עם זאת, כאשר אני בוחן את המכלול שהיה שם ביחס למה שניתן היה אולי לצפות, לא אוכל להתעלם מהערות מסוימות . בהשאלה משם אלבומה האחרון של הלהקה "good to be bad “, אתייחס כאן גם ל”good” וגם ל "”bad . הוייבס שהיו במופע , הן מהקהל והן מהלהקה והאינטראקציה בין שניהם, היו ללא ספק מלהיבים והשאירו אותי עם תחושה של משהו "חי ובועט" וחשק ללכת ולשמוע שוב את שירי הלהקה.
בחירת השירים הייתה טובה ושילבה מגוון מכל תקופותיה של הלהקה. הקהל היה מורכב מחתך גילאים רחב, צעירים של עכשיו לצד פחות צעירים, שהכירו כנראה את הלהקה בדורותיה הראשונים. ניכר היה שמרבית באי המופע מכירים את שירי הלהקה ומילותיהם, דבר שבא לידי ביטוי בשימוש הרחב והיפה שעשה דיויד קוברדייל , כאשר שיתף את הקהל בשירה יחד אתו. קוברדייל נהנה מאהבת הקהל שהופגנה כלפיו, דבר שחשתי שהיה חשוב לו. הלהקה הורכבה מ-6 חברים, קוברדייל הסולן זמר,שתי גיטרות, בס, תופים וקלידים.
הגורמים להערותיי , שנרמזו לעיל, עשויים להגיע משני כיוונים אפשריים ולכן אביע אותן בזהירות מסוימת . נתחיל בסאונד, זהו הביקור הראשון שלי במופע בהאנגר 11, קראתי בעבר ביקורות לא טובות על האקוסטיקה והסאונד שם. ואכן כך,ללא ספק היו בעיות סאונד במופע זה. לדעתי ולדעת נוספים שהיו אתי שם הן נבעו כנראה משני גורמים. האחד הוא האקוסטיקה הבסיסית הקיימת שם והשני הוא באלאנס לא מוצלח (לפחות לטעמי ) של הכלים. התופים ובמיוחד הבס דראם קיבלו דומיננטיות מוגזמת של עצמת קול ובכך בחלקים די נרחבים של המופע "עלו" על שאר הכלים והקולות. כאשר המופע החל, עמדנו די קרוב לבמה ובקושי שמענו את קולו של קוברדייל, וגם הגיטרות והשאר לא קיבלו את היחס המתאים באיזון הסאונד. את הקלידים כמעט ולא שמעו בכלל, לאורך כל המופע. כשזזנו קצת לאחור (ואולי במקביל גם נעשה תיקון באלאנס מסוים ) זה קצת השתפר אך עדיין לא מספיק. נושא זה גרם לדעתי לפגיעה לא מבוטלת מההנאה הפוטנציאלית מהמופע.
ההערה השנייה (שכאמור עשויה להיות גם חלק מהראשונה ואף להיגרם ממנה) היא קולו של קוברדייל במופע. בנוסף לאמור לעיל, על כך שקולו קצת נבלע בתוך הבאלאנס הבעייתי, הרי שלצערי (ובאמת לצערי, כי אני אוהב את האיש ) חשתי פה ושם גם דברים נוספים. כבר נכתב כאן בקפה ובמקומות רבים נוספים על כל שקוברדיייל נחשב לאחד מזמרי הרוק ,בסגנונו, בעלי הקולות הטובים והדומיננטיים ביותר (לצד אחרים בסגנון זה , פחות או יותר מדורו ,כגון יאן גילאן, רוני ג'מס דיו ונוספים ). אחד הדברים שתמיד היו מורכבים בעיני בנושאי שירה בהופעות ,הוא איזה סוג של השוואה שעושים (גם אם זה לא במודע) למה שמוכר לנו מהקלטות. אישית עברתי עם הנושא ,במהלך השנים ,מספר שינויי גישה ולא אכנס כאן לפירוט על כך. לצערי חשתי אצל קוברדייל, בעיקר בשירים מסוימים ,פער קצת גדול מדי לטעמי בנושא זה שהעיד אולי על ירידה של משהו.(אני שוב ושוב נזהר מקביעה חד משמעית בנושא , כאמור בגלל בעיית הסאונד). אם אשווה זאת לזמרים בני דורו , ואף וותיקים יותר , בהופעות אחרות שהייתי בתקופה האחרונה, יאן גילן בדיפ פרפל,מיק ג'אגר, רוג'ר דאלטרי (המי) , פול מקרטני( אוקי ,סגנון שונה לחלוטין, אך זה לא הנושא כאן )הרי ששם לא חשתי בפער כזה. אודה שזה נראה לי קצת מוזר שהרי בהקלטת האלבום החדש( נכתב כולו על ידי קוברדייל ואלדריץ הגיטריסט), לא לפני זמן רב כל כך, קולו נשמע מעולה, אולי כי באולפן אפשר לתקן דברים , לא יודע, אין לי תשובה ברורה.
לקראת סיומו של הערב, הוא ביצע שני שירי ענק מתקופתו בדיפ פרפל, את burn” " (שלצערי לא נוגן במופע שהייתי בפרפלים ושמחתי אולי לקבלו כאן )ואת “ soldier of fortune” , (האחרון ללא ליווי כלים ). כואב לי להגיד זאת, אך הביצוע שם לשני אלו היה חיוור. את burn , שיר אהוב עלי במיוחד, בקושי הכרתי שם, זה בא לידי ביטוי גם במישור האינסטרומנטלי ,המשמעותי בשיר זה( ובפרפל בכלל ), הריף שמנוגן במקור על ידי ריצ'י בלקמור, הלך כאן לאיבוד מוחלט, כנ"ל השירה (השיר אגב תובעני מאד מבחינה קולית , מעטים ,אם בכלל, יכולים לבצעו היטב ),קטע האורגן בשיר, המנוגן במקור על ידי ג'ון לורד, נשמע ממש לא לעניין. ) והרי מדובר בזמר וגיטריסטים מעולים, אולי בעיית הסאונד? לא יודע. אגב, כשאני צופה בקליפים ביו טיוב, מהופעותיהם די לאחרונה, אני שומע פחות את הדברים שביקרתי, לא יודע, אולי כל זה נובע מכך שכאן בארצנו, "דוחפים" את הדברים בסגנון של "שיהיה" ,לא משנה איפה ואיך, מה שחשוב הוא שיבואו וישלמו ,מבלי ליחס את תשומת הלב הנדרשת לשאר הדברים שציינתי, ויכול להיות שווייטסנייק ,ואנחנו,שילמנו מחיר מסוים כתוצאה מכך.
חזרה לדברים הטובים, שני הגיטריסטים שהופיעו עם הלהקה , מעולים, מעולים ,מעולים .Doug Aldrich , גיטריסט יוצא מהכלל שהיה בעבר בין היתר גם בהרכב של דיו , ו- Reb Beach שהיה בעבר ב"וינגר" . אחד מרגעי השיא של הערב לטעמי היה "דואל" הגיטרות שעשו השניים, שהורכב ממספר "פרקים" . חברים, לא ראיתי דבר כזה בחיי (וראיתי מופעי רוק לא מעטים ),פשוט מהמם, אם הייתי יכול לחזור על החוויה הזאת עוד ועוד, הייתי רץ לעשות זאת. בנוסף לנגינה , התבטא הדבר גם קצת ב"קטעי משחק" מצד השניים. לצערי זה לא דבר שאוכל לתארו במילים. מי שאוהב רוק ונגינת גיטרות ולא היה שם כשזה בוצע, הפסיד!
שיא הערב מבחינתו של קוברדייל היה בעיני הביצוע המהמם ל in the still of the night” " (ואולי עוד מספר שירים שבוצעו טוב).
השיר האחרון של הערב היה “ bad boys” המצוין, המתחיל כידוע בסוג של "ייללת זאבים " (שלא נשמעה כל כך ברור אצלנו) מהאלבום whitesnake מ -87 , סוג של הדרן לא מתוכנן, שבא בעקבות כך שהקהל לא הרפה ולא נתן להם לרדת . היה משהו חמוד בכך שקוברדייל אמר לקהל בחיוך המבויש משהו שלו, " אני מתנצל, אך לא ביצענו חזרות לשיר זה " . השיר בוצע היטב והשאיר אותי שוב קצת מבולבל בהקשר לדברים שכתבתי בנושא.
.
לסיכום, מופע רוק מרהיב , עם אלמנטים נהדרים, שעבורם בלבד היה שווה ביותר להגיע , לצד בעיות מסוימות, אולי בעיקר של סאונד . בסיכום האישי שלי עם עצמי, המופע הגביר אצלי את אהבתי ללהקה.
אנצל הזדמנות זאת להודות לחברנו בקפה, "עוזי בסיסט" , אותו פגשתי עם חברים נוספים במופע, ונהניתי להיות שם בחברתם. מצורף מקבץ קטן מצילומי בהופעה. |