0

5 תגובות   יום שלישי, 11/11/08, 22:20




 מולי ישב תינוק בעגלה עם אמא חרדית מעליו בחיוך אוהב  ומוקסם  מפלא הבריאה שלידה, הרבה עייפות על הפנים ודאגה. נזכרתי בשנים של הורות צעירה , כשהם רק  יצאו מהבטן ,



זיכרון ההתאהבות המטורפת שכל יום הרגשתי שלא יתכן שניתן בכלל לאהוב יותר והנה הגיע יום המחרת ואהבתי עוד. נזכרתי בשנים הראשונות שבהן הדריכות של 24 שעות עצומה,  לכל ציפצוף  או תנועה של גוף קטן ומתהווה



שלגמרי לגמרי תלוי בך. את התחושה  שהנה פלא הבריאה מתרחש ממש אצלי ותחת ידי המחבקות ושפתי המנשקות.



הריח שיש רק  לתינוקות  שהייתי מכורה לו כל כך שכל פרידה קטנה ממנו היתה קורעת את ליבי מגעגועים



מגע של עור צעיר צחוק  ומילמולים ראשונים שהלב מתפוצץ מאושר מטורף ואהבה עצומה שלא ידעתי



לפני שניתן לחוש כל כך פנימה ובכזו עוצמה. רציתי נורא לקחת את העייפות שלה , את הדאגה ולהשאיר רק את המבט האוהב הזה אצלה ונזכרתי שגם אני הייתי עיפה, ואיך שפעם ראשונה הבנתי מה זה פחד כשבני הראשון נולד.


דרג את התוכן: