כמו כל יום שני ורביעי בחופש הגדול, ניפגשנו מחוץ לקניון והלכנו ביחד לעבודה. זה מוזר, בהתחלה לא הכרתי אותה בכלל.. הבוס רק אמר לי שאם יהיה לי בעיות הגעה אז יש מישהיא מהתיכון שלי שגרה באיזור. תוך 2 מילים בטלפון התחלתי לחבב אותה, פשוט נשמה. יש אנשים שאתה רואה להם בעיניים, בחיוך האמיתי או שומע בקול שהם פשוט אנשים טובים.
שילת באמת ילדה מרתקת לא עברו עליה חיים קלים (וגם עליי, אולי בגלל זה כ"כ התחברנו) אבל בשונה ממני אף פעם עד אותו יום לא ראיתי בשילת אפילו משהוא שקרוב לדיכאון, לדקה היא לא הורידה את החיוך. אפילו שהיא סיפרה על הגירושים של הורים שלה, אפילו שקראו לה דברים נאכסים, אפילו שלקוחות זרקו לה הערות מרגיזות.. פשוט דמות מושלמת!!

הגענו באותו יום לעבודה באיחור של 5 דק'.. אין לי מספיק אצבעות ליספור כמה פעמים הבוס הזה איחר.. אז פקקים זה בסדר ואוטובוסים אסור?! אז עברה עלינו משמרת מלאה בהערות עוקצניות מהבוס הנחמד שלנו..

שבאתי לפנות לשרת לקוח פתאום שמעתי כוס נשברת ואחריה צרחה קטנה של שילת. רצתי הכי מהר שיכולתי (ביחס למלצרית שאסור שתבריח לקוחות) מצאתי את שילת מאחורי המטבחון (כוח קטן שאף אחד לא מגיע אליו) יושבת על הרצפה ובידה חצי כוס שבורה.. נקרעת מבכי, לא עוצרת.. חיבקתי אותה, הבאתי לה מים.. לא נירגעה.. פתאום היא לחשה, האישה.. האישה שבאת לשרת.. תנסי לזהות אותה.. העפתי מבט לכיוון הבית קפה.. לא הצלחתי לזהות כנראה בגלל שאני לא קוראת עיתונים. אבל על האונס והרצח האכזרי שקרו מאחורי הקניון הזה לפני שנתיים לילדה בערך בת גילי ידעתי.. זאת היתה האמא של הילדה. שילת לא הפסיקה לבכות.. הינו החברות הכי טובות.. תמיד מאז הגן.. אני כל יום מתגעגעת אליה.. כל רגע..
"זה גיהנום צרוף, ליהיות עד לכאב של אדם שאתה אוהב. כי לך לא כואב כרגע שום דבר, כי כרגע אתה חזק ואתה מרגיש שהיית צריך למנוע ממנו את הכאב הזה, את הכאב שלו אי אפשר להאשים, אבל הכאב הנפשי שלך רווי ברגשות אשם משום שלא עשית דבר כדי למנוע זאת. והעובדה שלא יכולת לעשות דבר, מנחמת רק את השכל, ולא את הלב"