרות" ואת מה שהתחיל להיקרא "מורשת רבין", דהיינו חתירה בלתי נלאית להשגת שלום בין מדינת ישראל ובין הפלשתינים ומדינות האיזור.
כחבר ב'עמותה להנצחת יצחק רבין ומורשתו', הצעתי במפגיע שהתאריך ייקבע וייקרא ד' בנובמבר. מובן שטענת המתנגדים המיידית הייתה שאין זה תאריך עברי. על כן הזכרתי להם את יום כ"ט בנובמבר, יום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, יום שהפך עברי למהדרין. אך ללא הועיל. הם דחוני בקש.
חשוב לזכור שפעם בכל 19 שנים הלוח העברי והלועזי נפגשים באותו יום, ושבכל שנה הרווח שבין שני התאריכים יכול להתארך מיומיים ועד לשבועיים. וכך, השבת הסמוכה ל-4 בנובמבר היא יום עצרת ההמונים בכיכר רבין, ויום הזיכרון הממלכתי ואירועים אחרים משתרעים על פני ימים רבים.
אני חדלתי מבוא לטקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל משום שחרה לי לראות בכל שנה את ראשי המסיתים ועומדי על המרפסת בככר ציון יושבים אחר כבוד בשורות הראשונות השמורות לשרים ולח"כים... גם מהאירוע השנתי של הדלקת נר לזכר רבין בבית הנשיא ופתיחת אירועי הזיכרון הדרתי את רגליי מכיוון שעדיין חרות בזיכרוני נאום ההסתה המחריד (שהושכח) של ח"כ קצב נגד רבין שנישא ברמקול ממרומי ככר דיזנגוף לאחר הפיגוע הקשה ב'דיזנגוף סנטר'. וכדאי שאנשי הימין המתלוננים נגד "פסטיבל רבין" ידעו שידם היא שהייתה במעל הזה. |