קיבלתי תגובה מאחת, נחמדה אחת, מאלה שמרכיבות משקפי שמש שחורים (נפוצים כל כך לאחרונה) גופייה לבנה חושפת טבור וג'ינס צמוד ונמוך, כזה שמסתיים אי שם למרגלות הפופיק באזור שהיה פעם קצה גבול תחום שיער המפשעה.

היא  כתבה לי ואמרה ש. . ."אתה כותב מדליק, מעניין ומגניב".תגובה צפוייה, לאור העובדה שאני גונב ומשתמש בקטעים מיצירות טובי המחברים.

אני גונב מכולם, במצח נחושה, אני מרגיש כמו רובין הוד של האינטלקט, אני גונב מהעשירים בתבונה ומעניק לעניים בה, עם הקוראים סליחה. 

פיתחתי לי ערמומיות ומיומנות בעסקי השוד הספרותי שלי. אני נזהר מגניבת קטעים של יוצר אשר מת לפני שנים לא רבות, למדתי להבחין בסכנה הכרוכה בזיכרונם קצר המועד של קוראי וקוראותיי שטוחות הבטן, העלולים לתפוש אותי בשעת מעשה.

לא שאני חושש אבל ממש לא נעים להיתפש בגניבה ספרותית, כך יוטל ספק בכל פרי המקלדת שלי כולל המקורי והבלתי גנוב.

לא נעים לחשוב על הרהור הקורא שאומר לעצמו, ה-  Love Davka הזה הוא מעתיקן סדרתי. 

למדתי שהרבה יותר בטוח לגנוב ממחברים קלאסיים, נכון שהם מוכרים ומצוטטים בהתלהבות מעל כל במה ספרותית כזו או אחרת, אך מסתבר שקוראים אותם לעתים נדירות.

לכן עם החומר הקלאסי אתה יכול-תוך שינוי קטן פה ושם-, להציג אותו כאילו והיה מקורי שלך, פרי מוחך הקודח ולעשות לך שם של "כותב מדליק, מעניין ומגניב", כדבריה של שטוחת הבטן שהחמיאה לי.