שני אנשים חשובים מאוד ברוק הישראלי חוגגים היום יום הולדת - הראשון הוא מוסיקאי גדול שאני מאוד אוהב ומעריך, והשני הוא מוסיקאי גדול שאני מעריץ. לראשון קוראים ברי סחרוף. לשני קוראים רמי פורטיס.
יש מעט מאוד אנשים בעולם שאני מוכן להגיד שאני מעריץ אותם.
פורטיס בשבילי הוא סמל. סמל של איך לעשות את מה שאתה מאמין בו - ולנצח. נכון, בשנים האחרונות (לפני האיחוד האחרון של פורטיסחרוף) היה נדמה (ולא במקרה) שהוא לא ממש מנצח, אלא קצת מדשדש. הדיסקים כבר לא כ"כ נמכרים והקהל לא מגיע בהמוניו להופעות. אבל הצלחה (או ניצחון) לא נמדדים בפרקי זמן קצובים. העובדה שבקורות חיים של פורטיס רשומות שתי מהפכות רוק מעשה ידיו (ב-78' עם "פלונטר" וב-88' עם "סיפורים מהקופסה") הופכת אותו כמעט ליחיד במינו ברוק הישראלי (ולא נקפח גם את ברי, באמת מוסיקאי גדול, אבל עדיין - החיבור האולטימטיבי שלי הוא עם פורטיס- הבן-אדם והמוסיקה).
לא יזיק שגם ב"ידיעות אחרונות" יבינו את זה. לעיתון של המדינה יש היסטוריה ארוכה של לרדת על פורטיס. החל מכתבה מרושעת לפני שנים, בה פורט איך "פורטיס מקנא בברי שהצליח" ועד ממש היום. בשני הגליונות האחרונים הקפידה מערכת "7 לילות" להיכנס כל פעם בפורטיס בצורה מכוערת. בשבוע שעבר הם הכניסו אותו לפרוייקט ה"Over Rated". "בניינטיז הוא היה מביך, בשנות האלפיים לא רלוונטי ובמינימל קומפקט לא ממש משמעותי. מישהו צריך להגיד את זה : מזל שהפרידו את הפורטיסחרוף", כתב איזה פחדן שלא חתם את שמו על הקטע השטותי.
אסף נבו ענה לו יפה מאוד במומה. פורטיס עצמו התייחס לקטע בפורום שלו (תקציר): "אתמול בבוקר אמרה לי אמא של אישתי יש משהו מצחיק עליך בעיתון ובזה תמצתה את כל הענין. צודקת. האמת לרגע נתקפתי בתסמונת שלומי ברכה שכאלה כתבות מוציאות ממנו דברים כמו יאללה בוא נלך לזין את הבן זונה. אני מבין את שלומי שרעיון הכאפה מדליק אותו, מאד מבין. למזלי אני בחברת עוד כמה לא יוצלחים מוצלחים ותחנת רדיו אחת קטנה ושברירית שכל ענינה הוא לשדר איכות. כמה כאלה אתם מכירים? וזה עוד יותר מצחיק לקרוא איך הרביבציק הזה מכמת את העשיה שלי לאורך שנים. תארו לכם את סוללת היחס"צ האדירה שלי יושבת ומתכננת איך לפמפם אותי כוכב המצעדים הנודע לתקשורת המאוהבת שרק מחכה לקשור לי כתרים. ולרגע הרגשתי שאני בכתבה על כוכב נולד, בכתבות מהסוג הזה הרביבציקים שוחים נהדר - מפרגנים ורוצחים בקלות ובעצם לא אומרים דבר סתם התקשקשויות מרהיבות עין שמתאימות לאיכות המוסיקלית שבה הם עוסקים. זהו ביתם האמיתי. ועכשיו לענין יחסי המוזיקלים עם סחרוף - טיפש טיפש טיפש, מאד טיפש הרברבנציק הזה. מאז שהינו נערים כל מפגש ביני לבין ברי קרה והתרחש מעצמו, כל מפגש כזה היה נדיר בעוצמתו. בכלל כל מפגש שלי עם מוזיקאי אחר הוא מרגש ותפנית נוספת בשבילי, לא חתונה קתולית. מה לעשות אני אוהב ליצר מוזיקה עם אנשים מוכשרים גם כשזה עושה עלי צל. פעם בזמנים אחרים כשהשערות עוד החזיקו גשם היתי נעלב ונתקף בתסמונת הכאפה המסובבת של שלומי . היום זה מצחיק במיוחד שהגשם נוזל על הפנים ואתה מבין היטב היכן אתה שוחה. ועוד דבר אחד קצר ומרושע לרביבציק הקטנטן - אתה יודע אני הרבה זמן בעסק וזוכר כל מיני כותבים חשובים כמוך שכתבו בעיתון שלך ופאף לפתע נעלמו והתאדו בנבכי ההיסטוריה . אחחחח כמה שהם נבחו והטרידו וכלום לא נשאר מאחור. לא זיכרון לא מורשת ולא נעלים. יתכן שהם לא היו כל כך חשובים באמת. תתכונן".
ובמשפט האחרון הזה בעצם הגדיר פורטיס את משמעות הניצחון. רביב גולן כזה בא ורביב גולן כזה הולך. המוסיקה של פורטיס נשארת (ועוד תישאר) פה הרבה שנים אחרי שאף אחד לא יזכור מי כתב איזו כתבה טפשית ב"7 לילות" בשנת 2007.
"אמן שאינו מייצר משמעות הוא לא אמן. הוא אומן. בדרן", כתב בועז כהן במאמר מצוין על להקת אלג'יר המנוחה. "זכרו את זה בפעם הבאה שאתם הולכים להופעה של מישהו. אפשר ללגלג מכאן ועד קץ כל הימים, אבל אמנים שלא ייצרו משמעות לא שרדו, לא בתודעה ולא בספרי ההסטוריה, גם אם מכרו הרבה". וזה כל העניין. פורטיס מייצר משמעות. פורטיס הוא אמן. מה שפורטיס עשה, עושה ויעשה ישרוד בתודעה ובספרי ההיסטוריה.
בסופ"ש הזה, לכבוד יום ההולדת של השניים, פרסמו ב"7 לילות" כתבת רכילות על ברי סחרוף, במסווה של סקירת פועלו. לפחות 70% ממנה היתה רכילות ו"אומרים ש...", וגם שם לא שכחו להיכנס בפורטיס על הדרך, ולציין כמה הוא הכריח, כביכול, את סחרוף להתאחד איתו ולהמשיך את סיבוב ההופעות המשותף עד אין קץ. גם לזה התייחס פורטיס בפורומו: "אולי לא צריך להתיחס לקישקושים אך לצערי זה כבר עבר את מחסום הקשקשנות האמת שמתנת יום הולדת מהסוג הזה ברי ממש לא ציפה לקבל אני רק אחד הדובדבנים המרים בעוגה המצחינה הזו מכל המילים שעולות לי בראש אין אחת שתתאים לזבל שכתוב שם ויותר מכך אין לי ענין מיותר לעסוק באפסותו של כותב המאמר הזה מכאן אני עובר לעניני יום ההולדת אמיתים".
גם סחרוף התייחס לכתבת היום-הולדת שאירגנו לו, בפורום שלו: "איזה מסיבת הפתעה ארגנו לי ב-7 לילות! עוגת יומולדת נוטפת נוזלים צהובים מסריחים עם פצפוצי שוקולד מעל.נימאס כבר מהליכלוכים על פורטיס בכל פעם שרוצים לפרגן לי ובכלל הניסיון ליצור כביכול עימות בינינו הוא פשוט מרושע.לולא פורטיס לא הייתי כותב ושר וחוץ מזה שאנחנו חברים כבר 30 שנה פורטיס כמוסיקאי ןכהשפעה נוכח בכל דבר שעשיתי ועדיין עושה.בכל מקרה לפורטיס ולי יש יומולדת מחר ונראה לי שעד אז אפשר לשכוח מהשטויות ופשוט לשמוח".
אני, יש לי מזל. בגלל שכמה שנים התעסקתי די מקרוב בתעשיית המוסיקה הישראלית, היתה לי הזכות להכיר את פורטיס אישית. לראות אותו, לשמוע אותו, לדבר איתו ולהבין, פחות או יותר, מי הבן אדם. מלבד העובדה שמדובר במוסיקאי באמת גדול, מדובר גם בבן אדם טוב, מקסים, עם נפש רגישה, קצת כמו של ילד.
לפני שלוש שנים, כשמלאו לו 50, ראיינתי אותו לכתבת מגזין ב"טיים-אאוט", במה שהסתבר כטקסט שאני הכי מרוצה ממנו מבין כל מה שכתבתי עד היום על מוסיקה. פורטיס פתח שם פה גדול וקטל את התרבות הישראלית של היום ואת היסודות הרעועים עליה היא מנסה להיבנות. הוא נכנס שם ב"כוכב נולד", בגלגל"צ, בשוק המוסיקה המקומי ובאמנים של היום.
מכיוון שיצא לי טקסט ארוך יותר מהמקום שהוקצה בעיתון לכתבה, היא קוצצה במעט. בפוסט הבא שלי כאן (בהמשך היום), אפרסם את הגרסה המלאה, את ה-Director's Cut של הראיון הזה, שבשבילי הוא, כאמור, הטקסט המוסיקלי שאני הכי מרוצה ממנו מכל מה שכתבתי.
בינתיים - קבלו את הביקורת על הופעות הסיום של האיחוד של פורטיסחרוף.
מזל טוב, ברי. מזל טוב, פורטיס.
|