אינני מכליל.

כל אחד ודרך סיומו (מתנצל על הלשון ב"זכר").

אני מאמין בכתוב דווקא. לא בנאמר. כי המרחק בין המוח לפה

קצר יותר מהמרחק בין המוח לכפות הידיים, אשר מקלידות.

ואמרו חכמינו: "מה שבא בקלות - הולך בקלות".

או: "מן הפה ולחוץ".

בכלל - לכתוב יש הרבה יותר משמעות, הרבה יותר משקל.

לעצם ה"סיפור" שלך: מדוע ללכת לפסיכולוג כאשר יש חברים

טובים מסביב ? לפרנס אותו ? את מאמינה בו ?

היום, בכלל, יש תופעה חדשה ומענינת עד מאד: "מאמן אישי" !!!

לא צריכים להגיע עד ספת הפסיכולוג.

משתמשים במיטה בבית.

ודי לחכימא ברמיזא.

יום נעים וחיים טובים.

   "אושר ושלווה "..... "אור ואהבה".......

       ועוד סיומות כגון אלו הם איחולים ותקווה ....זה לא אומר שהכל

      אכן כך.......הלוואי וכך יהיה !!!