קשה לי להבין אנשים שמסיימים תמיד ב"אושר ואהבה", "אור ושלווה", כאילו החיים שלהם מלאים בהרמוניה, שלווה ואהבה. כאילו אין להם קשיים, ותמיד האהבה אצלם בבית.

זה מזכיר לי שפעם הייתי אצל פסיכולוג, והקליניקה הפרטית שלו הייתה צמודה לבית שלו, ועלו משם מריבות של הילדים, ואחר כך אישתו באה וצעקה על הילדים. 

לא יודעת אם הוא היה נבוך מזה, אבל אין לי ספק שהוא ידע ששמעתי.

שיהיה לכולנו רק "אור ושלווה"