"איך עושה כלב"?

שערות פילוסופיות לבנות מבצבצות מכל הברה!

מדוע מופנת השאלה דווקא לעולל?

נלסון מעולם לא נשאל איך הוא עושה,

הוא פשוט עושה כנראה.

אין זו שאלה של מה בכך,

במיוחד כשמדובר במילים הכתובות,

מפני שלא הכלב הוא העיקר,

אלא זה שאליו מופנת השאלה.

"איך עושה כלב"!

כשהייתי תינוק בטן-גב, הכלב עשה "הב הב הב",

כשהתחלתי זוחל בבית האב, "האו האו" עשה הכלבלב, 

כשהפקירוני הורי בידי איש דת שלוחש, הכלב עשה "ווארפ" וכישכש, 

כיום אני מבוגר, הכלב כבר לא עושה...הוא פשוט נובח.

נלסון משמיע תמיד אותו קול, אני זה שמשנה את נקודת ההתייחסות כלפיו,

לפתע מובן לי כיצד הדמיון המפרה של האדם מתנוון עם השנים,

שנאמר "מבוגר אינו חולם, מבוגר שואף"!!!

כלבי חולם תדיר, אך שאיפתו שמחר יהיה כמו היום.

הכלב אינו משתנה אלא מפורש כל פעם אחרת...דמיון.

בדמיון מפותח רק האדם "חוטא"...סקרנות.

הסקרנות הורידה את סבי מהעצים והושיבה אותי מול מסך...קידמה.

איני מוכן לתחם את הדמיון בגדרות חברתיות...וזה עבורי מאבק.

יש יחס הפוך מתסכל בין בגרות לדמיון, מתבגר יותר-מדמיין פחות,

אם אדלג על קצה מדרכה כשידי מושטת ימינה וקולי מדמה מטוס,

סביר להניח שיבקשו לאשפזני.

אני רוצה לקחת משני העולמות. 

אז "איך עושה כלב"?!

האם אני אשאל את הילד שאלה זו?

אולי כשהיא תהיה נוכחת,

עד אז אנסה שוב לחלום, נלסון חולם כל הזמן,

למרות ששערות לבנות מעטרות את פניו..