מחשבות.
זה התחיל בגלל הכלב,
זה ממשיך בגללי.
מחשבות,
לא בהכרח חשובות.
פוסטים אחרונים
- בין לבין.... 7/5/10
- לא פוליטיקלי קורקט!!! 11/4/10
- אגדה אורבנית 4/1/10
- זו לא בחירה...זו המציאות. 5/12/09
- הגיע עת...די. 29/11/09
- ענין של השקפה. 24/8/09
ארכיון
איך עושה כלב?
"איך עושה כלב"? שערות פילוסופיות לבנות מבצבצות מכל הברה! מדוע מופנת השאלה דווקא לעולל? נלסון מעולם לא נשאל איך הוא עושה, הוא פשוט עושה כנראה. אין זו שאלה של מה בכך, במיוחד כשמדובר במילים הכתובות, מפני שלא הכלב הוא העיקר, אלא זה שאליו מופנת השאלה. "איך עושה כלב"!
כשהייתי תינוק בטן-גב, הכלב עשה "הב הב הב", כשהתחלתי זוחל בבית האב, "האו האו" עשה הכלבלב, כשהפקירוני הורי בידי איש דת שלוחש, הכלב עשה "ווארפ" וכישכש, כיום אני מבוגר, הכלב כבר לא עושה...הוא פשוט נובח.
נלסון משמיע תמיד אותו קול, אני זה שמשנה את נקודת ההתייחסות כלפיו, לפתע מובן לי כיצד הדמיון המפרה של האדם מתנוון עם השנים, שנאמר "מבוגר אינו חולם, מבוגר שואף"!!! כלבי חולם תדיר, אך שאיפתו שמחר יהיה כמו היום. הכלב אינו משתנה אלא מפורש כל פעם אחרת...דמיון. בדמיון מפותח רק האדם "חוטא"...סקרנות. הסקרנות הורידה את סבי מהעצים והושיבה אותי מול מסך...קידמה. איני מוכן לתחם את הדמיון בגדרות חברתיות...וזה עבורי מאבק.
יש יחס הפוך מתסכל בין בגרות לדמיון, מתבגר יותר-מדמיין פחות, אם אדלג על קצה מדרכה כשידי מושטת ימינה וקולי מדמה מטוס, סביר להניח שיבקשו לאשפזני. אני רוצה לקחת משני העולמות.
אז "איך עושה כלב"?!
האם אני אשאל את הילד שאלה זו? אולי כשהיא תהיה נוכחת, עד אז אנסה שוב לחלום, נלסון חולם כל הזמן, למרות ששערות לבנות מעטרות את פניו..
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני בטוח שאת צודקת,
מכיוון שאיני מבין כלבית מצוייה,
כל שנותר לי הוא לפרש לפי תהומות ליבי למה הוא מתכוון בכל נביחה.
מה שמעלה שאלה פילוסופית מתבקשת:
האם אני מבין אותו,או חושב שאני מבין אותו?
מה זה משנה בכלל...הוא מאושר (הזנב) וגם אני.
וזה המקום בו הפילוסופיה נכנעת לחיים הפשוטים.
right you are....
אחד הדברים שבני אדם מבורכים בו הוא היצירתיות. מקור היצירתיות הוא כושר הדימיון. כולנו נבדלים במידת היכולת שלנו לעוף על כנפי הדמיון. ככל שמשתמשים יותר בדימיון וביצירתיות, כך אלה "משתכללים".
אני חושבת שהכלב שלך נובח בנימות שונות (אינטונציה) לגבי עניינים שונים: כשכואב לו פיזית והוא נובח, כשהוא פוגש חתול ונובח, כשהוא שמח ונובח, כשהוא רעב/צמא ונובח וכן הלאה (זה דומה לממצאים פסיכולוגיים שתינוקים בוכים בנימה שונה לגבי מצבים שונים: קור, רעב, רטיבות בחיתול וכן הלאה)
תודה...
מקסים.
תודה,גם בשמו.
סבי טען תמיד כי האדם הוא ידידו הטוב ביותר של הכלב,
כי האדם רץ אחריו,מנקה,מאכיל ומסדר ומבדר ומקנה לו זמן איכות,
והכלב פשוט שם כדי להנות מכל זה.
היה לו קייס לסבי.
תודה
או לא,הוא אינו נוחר,הכלב של אחותי לעת זיקנה נוחר בדיוק כך.
כלב נוחר זה הדבר הכי יפה שיש כי זה מראה על אנושיות שסיגל לעצמו הכלב שלאחר חיים כל כך טובים,
וההוכחה היא שהוא בכלל הגיע לגיל הזיקנה,ישן על ספה ונוחר!!
הכלב שלי עושה קולות של חלום,וזה תלוי בחלום,לעיתים רץ,לפעמים מיילל...וקורה גם שיש לו חלומות על מין ואת מה שהוא עושה אז אשאיר לדמיון.
תודה תודה...
אבל נראה כי גם את דומה לי...במאבק הזה.
עצם כתיבתך זו מעידה על כך...אז בהצלחה גם.
לגבי היותי ילד (נצחי)אני נוטה להסכים איתך, אני מניח שגם בענין האחיזה בדימויים מן העבר...
אשרי נלסון שאתה ידידו
והוא גם נורא יפה
:) הכלב שלי, אנג'י, בעיקר עושה את ה..רגליים של אמא שלי..
תגיד, נלסון גם נוחר כמו מסור חשמלי הכורת עצים ביערות הגשם לקול צווחות עורבים שמרטו נוצותיהם אחת אחת?
איני מוכן לתחם את הדמיון בגדרות חברתיות...וזה עבורי מאבק. כל-כך קולע. בהצלחה במאבק. הלוואי עלי.
כמו שהוא חולם.
זה לא איך הכלב עושה, זה איך שאתה מפרש את הקול שלו מנקודת מבט של גבר בוגר ולא של ילד- שהיא ראיה מתודית חסרת מעוף, משהו שעבר התניה, מה שנקרא מֶכָנִיזְם אוטומטי הפועל רק על סמך גירוי ותגובה. לאדם בוגר יש השתוקקות, יצירתיות ותודעה רחבה.
כלי עָכוּר, שיש בו תנודות רבות וחוסר שקט. לא יכול לקלוט את העולם, רק כלי צלול יכול. התסכול הוא לא בבגרות אלא ביכולת להביט למציאות בעיניים.
מצד שני כל החיים אתה ילד נצחי שנאחז בדימויים מהעבר.צודקת.
ענין ההכללה כאן הוא מפאת העברת רעיון במינימום מילים...
משהי אמרה לי פעם שלהחלטה אין משמעות רק לעשיה.
(אני מסכים עימה)
לא כל המבוגרים מפסיקים לחלום, ולא כל המבוגרים שואפים.
אבל אם נלך על לשון ההכללה... אז אולי באמת עדיף פשוט לעשות.