כותרות TheMarker >
    ';

    אף פעם לא כתבתי

    ארכיון

    0

    אב הבית

    42 תגובות   יום שלישי, 11/11/08, 16:16

    יום בחירות, שמש, יום בהיר,

    היום בוחרים פה ראש עיר.

    כמה כסף אנרגיה ומשאבים

    הושקעו כדי לקנות את לב התושבים....

    אבל לא על זה רציתי לכתוב

    (למרות שמההתחלה זה יוצא לי די טוב),

    היו ויהיו רבים וטובים

    שיכתבו עוד על הרבה כיתובים,

    שלא נדבר על המדיה,(דבר קדוש..)

    שלא תפסיק לחורר לנו את הראש....

    בבית הספר קלפיות נפתחו, כולם במקומות,

    אב הבית מסתובב לו בין הכיתות,

    דואג שישמרו על הנקיון,שיהיה פה סדר,

    עובר בין הקלפיות שואל אם הכל בסדר,

    דואג לקפה, סוכר ומים במיחם

    עונה לכל פונה במליצה ובחיוך חם....

    קומתו שחוחה, קמטים על פניו

    מספרים לאיטם את סיפור חייו..

    לפתע הוא פונה אלי ואומר בגאוה:

    "בית הספר הזה ואני זה סיפור אהבה,

    אני עובד פה כבר יותר מ- 40 שנה,

    מכיר כל אבן, כל קיר ופינה,

    עברתי פה את כל החגיגות והאירועים

    הטכסים השמחים ואלה העצובים,

    ראיתי פנים מחייכות וגם עיניים דומעות,

    ילדים שגדלו פה והיגיעו לגדולות,

    הלכו לתיכון לצבא והיגיעו לבגרות,

    הקימו משפחות אך עברו גם מלחמות...

    חלקם לא שבו... ראי את קיר הזכרון....

    בינהם היה גם בני.... שנפל בלבנון....


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/08 14:01:

      צטט: mkiri 2008-11-15 13:19:57

      כתיבה מרגשת, סיפור אנושי נוגע ללב. תודה ששיתפת.

      ריקי

       

       

      התודה היא לך.. שביקרת והגבת
        15/11/08 13:19:

      כתיבה מרגשת, סיפור אנושי נוגע ללב. תודה ששיתפת.

      ריקי

        13/11/08 18:45:

      צטט: אדם אדם 2008-11-13 15:19:33

      מתחיל בהומור מסתיים במשהו נוראי . ליבי איתך כוכב

       

       

      תודה איש חמוד
        13/11/08 15:19:
      מתחיל בהומור מסתיים במשהו נוראי . ליבי איתך כוכב
        12/11/08 22:12:

      צטט: אודטה 2008-11-12 21:15:40

       


      ההתחלה משעשעת 

      אחר כך הגיעה הביקורת 

      אחר כך בבום.. כזה  נעשה  עצוב 

      יישאר  כוח   

        חברים טובים יש במארקר 

      תודה חברה , ניסיתי להעלות בכתב את ה-"בום" שאני חוויתי כששמעתי את סיפורו...

       

        12/11/08 21:15:

       


      ההתחלה משעשעת 

      אחר כך הגיעה הביקורת 

      אחר כך בבום.. כזה  נעשה  עצוב 

      יישאר  כוח   

        חברים טובים יש במארקר 

        12/11/08 17:53:

      צטט: דגולת הכותרת 2008-11-12 13:38:10


      הכל נוגע בהכל.

      שמש בחוץ עם גשם בפנים.

      שמחה ועצב. מילים ותמונות.

      והכתיבה שלך.

      התחלות וסופים. סופים והתחלות.

      וחוזר חלילה.

       

      קוראים לזה בפשטות: "מעגל החיים" (ראי ערך טימון ופומבה)...

       

        12/11/08 17:51:

      צטט: גל-אור 2008-11-12 10:52:28

      כל כך יפה...לראות ולפרגן לאב הבית

      בכל האנדרלמוסיה של הבחירות...

      כל כך מתאים לך, נשמה טובה...

      לראות את הדברים הקטנים והאנושיים

      וכמובן, הכתיבה שלך פשוט טובה

      וחוץ מזה, איך עבר יום הבחירות??

      נשיקהתמים

       

      תודה לך חברתי האישית וגם המבקרת הספרותית.

      ולגבי יום הבחירות??? ברוך השם שנגמר.... עד העונש הבא..

        12/11/08 17:48:

      צטט: רוקמת התחרה 2008-11-12 09:32:01

      איש יקר ללא ספק!

       

       לצערינו אנחנו פוגשים בהם ביום יום והם הרבה.

       

      רובינו נולדו למציאות הזאת .

       

      יפה מאוד כתבת

       

      תודה

      התודה היא לך על תגובתך.

      גם אם לא נולדנו למציאות הזאת הרי שאנו נפגשים איתה כל פעם מחדש במקומות הכי לא צפויים. 

       

        12/11/08 17:46:

      צטט: שושה נאור 2008-11-12 06:22:36

      איזה זווית מעניינת ואנושית. כל הכבוד!

       

      תודה לך חברה יקרה. כתבתי על אדם אמיתי ולא איזה הגיג רגעי....

        12/11/08 17:44:

      צטט: אפור הזקן 2008-11-11 23:57:31

      השורה   האחרונה

       

       

      הרגה

       

      נשיקהרגוע

       

      מקוה שנשארת בחיים ושלא תשתמש בסיבה הזאת לא להגיע ביום ראשון....

        12/11/08 17:42:

      צטט: שאינהיודעתלשאול 2008-11-11 23:03:16


      שיר יפה קטן

      על אנשים

      יפים גדולים

       

      איפה שלא נזרוק פה אבן

      ניפול על איזה שכול.

       

      אוף.

      ואת היא זו שאינה יודעת לשאול???

       

        12/11/08 13:38:


      הכל נוגע בהכל.

      שמש בחוץ עם גשם בפנים.

      שמחה ועצב. מילים ותמונות.

      והכתיבה שלך.

      התחלות וסופים. סופים והתחלות.

      וחוזר חלילה.

       

        12/11/08 10:52:

      כל כך יפה...לראות ולפרגן לאב הבית

      בכל האנדרלמוסיה של הבחירות...

      כל כך מתאים לך, נשמה טובה...

      לראות את הדברים הקטנים והאנושיים

      וכמובן, הכתיבה שלך פשוט טובה

      וחוץ מזה, איך עבר יום הבחירות??

      נשיקהתמים

        12/11/08 09:32:

      איש יקר ללא ספק!

       

       לצערינו אנחנו פוגשים בהם ביום יום והם הרבה.

       

      רובינו נולדו למציאות הזאת .

       

      יפה מאוד כתבת

       

      תודה

        12/11/08 06:22:
      איזה זווית מעניינת ואנושית. כל הכבוד!
        11/11/08 23:57:

      השורה   האחרונה

       

       

      הרגה

       

      נשיקהרגוע


      שיר יפה קטן

      על אנשים

      יפים גדולים

       

      איפה שלא נזרוק פה אבן

      ניפול על איזה שכול.

       

      אוף.

        11/11/08 22:03:

      צטט: til4 2008-11-11 21:51:55


      היי חדווה,

      כולם התייחסו לנושא המדובר ואני מאמץ את תגובותיהם.

      אני רוצה דווקא להחמיא לך על כתיבה קולחת ומחורזת להפליא. המשיכי בכך, זה נפלא.

      בני

       

      תודה רבה חבר יקר, כייף לחרוז עם כזה פירגון..

        11/11/08 21:51:


      היי חדווה,

      כולם התייחסו לנושא המדובר ואני מאמץ את תגובותיהם.

      אני רוצה דווקא להחמיא לך על כתיבה קולחת ומחורזת להפליא. המשיכי בכך, זה נפלא.

      בני

        11/11/08 20:41:

      צטט: sigjon 2008-11-11 20:37:04

      לפעמים, האנשים שעוברים לידנו ואנו לא מתייחסים אליהם, הם האנשים שסיפורם הכי מרגש ומצמרר...

      כואב.

      סיגל

       

       

       

      ככה בדיוק הרגשתי היום....

        11/11/08 20:40:

      צטט: גגו 2 2008-11-11 20:26:46

      ממש ההתחלה של הפוסט

      לא מרמזת על הסוף הקשה והעצוב

      ליבי ליבי איתך


       

      זו בדיוק הבעיה, זה לא הפוסט אלא חיים של בן אדם. גם הוא לא האמין כשבנו נולד וחגגו לו ברית שהסוף יהיה כל כך קשה.

       

        11/11/08 20:37:

      צטט: ronjolan 2008-11-11 20:00:30


      חדוה, מה עשית?משוררת בכיוון אחד,

      סיבוב חד, פתאם שירה אחרת.

      ואני חשבתי רק את מדברת

      חרוזים, עכשיו גם אב בית.

      עוד מעט כל המדינה

      נביאים ומשוררים.

      רוני יקירי תרגע ומהר

      אב הבית נוהג רגיל לדבר

      זו רק אני שהעליתי בכתב

      את מה שסיפר לי על חייו,

      שמעתי בקולו הרבה מכאובים

      ושום חרוז של משוררים,

      אין לי את הכישרון של בועז

      לכתוב סיפור עם תיאור כה עז

      ככה מסתדרות לי המילים

      ... בחרוזים.... 

       

        11/11/08 20:37:

      לפעמים, האנשים שעוברים לידנו ואנו לא מתייחסים אליהם, הם האנשים שסיפורם הכי מרגש ומצמרר...

      כואב.

      סיגל

       

       

        11/11/08 20:26:

      ממש ההתחלה של הפוסט

      לא מרמזת על הסוף הקשה והעצוב

      ליבי ליבי איתך


       

        11/11/08 20:26:

      צטט: בועז22 2008-11-11 18:47:17


      ואלו החומרים מהם בנויה היסטוריה של עם,

      של מדינה...

      אלו החומרים מהם בנויה מחויבות ונאמנות...

      אלו החומרים מהם מספרים סיפור..., אמיתי.

      והסיפור אכן אמיתי לגמרי עד כאב...

       

        11/11/08 20:24:

      צטט: reuven1111 2008-11-11 17:28:46

      אכן מצמרר

      אב בית, אב שכול

       

       

      לא חשבתי על ההקבלה, הייתי שקועה בסיפור שלו.. תודה ראובן

        11/11/08 20:23:

      צטט: אבלין.ב 2008-11-11 17:23:31

       חדוה

      אהבתי אך

      לא ציפיתי לסוף המר והעצוב

       

       

       

       

      היי סמוכה ובטוחה שגם אני לא....
        11/11/08 20:22:

      צטט: אש להבה 2008-11-11 17:21:04

      ריגשת אותי עד דמעות.

      מחבקת אותך.

       

       

       

      תודה יקירה!

      הדמעות היו גם מנת חלקי הבוקר בקלפי

        11/11/08 20:21:

      צטט: the_one1211 2008-11-11 16:52:04


       

       

      אין לנו מה לשמוח,

       האדמה הזאת רוויה בדם

       

      רוויה בדם של בננו לפיכך זה עושה אותה לשלנו ולזה אין מחיר...

        11/11/08 20:20:

      צטט: אוסטין 2008-11-11 16:33:56

      חדווה

      סיום מפתיע וקשה.

      ארי

       

       


      אין קושי יותר גדול

      מהשכול....

        11/11/08 20:19:

      צטט: קוסמטיקה רפואית 2008-11-11 16:23:30


      הרגת אותי חדווהמופתע

       

       

      אוי ואבוי! את חייבת להשאר בחיים יש לנו מפגש בקרוב....
        11/11/08 20:18:

      צטט: alon46 2008-11-11 16:21:45

      וואו איזה מעבר חד!!!

       

      גם אני הגבתי כך כששמעתי את סיפורו

        11/11/08 20:00:


      חדוה, מה עשית?משוררת בכיוון אחד,

      סיבוב חד, פתאם שירה אחרת.

      ואני חשבתי רק את מדברת

      חרוזים, עכשיו גם אב בית.

      עוד מעט כל המדינה

      נביאים ומשוררים.

        11/11/08 18:47:


      ואלו החומרים מהם בנויה היסטוריה של עם,

      של מדינה...

      אלו החומרים מהם בנויה מחויבות ונאמנות...

      אלו החומרים מהם מספרים סיפור..., אמיתי.

        11/11/08 17:28:

      אכן מצמרר

      אב בית, אב שכול

       

        11/11/08 17:23:

       חדוה

      אהבתי אך

      לא ציפיתי לסוף המר והעצוב

       

       

       

       

       

        11/11/08 17:21:

      ריגשת אותי עד דמעות.

      מחבקת אותך.

       

        11/11/08 16:52:

       

       

      אין לנו מה לשמוח,

       האדמה הזאת רוויה בדם

        11/11/08 16:33:

      חדווה

      סיום מפתיע וקשה.

      ארי

        11/11/08 16:23:

      הרגת אותי חדווהמופתע
        11/11/08 16:21:
      וואו איזה מעבר חד!!!

      פרופיל

      חדוהה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין