כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    FREAKS

    82 תגובות   יום רביעי, 12/11/08, 19:21

     

    יש לי תחביב, או נקרא לזה תחום עניין:
    אנשים לא שגרתיים או אנשים במצבים לא שגרתיים.
    הכוונה, אנשים שתנאי חייהם הם לא הממוצע המוכר.
    זה יכול להיות אנשים עם מוח לא שגרתי שמייצר חיים אלטרנטיביים
    או אנשים על סף מוות והדרך שלהם לצוד את רגעי החסד
    או אנשים בזמן מלחמה גדולה, אסון טבע
    או אנשים עם מוגבלויות (מנטליות, פיזיות) והדרך שלהם לחיות את החיים (אם אפשר, בטוב).

    על האחרונים, הפוסט הבא.
    ה-FREAKS

    כבר כילדה, הייתי נועצת מבטים בנכים מהמלחמות שראיתי בחוף הים או בבניין שלי.
    בלי רגל, בלי יד (או שתיים), שרופים.
    עניין אותי לראות איך הם מסתגלים לחיי היום-יום ומנסים להשתלב.
    אבל קודם כל, פשוט התהפנטתי.
    זה היה אחר, ולכן נורא מעניין.

    כשנסעתי לארה"ב לחודשיים (לפני 15 שנה): ניו יורק, בוסטון, ניו אורלינס, סן פרנסיסקו (סופ"ש בלוס אנג'לס), חיפשתי חומרים שקשורים בפריקס. כי שם זה המקום למצוא אוספים כאלו.

    הפריקס, הם אנשים שנולדו עם עיוותים פיזיים ניכרים (או שהתפתחה בהם מחלה שעיוותה אותם, כמו איש הפיל - ג'ון מריק), שבמאות קודמות (עד אמצע המאה ה-20), היו מוצגים לראווה בעבור כסף.
    שמנים נורא (400-500 ק"ג), רזים נורא (30 ק"ג), ננסים, ענקים, בעלי שיער גוף ופנים כשל חיה, בלי ידיים, בלי רגליים, או בלי גם וגם, קון הדס (מכווצי ראש) וכיד הדמיון הטובה על הטבע.
    היום, בדר"כ, מפילים עובר כזה בשלב מוקדם.

    הדרך שלהם, או של משפחתם, לקיים אותם, היתה להרוויח כסף על חשיפתם לעיני כל.
    אם בירידים, ביוזמות של יחידים, או בקרקסים, שנקראו BELIEVE IT OR NOT CIRCUS.

    מופעים אלו היו נפוצים באירופה וארה"ב ובהם הופיעו אנשים שנולדו מגוונים.

    היום כמובן, יש איסור על חשיפה קרקסית שכזו (אלא אם כן זה ניוז בטי.וי, וכאילו נורא מתרגשים בשבילם על ניתוח שעשו וכו', או כמובן בנט - ששם הכל מופקר).

    קניתי בניו יורק את הספר FREAKS: WE WHO ARE NOT AS OTHERS,

    שכתב דניאל פ. מניקס, מסדרת ספרי REASERCH, והתחלתי את המסע.

    סדרת REASERCH היא סדרת ספרים מעולה שהוציאה ספרים על נושאים שונים, כגון:
    INCREDIBLY STRANGE FILMS
    INDUSTRIAL CULTURE HANDBOOK
    WILLIAM S. BURROUGHS-BRION GYSIN-THROBBING GRISTLE
    ANGRY WOMEN- על נשים שעושות מיצגים
    כל אלה יש לי... ויש עוד.

    דניאל פ. מניקס היה גבר גבוה ונאה (בעל כל האיברים, כנראה) שהופיע בקרקסים המדוברים כבולע חרבות ואש, פאקיר ושאר להטוטים, והכיר את הדמויות מקרוב.



    Daniel P. Mannix 1987

    ספרים נוספים שלו:

    Those About to Die
    The  History of Torture
    The Hell-fire Club
    ועוד.

    בספר הזה, דניאל פ. מניקס מספר על חייהם ואהבותיהם ושאיפותיהם, שמחתם ועצבונם.
    לדבריו, הם רצו לחיות בקרקס, שם לא היו יוצאי דופן, אלא חלק מקבוצה, משפחה (קצת אחרת), שייכים.
    אפילו התחרו מי כוכב גדול יותר (אלו שסתם עיוותו את עצמם כדי להופיע, גידלו שיער פרא, ציפורניים אימתניות, וחוררו את הידיים והרגליים בשביל להיות מזרקה אנושית, נורא לא נחשבו).

    הם חיו, התאהבו, עשו ילדים והשתדלו למצות את חייהם עד תום.

    עכשיו אציג חלק מהאנשים המופלאים האלו:

     

     

    על העטיפה - פרנסס או'קונור היפהפיה, שנולדה ללא ידיים, אבל עשתה הכל ברגליה, כולל לירות ברובה.

     

     

     
    טייני לה וונדה ובעלה אלווה אוונס
    הם זוג קצת אחר שהיו מאוד מאוהבים מסתבר.
    הוא היה ליצן והיא עם חלק גוף תחתון מנוון.
    (היה לה הריון אחד, התינוק מת).





    האיש בעל 3 הרגליים ושני הפינים הוא פרנק לנטיני. למעשה זה שארית מתאום שכל מה שנותר ממנו היא רגל ו"חבילה". פרנק היה משתמש ברגל הנוספת (שבאה מאחור) בתור כסא, כשיצא לדוג.




    הנערה עם הרגליים בעלי המפרקים הכפולים (שהולכת על ארבע) היא לוסי אלווירה ג'ונס. תמונה שנלקחה מהיריד בטקסס ב-34'.



     

    האישה-קוף, פרסילה, שגופה היה מכוסה שיער ושפם וזקן גם, היו לה שתי מערכות שיניים, וקולה היה ערב ביותר, והיתה בת זוגו של אמט, האיש בעל עור התנין.

     

     

     

     

    יחד עם אל טומייני הענק ואשתו ג'ני (חצי אישה), הם הריצו מופע פרטי שנים ארוכות, ופרשו עם כסף יפה לפלורידה.






    אילי בוון (בלי רגליים) וצ'ארלי ב. טריפ (בלי ידיים) יוצאים לטיול של שבת:

     

     

     


    מה שנשאר היום מגיבורי העבר, אלו צילומים שלהם, סרטי וידאו, וספרים. ואפילו ראיתי אהיל עשוי עור אדם עם קעקועים, בסן פרנסיסקו.

    חומרים עליהם אפשר להשיג בחנויות ספרים, בקוני איילנד במופעים המותרים היום (נעיצת מסמרים באף, בפה, בראש. נחשים, תליה וכו'), או משותפים לדבר עניין. או מסרטים.
    כמו הסרט freaks, שמופיעים בו חלק מהדמויות שהצגתי. סיפור אהבה שנגמר בסצינת אימה.

    לא קשור, אבל אחלה צילום - גברים אפריקאים עם מחלת ביצים.
    ראיתי שבשד' סנסט בל"א התמונה תלויה בגדול מעל חנות בגדים.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (81)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/08 21:19:

      ולרי, קחי בחשבון שזה מאוד כואב לראות (!!):

       

      James Nachtwey

        15/11/08 21:16:

      תביאי קישור לעצלנים...
        15/11/08 17:55:
      צללתי עכשיו לצילומים של ג'יימס נכטווי, אין לי אוויר ...
        15/11/08 17:37:

      צטט: מיכל* 2008-11-15 17:10:20

      אבל למה להסתכל עלינו?

      אנחנו באמת כל כך מעניינים?

      אנחנו אנשים רגילים שמתמודדים עם קשיים רגילים. מה יש לנו לתרום להם?

      לתרום לא להם. לנו. לראות דרך עיניהם את המוגבלות האכזריות שלנו בהתייחסות אל השונה ואל החלש. חזרתי עכשיו מסיור בתמונותיו של הצלם James Nachtwey עפי המלצתו של יגאל שתיים. הפוסטים של שניכם הפכו לי את השבת.

       

        15/11/08 17:10:

      אבל למה להסתכל עלינו?

      אנחנו באמת כל כך מעניינים?

      אנחנו אנשים רגילים שמתמודדים עם קשיים רגילים. מה יש לנו לתרום להם?

        15/11/08 14:23:
      כי הלחיות שלהם בעולם הזה שונה לגמרי לגמרי משלי.
        15/11/08 14:22:

      צטט: אירה ג 2008-11-15 14:03:26

      הייתי רוצה לשניה, אבל רק לשניה, להתחלף עם האנשים האלה ולהסתכל עלינו דרך עיניהם.

       

      כי משם רואים מה שלא רואים מכאן.

        15/11/08 14:07:
      למה ?
        15/11/08 14:03:
      הייתי רוצה לשניה, אבל רק לשניה, להתחלף עם האנשים האלה ולהסתכל עלינו דרך עיניהם.
        14/11/08 01:09:
      אפרופו מציצנות בכל הדרה ...
        14/11/08 00:07:

      הפחד הכי בסיסי אני מניחה -

      רק שלי זה לא יקרה. השרדותי

      מסתכלים ומדמיינים את עצמנו במצב הזה. עכשיו זה אנחנו, אז איך זה מרגיש?

       

        14/11/08 00:01:


      מציצנות בכל הדרה.

      מדהים עד כמה אנחנו נמשכים ונרתעים מהשונה והחריג, המשיכה שלנו לחיות לפי תבניות מקובלות, אמונות מסורתיות ולדחות את השונה. על איזה פחד הישרדותי זה מונח?

       

       

        13/11/08 23:47:

      הנסיעה לארה"ב זעזעה אותך ?

      סתם סתם מציקה לך.

      עם הדומה נרגעים ומהשונה מחכימים. או משהו :)

        13/11/08 23:42:

       

      התחברתי לכל מילה, עד הקטע שנסעת לארה"ב ... ההמשך פשוט זיעזע אותי (מצטערת).

      בילדותי, ועד היום, גם אני תמיד חיפשתי להתחבר לשונים, לא אהבתי את השיגרה.

       

       

        13/11/08 22:53:

      בין הפטיש לסדן ...  כזה ... כאילו ?

      נוטי נוטי בוי !

        13/11/08 22:39:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 16:48:05

      צטט: מיא 2008-11-13 11:24:31

      ומעניין - סלחו לי שאני בוטה - אם היו אנשים שהסטייה שלהם היתה לרצות לשכב עם הפריקס והציעו להם כסף בשביל זה.

      תוספת לתגובתי הקודמת:

      מה שכן אני יכולה לספר לך זה לגבי התאומים המחוברים.
      הזוג המוכר ביותר הם צ'אנג ואנג שהיו מחוברים רק בבשר בחזה, ועל שמם יש את הביטוי תאומים סיאמים.

       

       

       

      אני חושב שעל שמם יש גם את הביטוי

      Double penetration

        13/11/08 22:29:
      כשהוקינג רואה את פאריס הילטון הוא חושב על חור שחור :))
        13/11/08 22:00:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 21:43:43

      השאלה מה הוקינס היה מעדיף.

      או שלא

       

      אולי חיים נורמליים? גם אם הם קצת שיטחיים?

       

        13/11/08 21:43:

      השאלה מה הוקינס היה מעדיף.

      או שלא

        13/11/08 21:36:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 21:15:42

      בגלל הצ'יוואווא ?

      לא, בגלל הבלונד והטימטום.

       

        13/11/08 21:15:
      בגלל הצ'יוואווא ?
        13/11/08 20:54:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 20:25:17

      צטט: אלת האש 2008-11-13 19:46:04


      אני עדיין חושבת על ההוא ועל המחוברות.. ועל החיים שלהם ככה.

       

      אולי עכשיו תראי את המחוברות אחרת ...

       

      ( אי אפשר להתאפק מלדמיין את חיי המין שלהן, או לנסות לדמיין איך אנשים בלי ידיים עושים כל מיני דברים אינטימיים ... אז מה זה עודף של 3 ק"ג עכשיו ? )

      באמת מה זה 3 קילו עודפים? קטן עלי.

      בין הוקינגס לפאריס הילטון בטח פאריס.

       

        13/11/08 20:25:

      צטט: אלת האש 2008-11-13 19:46:04


      אני עדיין חושבת על ההוא ועל המחוברות.. ועל החיים שלהם ככה.

       

      אולי עכשיו תראי את המחוברות אחרת ...

       

      ( אי אפשר להתאפק מלדמיין את חיי המין שלהן, או לנסות לדמיין איך אנשים בלי ידיים עושים כל מיני דברים אינטימיים ... אז מה זה עודף של 3 ק"ג עכשיו ? )

        13/11/08 20:16:

      צטט: רנרט 2008-11-13 18:18:34

      מי שלא חריג לא יודע כלום על החיים. זו  לא המלצה לגדל רגל שלישית או זנב- כי  אולי עדיף לא לדעת כלום על החיים.שאלה שאין לי תשובה עליה-ושקשורה-אם היו מציעים לי להיות הוקינג או פריס הילטון- מה הייתי לוקח.

       

      בדיוק. אם לא עברת גיהנום או שניים, איך תדע מאיזה צד משתין הדג?

      בין הוקינג לפריס הילטון? שאלה קשה

      תן לי להרהר קלות...

       

        13/11/08 20:12:

      צטט: רומי שנהר 2008-11-13 17:52:27


      כי מעניין אותי יצר-החיים החזק,

      החכמה למצוא אותו בתוכך...

      תודה יקירתי,

      אזלו כוכבי...

      הילה

       

       בדיוק בדיוק בדיוק :))

       

        13/11/08 20:11:

      צטט: מיא 2008-11-13 17:18:25

      לא רק שלא היו בררניים, גם הצורך בפרטיות היה קטן בהרבה...

       

      אורגיה בילט אין :))

      מה שהם טוענים זה שהם פתחו יכולת להתעלם מהתאום ולהתכנס בעצמם כשרצו פרטיות.

      דייזי למשל, היתה שובבה, וויולט לא סבלה את זה, אבל דייזי טענה שויולט נהנית כשהיא נהנית וסתם מתחסדת...

        13/11/08 19:46:


      מה אני אגיד, נשארתי די המומה מהזוועות האלה, מחלקן אפילו פעורת פה ממש.

      אני שמחה שאת אוהבת פריקים, אני לא חושבת שזה משהו שהייתי חוקרת לעומק.

      אבל הפוסט שלך ממש מציג אותם באור חיובי ואנושי.

       

      אני עדיין חושבת על ההוא ועל המחוברות..ועל החיים שלהם ככה.

        13/11/08 19:09:

      צטט: רנרט 2008-11-13 18:18:34

      מי שלא חריג לא יודע כלום על החיים. זו  לא המלצה לגדל רגל שלישית או זנב- כי  אולי עדיף לא לדעת כלום על החיים.שאלה שאין לי תשובה עליה-ושקשורה-אם היו מציעים לי להיות הוקינג או פריס הילטון- מה הייתי לוקח.

       

      אני מבינה למה אתה מתכוון, ומצד שני, כל אחד מאיתנו רואה עצמו חריג. זה מתחוור לי יותר ויותר.

      אין ספק שהחוויה של טרגדיה קשה משנה את השקפתנו על דברים.

      וכמו שכתב יפה חברי Lost Highway (http://cafe.themarker.com/view.php?t=722008)

      ,זה גורם לנו לפעמים להסתכל בתקרה ולראות את השמיים

       

      תודה על פוסט מושקע, ויותר מכל עצוב

      גלי
        13/11/08 18:18:
      מי שלא חריג לא יודע כלום על החיים. זו  לא המלצה לגדל רגל שלישית או זנב- כי  אולי עדיף לא לדעת כלום על החיים.שאלה שאין לי תשובה עליה-ושקשורה-אם היו מציעים לי להיות הוקינג או פריס הילטון- מה הייתי לוקח.
        13/11/08 17:52:

       

      מיכל יקירתי,

      פוסט מדהים,

      על אנשים שגם אני מאד מרותקת על ידי חייהם

      ודרכי התמודדותם.

      היכולת לשרוד, לאהוב את החיים, לאהוב מישהו אחר,

      להתחתן, להוליד ילדים,

      להתנהל בעולם כשונה-כל-כך:

      מדהימה ומהממת אותי.

      לתחושתי:

      קטונתי,

      קטונתי לידם וליד כוחותיהם ועצמתם.

      וגם אחרים ללא מומים נראים כל-כך,

      כפי שמנית בהתחלה,

      שמתמודדים עם חיים קשים, עם מחלות, אובדן,

      כולם מעניינים אותי,

      כי מעניין אותי יצר-החיים החזק,

      החכמה למצוא אותו בתוכך...

      תודה יקירתי,

      אזלו כוכבי...

      הילה

       

        13/11/08 17:18:
      לא רק שלא היו בררניים, גם הצורך בפרטיות היה קטן בהרבה...
        13/11/08 16:48:

      צטט: מיא 2008-11-13 11:24:31

      ומעניין - סלחו לי שאני בוטה - אם היו אנשים שהסטייה שלהם היתה לרצות לשכב עם הפריקס והציעו להם כסף בשביל זה.

      תוספת לתגובתי הקודמת:

      מה שכן אני יכולה לספר לך זה לגבי התאומים המחוברים.
      הזוג המוכר ביותר הם צ'אנג ואנג שהיו מחוברים רק בבשר בחזה, ועל שמם יש את הביטוי תיאומים סיאמים. הם חיו בארה"ב.
      כל אחד היה נשוי לאישה אחרת, וגר בבית משלו !!
      וגם היו להם 22 ילדים. דרך אגב, הנשים היו אחיות.

       



      לגבי תאומות מחוברות, יש סיפור על שתיים שהיו מחוברות בישבן, רוזה וג'וזפה באלזק. רוזה ילדה בן מגבר שרצה להתחתן איתה, אבל השלטונות לא הסכימו בטענה שזו ביגמיה.

       


      שתיים אחרות, וויולט ודייזי הילטון, שהיו מחוברות בישבן, התחתנו כל אחת עם גבר משלה.

       

       



      וגם מירטל קורבין עם תאומה מוצנעת בגופה שרק רגליה הקטנות בצבצו החוצה, היתה נשואה לגבר יפה תואר והיו לה ילדים. יש הטוענים שחלקם מהאחות.

       



      את מבינה, פעם לא היו כל כך בררנים כמו שאנחנו היום.

       

        13/11/08 12:54:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 11:24:39

      צטט: באביז 2008-11-13 10:56:45

      צטט: מיכל* 2008-11-13 01:15:23

      אני קוראת להם אמיצים

       

      אכן, אמיצים!!

      היכולת לקבל את החריג, השונה היא בעייתית בחברה שלנו. החינוך לקבלה שלמה צריך להתחיל מגיל אפס.

      לצערי, אנחנו כחברה, לוקים בכך. בגלגולי המקצועי הקודם עבדתי ביחידה להתפתחות הילד באסף הרופא, עם ילדים שלקו בשיתוק מוחי.קרה לא פעם שיצאנו עמם לטיול, לא אשכח את המבטים, הלחשושים, הסלידה...

       

      ומה עושים בשביל לשלב אותם?

      יש לך מושג?

      יש את יואב קריים המקסים והחכם שיש לו שיתוק מוחין שמגביל אותו (פיזית ומוחית) והוא נלחם על זכויות הנכים.

       

       

      הדרך עדיין ארוכה לשילוב מלא בחברה. יואב קריים באמת סלל את הדרך. בשנים האחרונות יניתן יותר עיגון חוקי לדברים, כמו למשל תביעות שהוגשו כנגד מקומות ציבור שמנעו כניסת נכים וכו'.

      שילוב במערכת החינוך הוא נושא בפני עצמו, שם דוקא נרשמו לא מעט הצלחות.

       

       

        13/11/08 11:33:

      צטט: מיא 2008-11-13 11:24:31

      סליחה שהגעתי באיחור, אבל הפוסט של ולרי על המיגרנה כנראה עשה לי עין רעה, כי אתמול היתה לי לראשונה מזה עשר שנים בערך מיגרנה איומה. ולענייננו - אכן, תמונות קשות ופוסט מצוין ומושקע. זה באמת מדהים איך האנשים האלה חיו ותפקדו, ועוד התחברו זה לזה בזוגות. הם בעצם התפרנסו מהמומים שלהם כי חיו בקרקס, נכון? שזה בכלל קטע בפני עצמו. מעניין אם הם יותר התביישו במומים או יותר ראו אותם כמקור פרנסה.ומעניין - סלחו לי שאני בוטה - אם היו אנשים שהסטייה שלהם היתה לרצות לשכב עם הפריקס והציעו להם כסף בשביל זה.

       

      מיא, יקירתי, שהעין הרעה החצופה תפזול לכיוונים אחרים, אמן !

       

      גם אותי מרשימה הזוגיות שלהם, ומסתבר מהספר שזוגיות נפלאה וארוכת שנים היתה להם.

      אני מניחה שכשאתה כזה, אתה מעריך יותר אהבה. לא לוקח אותה כמובן מאליו. נהיה עדין יותר.

      וחלק מהזוגות היו של אדם בריא ואדם מוגבל. מאוד מרשים.

       

      לגבי אם הם התביישו או ראו בזה רק פרנסה,

      כמו שהבנתי מהחומרים שקראתי

      ברגע שכבר נכנסו לקרקס כזה, הנכות הספציפית, ככל שהיתה יותר ביזארית, כך גרמה ליותר גאווה. הרבה תשומת לב.

      מניקס מציין שאחרי מופעים, היו אנשים מתקבצים סביבם ושואלים בהתעניינות הרבה שאלות, ומקבלים תשובות כנות ומפורטות.

       

      לגבי הסקס, לא יודעת, אבל מאמינה שאצל בני אדם, הכל אפשרי.

        13/11/08 11:25:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-13 10:58:42

      אני בהחלט מאמינה שכל פרט בצורה החיצונית שלנו מעיד על תמונת מצב פנימית מדויקת.

      למעשה, עם כל השקרים והתעתועים האנושיים, בחינת החיצוניות היא בין הכלים האבחוניים היחידים שנשארו לי.

       

       כן, הפנים מדברות (למי שיש פנים...)

        13/11/08 11:24:

      צטט: באביז 2008-11-13 10:56:45

      צטט: מיכל* 2008-11-13 01:15:23

      אני קוראת להם אמיצים

       

      אכן, אמיצים!!

      היכולת לקבל את החריג, השונה היא בעייתית בחברה שלנו. החינוך לקבלה שלמה צריך להתחיל מגיל אפס.

      לצערי, אנחנו כחברה, לוקים בכך. בגלגולי המקצועי הקודם עבדתי ביחידה להתפתחות הילד באסף הרופא, עם ילדים שלקו בשיתוק מוחי.קרה לא פעם שיצאנו עמם לטיול, לא אשכח את המבטים, הלחשושים, הסלידה...

       

      ומה עושים בשביל לשלב אותם?

      יש לך מושג?

      יש את יואב קריים המקסים והחכם שיש לו שיתוק מוחין שמגביל אותו (פיזית ומוחית) והוא נלחם על זכויות הנכים.

       

        13/11/08 11:24:
      סליחה שהגעתי באיחור, אבל הפוסט של ולרי על המיגרנה כנראה עשה לי עין רעה, כי אתמול היתה לי לראשונה מזה עשר שנים בערך מיגרנה איומה. ולענייננו - אכן, תמונות קשות ופוסט מצוין ומושקע. זה באמת מדהים איך האנשים האלה חיו ותפקדו, ועוד התחברו זה לזה בזוגות. הם בעצם התפרנסו מהמומים שלהם כי חיו בקרקס, נכון? שזה בכלל קטע בפני עצמו. מעניין אם הם יותר התביישו במומים או יותר ראו אותם כמקור פרנסה.ומעניין - סלחו לי שאני בוטה - אם היו אנשים שהסטייה שלהם היתה לרצות לשכב עם הפריקס והציעו להם כסף בשביל זה.
        13/11/08 11:21:

      צטט: בדלי 2008-11-13 10:56:42


      תודה על הפוסט האישי

      אני יודע שזו התעניינות שלך, עמוקה

      אני מוצא את זה כמו האחרים דוחה, מרתק, מסקרן, מבחיל ובעיקר עצוב מאוד

      טוב שכיום יש את כל הבדיקות והאולטראסאונדים כדי באמת להפסיק הריונות עם עוברים פגומים שחבל שייוולדו ויחיו עם דפקטים כאלה או אחרים ויסבלו כל חייהם

      אני חושב שבחברה החרדית עדיין ניתן למצוא ילדים ואנשים שיוצאים פגועים וחסרים מכיוון ששם בודקים פחות ולא מפילים, אני חושב שמחביאים יחסית את האנשים המסכנים הללו, מאוד עצוב

       

      תודה שרונצ'יק

      באמת עצוב אם צריך להחביא אותם.

      הם אנשים עם רצונות רגילים.

      וכל אחד רוצה להיות שותף ותורם בחברה.

      תציץ בסרט הנפלא שאורלי נו הביאה.

      מאלף

       

        13/11/08 10:58:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 10:07:07

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-13 09:42:47

      צטט: מיכל* 2008-11-12 21:04:27

      אני תמיד קוראת לזה תסמונת דוריאן גריי.

      איך הכיעור הפנימי משפיע על ההופעה החיצונית.

       

      כשאני רואה אדם מן הישוב ומשהו בהבעה שלו נראה לי מעוות אני שואלת את עצמי איזו מפלצת שוכנת בתוכו.

       

       


      גם אני כמוך, גם מאמינה גדולה בתסמונת דוריאן גריי וגם מתעניינת בפריקים. מצד שני, אני פריקית של הרמוניה, סימטרייה, איזון.

       

      אני משערת שזה כמו שאורית אמרה: להסתכל לכאב ולכיעור בעיניים מצד אחד של הסקאלה, ולשאוף להרמוניה ואיזון הנמצאים בקצה האחר של הסקאלה.

       

      תודה על פוסט האליפות הזה.

       

      היה פעם סרט, לא זוכרת ת'שם, שהגיבור נשרף באיזה פיצוץ במעבדה, אבל היה מסוגל ע"י איזו המצאה שלו, להופיע בציבור כרגיל לכמה שעות.

      מה שהרשים אותי במשחק היה שגם כשהוא נראה רגיל, הוא התנהג לפי הידיעה שלו על איך הוא נראה באמת.

      הוא הפנים את הכיעור. נהיה מרושע.

      זה העסיק אותי הרבה.

       

       

       

      אני בהחלט מאמינה שכל פרט בצורה החיצונית שלנו מעיד על תמונת מצב פנימית מדויקת.

      למעשה, עם כל השקרים והתעתועים האנושיים, בחינת החיצוניות היא בין הכלים האבחוניים היחידים שנשארו לי.

        13/11/08 10:56:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 01:15:23

      אני קוראת להם אמיצים

       

      אכן, אמיצים!!

      היכולת לקבל את החריג, השונה היא בעייתית בחברה שלנו. החינוך לקבלה שלמה צריך להתחיל מגיל אפס.

      לצערי, אנחנו כחברה, לוקים בכך. בגלגולי המקצועי הקודם עבדתי ביחידה להתפתחות הילד באסף הרופא, עם ילדים שלקו בשיתוק מוחי.קרה לא פעם שיצאנו עמם לטיול, לא אשכח את המבטים, הלחשושים, הסלידה...

        13/11/08 10:56:


      תודה על הפוסט האישי

      אני יודע שזו התעניינות שלך, עמוקה

      אני מוצא את זה כמו האחרים דוחה, מרתק, מסקרן, מבחיל ובעיקר עצוב מאוד

      טוב שכיום יש את כל הבדיקות והאולטראסאונדים כדי באמת להפסיק הריונות עם עוברים פגומים שחבל שייוולדו ויחיו עם דפקטים כאלה או אחרים ויסבלו כל חייהם

      אני חושב שבחברה החרדית עדיין ניתן למצוא ילדים ואנשים שיוצאים פגועים וחסרים מכיוון ששם בודקים פחות ולא מפילים, אני חושב שמחביאים יחסית את האנשים המסכנים הללו, מאוד עצוב

        13/11/08 10:07:

      צטט: בלאק סמארה 2008-11-13 09:42:47

      צטט: מיכל* 2008-11-12 21:04:27

      אני תמיד קוראת לזה תסמונת דוריאן גריי.

      איך הכיעור הפנימי משפיע על ההופעה החיצונית.

       

      כשאני רואה אדם מן הישוב ומשהו בהבעה שלו נראה לי מעוות אני שואלת את עצמי איזו מפלצת שוכנת בתוכו.

       

       


      גם אני כמוך, גם מאמינה גדולה בתסמונת דוריאן גריי וגם מתעניינת בפריקים. מצד שני, אני פריקית של הרמוניה, סימטרייה, איזון.

       

      אני משערת שזה כמו שאורית אמרה: להסתכל לכאב ולכיעור בעיניים מצד אחד של הסקאלה, ולשאוף להרמוניה ואיזון הנמצאים בקצה האחר של הסקאלה.

       

      תודה על פוסט האליפות הזה.

       

      היה פעם סרט, לא זוכרת ת'שם, שהגיבור נשרף באיזה פיצוץ במעבדה, אבל היה מסוגל ע"י איזו המצאה שלו, להופיע בציבור כרגיל לכמה שעות.

      מה שהרשים אותי במשחק היה שגם כשהוא נראה רגיל, הוא התנהג לפי הידיעה שלו על איך הוא נראה באמת.

      הוא הפנים את הכיעור. נהיה מרושע.

      זה העסיק אותי הרבה.

       

       

        13/11/08 10:06:

      ועוד עניין, דניאלה, המשמעות שאנחנו נותנים למילה שמכנים אותנו

      מושפעת מהיחס שלנו אליה. 

      למשל, עלי אפשר לומר שאני נראית יהודיה.

      האם אני אמורה להעלב כשאומרים לי את זה?

        13/11/08 09:56:

      צטט: דניאלה לונ 2008-11-13 09:32:18

      אני אוהבת להסתכל על מי שמסתכל על אנשים חריגים.

      אני אוהבת לראות את כל הקשת: בהלה, משיכה, ניסיון ההתעלמות (אצל ילדים אין ניסיון כזה) והגנבת המבטים.

      מה זה עושה לנו היא בעיני השאלה המעניינת.

      ובקשר לפוליטיקלי קורקט. פעם גם אני חשבתי כמוך. חשבתי שזו צביעות.

      אבל היום אני נוטה לחשוב, שאני צריכה לכנות אדם כפי שהוא היה רוצה שיכנו אותו. לא לי לשפוט מה מעליב אותו או פוגע ברגשותיו.

      אם האפרו-אמריקן רוצה שיכנו אותו, למשל, זיין ארוך ומסעיר, כך אכנה אותו מהיום והלאה.

       

       

      את יודעת זה מעניין

      קראתי פעם שיחה עם אדם כזה שטען שדווקא הפניית המבט ממנו והלאה, וכאילו הכל כרגיל, מפריעה לו.

      אז אני מניחה שזה אינדווידואלי.

      לפני שנים פגשתי חבר מהתיכון שלא ראיתי שנים.

      באותה עת היתה לי תחבושת גדולה על צד ימין של הפנים.

      ניהלנו שיחה ארוכה והוא לא שאל אפילו פעם אחת מה יש לי.

      מצאתי את זה מוזר.

       

      לגבי המילה freaks, זהו שם הספר, ולכן מצאתי לנכון לא לשנות אותו.

      אני חושבת שאנחנו נותנים יותר מדי משמעות ורצינות למילים.

      מה שחשוב זה איך אתה מתיחס בסופו של דבר לאדם שמולך.

       

        13/11/08 09:42:

      צטט: מיכל* 2008-11-12 21:04:27

      אני תמיד קוראת לזה תסמונת דוריאן גריי.

      איך הכיעור הפנימי משפיע על ההופעה החיצונית.

       

      כשאני רואה אדם מן הישוב ומשהו בהבעה שלו נראה לי מעוות אני שואלת את עצמי איזו מפלצת שוכנת בתוכו.

       

       


      גם אני כמוך, גם מאמינה גדולה בתסמונת דוריאן גריי וגם מתעניינת בפריקים. מצד שני, אני פריקית של הרמוניה, סימטרייה, איזון.

       

      אני משערת שזה כמו שאורית אמרה: להסתכל לכאב ולכיעור בעיניים מצד אחד של הסקאלה, ולשאוף להרמוניה ואיזון הנמצאים בקצה האחר של הסקאלה.

       

      תודה על פוסט האליפות הזה.

        13/11/08 09:32:

      אני אוהבת להסתכל על מי שמסתכל על אנשים חריגים.

      אני אוהבת לראות את כל הקשת: בהלה, משיכה, ניסיון ההתעלמות (אצל ילדים אין ניסיון כזה) והגנבת המבטים.

      מה זה עושה לנו היא בעיני השאלה המעניינת.

      ובקשר לפוליטיקלי קורקט. פעם גם אני חשבתי כמוך. חשבתי שזו צביעות.

      אבל היום אני נוטה לחשוב, שאני צריכה לכנות אדם כפי שהוא היה רוצה שיכנו אותו. לא לי לשפוט מה מעליב אותו או פוגע ברגשותיו.

      אם האפרו-אמריקן רוצה שיכנו אותו, למשל, זיין ארוך ומסעיר, כך אכנה אותו מהיום והלאה.

       

       

        13/11/08 01:16:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 01:15:23

      אני קוראת להם אמיצים

       

      גם.

       

      נהניתי מן הדו-שיח שלנו מיכל

       

      ליל מנוחה. צבע השרב

        13/11/08 01:15:
      אני קוראת להם אמיצים
        13/11/08 01:10:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 01:07:35

      צטט: צבע השרב 2008-11-13 00:57:32


      עצם העובדה שהם נכים, לא אומרת עליהם דבר...

      ואני מוסיפה: ולא נותנת זכות לאחרים להכתיר אותם באיזשהו שם כולל 'מתנשא'

      מי קובע מי מפלצת ומי לא?

      המראה?

       

       

      גם מניקס מתיחס למילה הזו.

      הוא אומר שבסופו של דבר בחר להשתמש בה מול האלטרנטיבה.

      הוא אומר שכיום (שנות השמונים של המאה הקודמת) קוראים להם "אנשים מוזרים", ושזה לא מתאים, כי יש הרבה אנשים מוזרים אבל רק מעט פריקס. אולי היום קוראים להם מאותגרי טבע.

       

      אבל בואי אאתגר אותך - תני שם אחר שיגדיר את התופעה.

       

       

      שונים ודומים אם היית שואלת אותי...

       

       

        13/11/08 01:08:

      צטט: ארול 2008-11-13 00:59:30

      צטט: מיכל* 2008-11-13 00:47:41

      שלום אריאלצ'יק

      גם אתה מהדייגים?

       

       

      מה עדיף, דג או דייג?

       

      תלוי איך מכינים אותו ...

       

        13/11/08 01:07:

      צטט: צבע השרב 2008-11-13 00:57:32


      עצם העובדה שהם נכים, לא אומרת עליהם דבר...

      ואני מוסיפה: ולא נותנת זכות לאחרים להכתיר אותם באיזשהו שם כולל 'מתנשא'

      מי קובע מי מפלצת ומי לא?

      המראה?

       

       

      גם מניקס מתיחס למילה הזו.

      הוא אומר שבסופו של דבר בחר להשתמש בה מול האלטרנטיבה.

      הוא אומר שכיום (שנות השמונים של המאה הקודמת) קוראים להם "אנשים מוזרים", ושזה לא מתאים, כי יש הרבה אנשים מוזרים אבל רק מעט פריקס. אולי היום קוראים להם מאותגרי טבע.

       

      אבל בואי אאתגר אותך - תני שם אחר שיגדיר את התופעה.

        13/11/08 00:59:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 00:47:41

      שלום אריאלצ'יק

      גם אתה מהדייגים?

       

       

      מה עדיף, דג או דייג?
        13/11/08 00:57:

      צטט: מיכל* 2008-11-13 00:41:24

      ואם נכבס את המילים, זה יהפוך אותם לנראים רגיל ? שלמים בגופם ?

      אני לא אוהבת פוליטיקלי קורקט.

      כי מה שזה עושה זה לשקר לעצמך. לא, אתה לא שחור, אתה אפריקן-אמריקן. או יה!

       

      עצם העובדה שהם נכים, לא אומרת עליהם דבר, אלא אם כן הם מתיחסים לנכות שלהם כחזות הכל.

      הדמויות שהבאתי, ברובן היו נעימות ומקסימות וידעו לאהוב ולקבל אהבה בחזרה.

      אני מניחה שהיו גם הרבה אחרים שחייהם היו שחורים ומדכאים.

       

      ותסלחי לי שאני לא מתיחסת לכוונותיו של הטבע, קטונתי.

       

       

      צר לי שאת לוקחת את דבריי למקומות שלא התכוונתי עליהם.

      אין לזה קשר למכבסת מילים

      לכנות אדם בשם מפלצת או כל הגדרה אחרת קרובה או נושקת אליה

      היא לזרא לי

      את רוצה לקרוא לזה פוליטיקלי קורקט תקראי לזה ככה

      אני קוראת לזה כבוד האדם

       

      וכפי שכתבת בעצמך: עצם העובדה שהם נכים, לא אומרת עליהם דבר...

      ואני מוסיפה: ולא נותנת זכות לאחרים להכתיר אותם באיזשהו שם כולל 'מתנשא'

      מי קובע מי מפלצת ומי לא?

      המראה?

       

       


        13/11/08 00:47:

      שלום אריאלצ'יק

      גם אתה מהדייגים?

        13/11/08 00:43:

      צטט: @אורית 2008-11-12 20:52:52

       

      אבל דבר אחד לא כתבת כאן,ההוא עם 3 הרגליים הולך איתן לדוג,אבל מה הוא עושה עם "החבילה"?קריצה

       

      פתיון תולעת?

       

        13/11/08 00:41:

      ואם נכבס את המילים, זה יהפוך אותם לנראים רגיל ? שלמים בגופם ?

      אני לא אוהבת פוליטיקלי קורקט.

      כי מה שזה עושה זה לשקר לעצמך. לא, אתה לא שחור, אתה אפריקן-אמריקן. או יה!

       

      עצם העובדה שהם נכים, לא אומרת עליהם דבר, אלא אם כן הם מתיחסים לנכות שלהם כחזות הכל.

      הדמויות שהבאתי, ברובן היו נעימות ומקסימות וידעו לאהוב ולקבל אהבה בחזרה.

      אני מניחה שהיו גם הרבה אחרים שחייהם היו שחורים ומדכאים.

       

      ותסלחי לי שאני לא מתיחסת לכוונותיו של הטבע, קטונתי.

        13/11/08 00:34:

      צטט: מיכל* 2008-11-12 23:52:44

      צטט: צבע השרב 2008-11-12 21:40:23

      ועוד משהו:

      כעיקרון אני מתנגדת למושג freaks

      אלא אם הוא מתאר - כ'נדיר'

       

      את מעדיפה את ההגדרה nature erratics ?

      או ההגדרה הרפואית monsters ?

      ההגדרה המילונית העברית ל-freak היא קפריזה. קפריזה של הטבע.

      משהו שלא אמור לקרות, אבל קרה. ובנאדם נמצא בתוך הגוף הזה.

      והוא רוצה גם.

       

      אני לא מעדיפה אף לא אחת מן ההגדרות הללו

      והסיבה לכך היא שאמנם קשה לעין להתרגל למראות הללו

      זה לא משהו ש'כלול' בנורמות שאנו מכירים

      אולם באותה מידה יכולנו כולנו להיברא ככה

      ובודדים היו נבראים - כשם שאנחנו היום

       

      זו אך ויזואליות... שמתעתעת בנו

      האדם שנמצא בתוך הגוף הזה, הוא, הוא החשוב

       

      לטבע, אין קפריזות... הכול מכוון... ובא ללמד...

       

        13/11/08 00:22:

      צטט: אורלי נו 2008-11-12 23:55:53

      בדיוק היום קיבלתי במייל את הסרטון הזה, על בחור אוסטרלי חסר גפיים, בחור אופטימי ורהוט.

      ותפסיקי לנעוץ עיניים, לא אמרו לך שזה לא מנומס?

       

      אורלי, סרט מדהים !!

      תודה.

      יש גם את האמנית האנגליה (וגם אם חד הורית) ששכחתי את שמה, בלי ידיים ועם כפות רגליים בלבד, והיא מאוד מרשימה.

       

      מניקס מספר על פרינס ראנדיאן (נטול גפיים) שהיה מכונאי מוכשר, והיה מתקן כל מה שהתקלקל להם בקרקס.

      הוא היה נשוי לאישה שהיתה מסורה לו מאוד.

       

       

       

      ולגבי נעיצות העיניים שלי... נו... נראה לי שזה עוד יימשך 

        13/11/08 00:07:

      צטט: casiopea_s 2008-11-12 22:11:11


      כמו שכתב מישהו למעלה, לפניי, זה מרתק ודוחה בו-זמנית.

      לא פשוט להסתכל לכיעור כזה בעיניים אבל זה חשוב לעשות את זה.


      קשה למצוא מי שיכול להביט בלי להידחות, ובטח יותר קשה למי שלוקה בנכויות שכאלה, לשרוד ולא להיבעט לשולי החברה ברגל גסה.

       

      אני לא מתיחסת לזה כמשהו שצריך או נכון לעשות.

      אני מרותקת לאנשים האלו דווקא בגלל הרגילות של הצרכים שלהם בתוך הכאוס שנוצקו לתוכו.

      מתאהבים, מתאכזבים, מתחתנים, יולדים. מתגאים, מקנאים, מתעייפים.

       

      מה שכן, אין ספק שהיחס אליהם משתנה בהתאם למיקום שלהם.

      לפי הספר של מניקס, חלקם חוו ילדות של סמל, אייקון, וחלקם אכלו חצץ.

      הוא מתאר הרבה מקרים של גמדים דווקא או ננסים שהגיעו למשרות חשובות בעולם הרגיל.

      יועצים למלכים, שרי אוצר וכד'.

       

      הסיפור המעניין הוא על איש מעוות ומכוער במיוחד, בעל גיבנת וראש גדול מדי, עם שפתיים מוגזמות, חריצי עיניים, ורגליים מעוקמות שחי ביוון במאה ה- 7 לפני הספירה.

      כיעורו דחף אותו להתידד בעיקר עם חיות, והוא היה מספר סיפורים בעזרתן. שמו היה איזיפוס.

        12/11/08 23:55:

      בדיוק היום קיבלתי במייל את הסרטון הזה, על בחור אוסטרלי חסר גפיים, בחור אופטימי ורהוט. הוא מרצה לפני בית ספר תיכון, וזה באמת מרתק. אחר כך רואים שהוא גם מדבר בכנסייה ויש לו שיחות פרטיות עם אלוהים וככה, זה קצת קלקל לי, אבל אני מעדיפה לא לדון אותו ולא להגיע למקומו, תודה רבה.

      (יפה לראות איך התחלת אצל רנרט ופיתחת את זה לפוסט עצמאי - וראוי מאין כמוהו. ותפסיקי לנעוץ עיניים, לא אמרו לך שזה לא מנומס?)

        12/11/08 23:52:

      צטט: צבע השרב 2008-11-12 21:40:23

      ועוד משהו:

      כעיקרון אני מתנגדת למושג freaks

      אלא אם הוא מתאר - כ'נדיר'

       

      את מעדיפה את ההגדרה nature erratics ?

      או ההגדרה הרפואית monsters ?

      ההגדרה המילונית העברית ל-freak היא קפריזה. קפריזה של הטבע.

      משהו שלא אמור לקרות, אבל קרה. ובנאדם נמצא בתוך הגוף הזה.

      והוא רוצה גם.

        12/11/08 23:44:

      צטט: באביז 2008-11-12 21:26:25


      פוסט חשוב ומעניין.

      לללמדנו שיצר החיים חזק מהכל!

       

      תודה רינת.

      באת מדהים כמה יצר החיים חזק.

        12/11/08 22:11:


      כמו שכתב מישהו למעלה, לפניי, זה מרתק ודוחה בו-זמנית.

      לא פשוט להסתכל לכיעור כזה בעיניים אבל זה חשוב לעשות את זה.

       

      אהבתי את הפוסט הזה, מיכל. מאוד מעורר למחשבה על יכולתו של האדם הנורמטיבי, בלשון החברה, לעכל סבל של מישהו אחר ולהביט בלבן של העיניים, של אנשים כאלה, בלי להביך אותם, מתוך קבלה והכלה עמוקה. לא כל אחד מסוגל לזה. צריך הרבה נדיבות-לב, איפוק ובגרות נפשית כדי לעשות את זה. וככל שהעולם שסביבנו דוגל באסתטיקה כמשהו שצריך לחרוט על דגל כמוטו מוביל למקוּבלות והצלחה, קשה למצוא מי שיכול להביט בלי להידחות, ובטח יותר קשה למי שלוקה בנכויות שכאלה, לשרוד ולא להיבעט לשולי החברה ברגל גסה.

        12/11/08 21:40:

      ועוד משהו:

      כעיקרון אני מתנגדת למושג freaks

      אלא אם הוא מתאר - כ'נדיר'

       

        12/11/08 21:33:

      תודה על פוסט מרתק. (למרות שחלק ניכר מן התמונות היו קשות לצפייה...)

      'השונה... מלמד אותנו על הקיים יותר ממה שהקיים מלמד אותנו על עצמו'

      צבע השרב

        12/11/08 21:26:


      פוסט חשוב ומעניין.

      לללמדנו שיצר החיים חזק מהכל!

        12/11/08 21:22:

      צטט: מיכל* 2008-11-12 21:12:24

      ובכל זאת נכנסת קריצה

      סימן שהסקרנות עובדת

      אפילו קראתי עד הסוף, וצפיתי בכל התמונות.

      כן זה מסקרן, למרות הדחיה.

      ככה אני תמיד רואה סרטים מפחידים - עם הידיים כאילו מכסות..

       

        12/11/08 21:12:

      ובכל זאת נכנסת קריצה

      סימן שהסקרנות עובדת

        12/11/08 21:09:


      יש לי קיבה רגישה

       

        12/11/08 21:04:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2008-11-12 20:57:39


      זה מרתק ודוחה סימולטנית.

       

      היית יכול לחשוב שמזל שהיום זה לא ככה וכאילו כבר לא קיים, אבל הנה בפריים-טיים של ערוץ 2 אותם פריקים בדיוק. הציפורניים גזוזות, השיער מסודר, השיניים במקום וישנה סימטריה יחסית בין חלקי הגוף השונים.

      ללמדך שפעם היתה אומנות, היום אנחנו צופים בכל מיני פרידמנים מתים וקופים אחרים. וכלום ממש כלום..

       

      זה מעניין מה שאתה אומר.

      אני תמיד קוראת לזה תסמונת דוריאן גריי.

      איך הכיעור הפנימי משפיע על ההופעה החיצונית.

       

      כשאני רואה אדם מן הישוב ומשהו בהבעה שלו נראה לי מעוות אני שואלת את עצמי איזו מפלצת שוכנת בתוכו.

        12/11/08 21:01:

      צטט: @אורית 2008-11-12 20:52:52


      מיכללללללל, את אחת שמסתכלת לכאב בעיניים,

      היתה תקופה ואפילו יש כאלה שעדיין כיום כשראו כאלה ברחוב היו מסתירים את העיניים ומפנים את

      הראש הצידה שלא תדבק בהם הקללה הזאת .(במיוחד נשים בהריון).


      אבל דבר אחד לא כתבת כאן,ההוא עם 3 הרגליים הולך איתן לדוג,אבל מה הוא עושה עם "החבילה"?קריצה


       

      בגיל עשרים וצוונציק, עשיתי תחריט של שאיפות וחרדות של אישה. אישה מיתית.

      היא במרכז, מנסה להיות רנסנסית, כשמהצד קורצת לה טבעת, ומסביבה כל הפריקים למיניהם כסיוט.

       

      ומה הוא עושה עם החבילה הנוספת? הוא נראה מבסוט, אז אני מניחה שהוא מצא לה תעסוקה...

       

        12/11/08 20:58:

      צטט: אילן נ 2008-11-12 20:31:37


      תודה על הפוסט המרתק הזה.

       

      יישר כוחך.

       

      תודה אילן


      זה מרתק ודוחה סימולטנית.

       

      היית יכול לחשוב שמזל שהיום זה לא ככה וכאילו כבר לא קיים, אבל הנה בפריים-טיים של ערוץ 2 אותם פריקים בדיוק. הציפורניים גזוזות, השיער מסודר, השיניים במקום וישנה סימטריה יחסית בין חלקי הגוף השונים.

      ללמדך שפעם היתה אומנות, היום אנחנו צופים בכל מיני פרידמנים מתים וקופים אחרים. וכלום ממש כלום..

        12/11/08 20:52:


      מיכללללללל, את אחת שמסתכלת לכאב בעיניים,

      כניראה לא היחידה,כי אם כותבים,מצלמים,מתעדים

      ומפרסמים בנושא הזה,אז יש דברים בגו'.

      האנשים האלה בעיניי אומללים ,גם אם למדו לחיות עם הנכות שלהם

      או במילה העדינה משהו,פריקיות,עדיין קשה לחיות עם השוני הזה.

      היתה תקופה ואפילו יש כאלה שעדיין כיום כשראו כאלה ברחוב היו מסתירים את העיניים ומפנים את

      הראש הצידה שלא תדבק בהם הקללה הזאת .(במיוחד נשים בהריון).

      האנשים האלה ,לא היתה להם ברירה אלא להתפרנס מהמראה שלהם,

      כי גם נכים עם מראה מלבב ונכות שלא נראית לעין,מתקשים להתקבל למקומות עבודה,

      אז אין מישהו בעל מום שאינו שואף להיות כאחד האדם,ולכן לא רק הנערה בת ה-13 אומללה,

      גם הליצן וגם הדוגמנית ושאר "הפריקים" בתמונה.

      אבל דבר אחד לא כתבת כאן,ההוא עם 3 הרגליים הולך איתן לדוג,אבל מה הוא עושה עם "החבילה"?קריצה

       

      פוסט מרתק ומושקע.

        12/11/08 20:31:


      תודה על הפוסט המרתק הזה.

       

      יישר כוחך.

        12/11/08 20:26:

      צטט: ארול 2008-11-12 20:14:27


      פוסט משובח, כל הכבוד על ההשקעה.

      כמובן שהיו גם מטילי מום בשכר,אשר היו מגיעים אליהם אלו אשר לא היה להם אף כישור להתפרנס.

       

      נראה לי שאחפש אחד כזה.

      חייבת להתפרנס...

       

        12/11/08 20:26:

      צטט: פ. השקד 2008-11-12 19:49:34

      גם אני תמיד חשבתי, מה הם חושבים האנשים האלו? על מה הם חולמים? מה קורה להם כשהם רואים יופי אנושי מושלם? אני כל כך שמחה שהם היו ביחד שהם התחתנו ואהבו.


       

      המקום היחידי בשבילם היה הקרקס, או הקרניבל או מופעי הדרכים למיניהם.

      רק שם הם היו בעלי ערך וזכו לאהבה. וגם התפרנסו, שזה מאוד חשוב.

      מהסיפורים שקראתי, רבים מהם עברו ילדות איומה (בעיקר בגלל התכחשות המשפחה).

      אבל נראה שיצאו מהם אנשים עדינים ומקסימים.

        12/11/08 20:22:

      צטט: הזוייה 2008-11-12 19:40:38


      לאפריקאים כנראה יש כאבי ביצים- אללה יוסטור

       

      מסתבר שכל המעוותים למיניהם חסרי הידיים או בעלי עודף רגליים עשו מהנכות שלהם ג'ובות. מעציב לראות את התמונה של הנערה עם הרגליים בעלי המפרקים הכפולים, העיניים שלה מראות שהיא סבלה כל כך וכולם היו אדישים לסבל שלה.

        ופעם חשבתי שפריקים הם הזרוקים, המעושנים אלו שמנגנים לט-איט-בי של הביטלס באמצע חוף הים.

       

      יש בספרדית כינוי לאפריקאים האלו - אווובון, יעני יושב על האווובוס כל היום.

      זה נראה אוי...

       

      לגבי הנערה, גם לי היא נראית מאוד לא מרוצה

      מצד שני היא בגיל ההתבגרות בצילום (13), אז אולי זה סתם מצברוח.

       

        12/11/08 20:14:


      פוסט משובח, כל הכבוד על ההשקעה.

      כמובן שהיו גם מטילי מום בשכר,אשר היו מגיעים אליהם אלו אשר לא היה להם אף כישור להתפרנס.

        12/11/08 19:49:

      גם אני תמיד חשבתי, מה הם חושבים האנשים האלו? על מה הם חולמים? מה קורה להם כשהם רואים יופי אנושי מושלם? אני כל כך שמחה שהם היו ביחד שהם התחתנו ואהבו.

       

      נושא מרתק ודמוני.

       

      ואת - את כל כך עמוקה. אין לי מילה אחרת שתשמע לא פלצנית.

       

      יאללה תפסיקי לחשוב על הפריקס. תמצאי לך נייס גו'איש בוי, תביאי מליון ילדים וכל היוןם תהיי עסוקה ליד הסירים...

        12/11/08 19:40:

      לאפריקאים כנראה יש כאבי ביצים- אללה יוסטור

       

      מסתבר שכל המעוותים למיניהם חסרי הידיים או בעלי עודף רגליים עשו מהנכות שלהם ג'ובות. מעציב לראות את התמונה של הנערה עם הרגליים בעלי המפרקים הכפולים, העיניים שלה מראות שהיא סבלה כל כך וכולם היו אדישים לסבל שלה.

        ופעם חשבתי שפריקים הם הזרוקים, המעושנים אלו שמנגנים לט-איט-בי של הביטלס באמצע חוף הים.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין