אבל גם לא רוצה להשתגע
(השתגעתי מספיק ליום אחד).

רוצה להרגיש נכון, להבין, לדעת,
שיהיה לי את כל המידע,
את כל התשובות,
כמו תמיד.

ודאות אמיתית, סדר.
עבדתי כל כך קשה בשביל הסדר הזה....
ובמקום זה יש רק הרבה יותר בלגאן.
אני מסדרת ומוצאת כל הזמן עוד ועוד ערימות של משימות, של מחשבות, של אכזבות, של ציפיות כמעט בלתי אפשריות מעצמי...
והכל נערם לי מול הפנים כמו ערימה אחת גדולה של זבל שאני צריכה לחיות איתה. 
זה השניות האלה כשמשהו הכי קטן ולא חשוב כמוך מערער הכל
זה הבן אדם הזה הקטן שלשניה מצית בי את התקווה הזו ואחרי שניה לוקח דלי גדול של מים ושופך על הכל 
וכבר הכל נראה בלתי אפשרי ונורא ואיום
ואני יודעת שאני צריכה לתת לעצמי איזו סטירה כזאת....טובה כזאת
חזקה, ולהירגע.
ולהמשיך כמו שרק אני יודעת
בביטחון הזה שאף אחד לא יכול לקחת ממני
מהמקום הזה שאומר שאין כרגע שום מקום להישבר
שהכל אפשרי
ושדברים טובים קורים כשעושים דברים טובים.

לילה טוב.