כותרות TheMarker >
    ';

    שש גרטשן, שש

    האור שבקצה הגשר

    58 תגובות   יום רביעי, 12/11/08, 19:23

     

     

    הילה פקחה את עיניה, מנסה להיזכר היכן היא נמצאת. כל כך הרבה פעמים היתה בסיטואציה הזו, וכל פעם זה הפליא אותה מחדש שהיא מוצאת את עצמה במיטה זרה.  

    כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה בחורים...

     

     

    לא תמיד זה היה ככה.

    היא חייכה לעצמה, מתרפקת על הזיכרון של אור. היא ואור.

    זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, אבל היא ידעה שהוא מוצא חן בעיניה מהרגע הראשון שראתה אותו, כשהתחיל איתה בפאב אפלולי. היא ידעה שהיא יפה, וכהרגלה צפתה בריחוק משועשע במצעד המעייף מעט של גברים שניגשו להתחיל איתה בפאב, כל אחד מנסה את מזלו בתורו.

     

     

    כך גם אור התחיל איתה, אחד מיני רבים, אבל באור היה איזשהו קסם, משהו לא מוגדר שהבדיל אותו מהשאר ומשך אותה אליו מייד. הצורה שנגע בעדינות בידה, הדרך בה הביט בעיניה כשדיבר איתה, הכל היה אחר. אמיתי יותר.

     

     

    ההתחלה היתה פשוטה, ורגילה, כטיבן של התחלות במאה העשרים ואחת, ובכל זאת, שניהם הרגישו שזה קצת אחר.

     

     

    החיוך כמו עולה מאליו על שפתיה, כשהיא נזכרת בפעם הראשונה שלהם ביחד.

    בסיפורי אגדה, הנסיכה תמיד מתאהבת עם הנשיקה הראשונה. אבל אצל הילה זה יצא, שהיא התאהבה באור עם הסקס הראשון שלהם. צמרמורות של עונג עדיין שוטפות אותה כשהיא נזכרת.

    היו להם שלושה חודשים מדהימים ביחד. שלושה חודשים של תשוקה ושיחות נפש ופתיחות לב וגילוי דעת ואהבה מטורפת.

     

     

    ואז פתאום גילו אצל אור סרטן במצב מתקדם, כך שנותרו לו חודשים ספורים לחיות.

     

     

    הוא סירב לעבור טיפולים.

     "גם ככה הסוף כבר קרוב", אמר לה, "אני רוצה לבלות את הסוף של חיי כמו שחייתי אותם תמיד, בהנאה, באהבה, אני רוצה לראות עולם, לא צוות של רופאים ואחיות".

     הילה ניסתה לשכנע אותו אחרת, אבל מראש ידעה שאין סיכוי. כשאור מחליט אז עדר פילים דוהרים לא יעצור אותו.

     

     

    כמה נורא זה היה, להצטרך להעמיד פני חזקה בשבילו, לקום בבוקר ולדעת שהסוף קרב, ובכל זאת, למצוא כוחות נפשיים להעלות חיוך, בשבילו. הכל בשבילו, למרות שלא ידעה איך תוכל להמשיך לחיות בלעדיו.

    אבל אור ידע.

    "את מאמינה בגלגול נשמות, הילי"? שאל

    "לא יודעת", ענתה, "קשה לי להאמין במשהו עכשיו".

    "אז תאמיני", אמר אור, "תאמיני, כי אני אהיה איתך תמיד. ויום יבוא ותהיי מאושרת ותרגישי שוב כמו שהרגשת, כשהיינו ביחד".

    "אני לא רוצה להיות עם מישהו אחר, אור, אני רוצה להיות איתך"

    "אני תמיד אהיה איתך, הילי, תמיד".

     

     

    הם החליטו להתחתן. דווקא שניהם, שלא חשבו על חתונה מעולם, שאבו פתאום ניחומים מהטקס העתיק הזה. חתונה מסורתית, עם שמלה לבנה, ורב, ושבירת הכוס. כשאור ניתץ את הכוס בחופה, הילה ידעה שלא את חורבן ירושלים מסמל האקט, כי אם את חורבנה שלה, מקדש האהבה שלה הוא זה שנשבר.

     

     

    כל רגע פנוי הם ניצלו כדי לבלות יחד. טיילו, צחקו, דיברו, וכל עוד זה היה אפשרי - גם עשו אהבה.

     

     

    החברים והמשפחה  דאגו לה, אבל היא  כילתה את כל זמנה איתו, מתמכרת לרגעים אחרונים, יודעת שהשעון המתקתק לא מתכוון לתת לה הזדמנויות נוספות לאהבה.

    רק אור שלה היה חשוב עכשיו.

     

     

     

    זה היה לפני שנתיים, ועדיין, דבר לא היה חשוב, חוץ מאור.

     

     

    היא הסתכלה על הבחור התורן, שפקח את עיניו, והציע לה קפה של בוקר.

    "לא, תודה". אמרה.

     

     

    כמה בחורים כבר עברה כך? כבר אינה זוכרת.

    היא חיפשה שוב את אותה הרגשה, חיפשה שוב את אור בכל אחד שפגשה. כל גבר שהתחיל איתה, והיה בו משהו שהזכיר לה את אור במעורפל, הלכה איתו.

    אם היה זה בדל חיוך, או אף דומה. אם היה זה בגד או סתם איזו הלצה. אם היה שם משהו מאור, הילה הלכה איתו. בדקה, ניסתה.

    היא היתה חייבת לשכב עם כולם, כדי לגלות אם הקסם יפעל שוב. אם הזיון, כמו הנשיקה מהאגדות, יביא לה שוב את הנסיך המיוחל שלה. 

    אור דיבר על גלגול נשמות, היא חיפשה את הבחור שהנשמה של אור התגלגלה אליו.

     

     

    זה היה מתיש, אבל הילה היתה מוכנה לעשות הכל למען האהבה.

     

     

    כל לילה, לפני שהיתה הולכת לישון, היתה מציתה עוד ג'וינט ונזכרת במילים שלו אליה, לפני שקמל ומת. "אני תמיד אהיה איתך הילי, ואת עוד תמצאי מישהו לאהוב, כמו שאהבת אותי".

    כן, זה נשמע קלוש, אבל הילה האמינה בהבטחה של אור.

     

     

    כל כך הרבה בחורים, כל כך הרבה לילות שבילתה במיטות של גברים זרים, מחכה, ותמיד אותו הכישלון,  אותה האכזבה.

     

     

    חלקם היו נחמדים, חלקם ניסו לשכנע אותה להשאר, ולחלקם לא הזיז. כמו חשבו שאם השיגו ממנה זיון ללילה, אז הם כבר קיבלו ממנה את כל שהיה לה לתת. טיפשים, לא היה להם מושג.

     

     

    וזה גם לא היה חשוב. כי הילה תמיד קמה והלכה אחר כך.

     

     

    היא הסתכלה על הבחור ששכב עכשיו לידה. בהתחלה דווקא היתה לה הרגשה טובה כלפיו. משהו בניצוץ החיוך שבעיניו הזכיר לה את אור שלה, וסימן לה תחילתה של תקווה, שאולי הפעם...

    אבל הוא היה אכזבה, כמו כל מי שבא לפניו.

    העצב שטף אותה, הדמעות איימו לפרוץ בלי שום התחשבות.

    "אני צריכה ללכת", אמרה, מתלבשת בשקט ויוצאת לבד החוצה.

     

     

    השעה היתה עוד שעת בוקר מוקדמת. רק מנקי הרחובות השכימו לפניה. הילה הלכה, גוררת את רגליה העייפות אחריה, לבושה עוד באותה שמלה שחורה יפה שלבשה אתמול.

     

     

    "אני עייפה, אור", מלמלה לעצמה,  "אני כל כך עייפה מלחפש אותך. ניסיתי, באמת שניסיתי, כל כך הרבה גברים ואתה לא באף אחד מהם" עכשיו כבר בכתה, בכי עייף, חסר ישע,  "כולם חלולים מבפנים, לא מכילים את נשמתך, לא רואים את נשמתי".

     

     

    הגשר כמו היה התשובה לעייפות, לריקנות שחשה.

    היא עמדה מולו. הסירה את נעליה, והביטה מטה, אל התהום שנשקפה.

    "עכשיו תורך, אור. חפש אותי אתה. אני לא יכולה עוד". אמרה.

     

     

     

     

     

     

    _______________________________

    מוקדש לר.ג. על ההשראה מהג'ואיש פרינסס.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/2/10 12:37:

      צטט: alfasin 2010-02-08 09:50:10

      את וכרובית - שתי מתוקות.

      אחלה הקפצה - פינקה אותי בסיפור יפייפיה שככה לא הייתי מגיע אליו.

      :)

      טנקס בייב חיוך

       

        8/2/10 09:50:

      את וכרובית - שתי מתוקות.

      אחלה הקפצה - פינקה אותי בסיפור יפייפיה שככה לא הייתי מגיע אליו.

      :)

        8/2/10 09:49:

      צטט: kruveet 2010-02-08 08:52:23

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-14 10:12:15

      צטט: kruveet 2008-11-13 18:45:32

      נוכלת יקרה.

      אהבתי מאוד.

      גם אני הייתי כותבת אולי סוף אחר.

      איכשהו כשתחלת לתאר את מנקי הרחובות

      חשבתי שתגידי שאחרי כל הבחורים המלוקקים מהפאבים

      פתאום היא תיתקל באיזה מנקה רחובות

      והוא ירים את ראשו

      ידיו אוחזות עדיין במטאטא

      ועיניו יפגשו בעיניה

      ופתאום היא תראה הבזק של אור.

      דווקא אצלו...

       

      מטאטא רחובות כרובית? מטאטא רחובות?!

       

      נפש רומנטית שכמוך... נשיקה

       

      אני?

      נפש רומנטית?

      you ain't seen anything yet....

      זה בגלל שאת כה רחוקה, בגלות, בניכר, הרחק מציון...

       

        8/2/10 08:52:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-14 10:12:15

      צטט: kruveet 2008-11-13 18:45:32

      נוכלת יקרה.

      אהבתי מאוד.

      גם אני הייתי כותבת אולי סוף אחר.

      איכשהו כשתחלת לתאר את מנקי הרחובות

      חשבתי שתגידי שאחרי כל הבחורים המלוקקים מהפאבים

      פתאום היא תיתקל באיזה מנקה רחובות

      והוא ירים את ראשו

      ידיו אוחזות עדיין במטאטא

      ועיניו יפגשו בעיניה

      ופתאום היא תראה הבזק של אור.

      דווקא אצלו...

       

      מטאטא רחובות כרובית? מטאטא רחובות?!

       

      נפש רומנטית שכמוך... נשיקה

       

      אני?

      נפש רומנטית?

      you ain't seen anything yet....

        20/11/08 09:09:

      צטט: שם משתמש ליה 2008-11-20 08:08:00


      נוכלת אהובתי,

      אני חייבת לצאת כנגד האמירות המתנגדות לסוף שהגיבורה שלך בחרה לעצמה...

      אני לא חושבת שסוף סיפור בצורת מוות הוא סוף בנאלי או קל. נהפוך הוא - זו האהבה הרומנטית האמיתית!

      זו שמרפרפת בעדינות על שפתותינו, מותירה נשיקה שלא מתייבשת לעולם ואז נמוגה לה לאוויר העולם - מרחפת מעלינו לעד... לא זו שמסתיימת בבית בכפר עם שני ילדים וכלב (והרי שיגרה הינה אויבתה הראשית של הרומנטיקה).

      בגלל שהוליווד דחפה לנו לתחת מגיל 0 בערך שכל סיפור אהבה חייב להסתיים ב"חיו ואושר ועושר עד עצם היום הזה" אנשים התרגלו לסוף הזה וחורה להם לראות לפתע סוף אחר.

      אני מברכת אותך על הסוף הזה וממתינה בקוצר רוח לסיפורים מרגשים נוספים כפי שרק את יודעת לכתוב... נשיקה

       

      ליה יקירתי,

      רק את מסוגלת לומר את המילים רומנטיקה ותחת באותו משפט, ועדיין להשמע נסיכה :)

      תודה על הדברים שכתבת.

      אני חושבת שזה לא עניין של קל או לא קל

      במקרה של הילה - זה פשוט היה ייאוש.

       

        20/11/08 08:08:

      נוכלת אהובתי,

      אני חייבת לצאת כנגד האמירות המתנגדות לסוף שהגיבורה שלך בחרה לעצמה...

      אני לא חושבת שסוף סיפור בצורת מוות הוא סוף בנאלי או קל. נהפוך הוא - זו האהבה הרומנטית האמיתית!

      זו שמרפרפת בעדינות על שפתותינו, מותירה נשיקה שלא מתייבשת לעולם ואז נמוגה לה לאוויר העולם - מרחפת מעלינו לעד... לא זו שמסתיימת בבית בכפר עם שני ילדים וכלב (והרי שיגרה הינה אויבתה הראשית של הרומנטיקה).

      בגלל שהוליווד דחפה לנו לתחת מגיל 0 בערך שכל סיפור אהבה חייב להסתיים ב"חיו ואושר ועושר עד עצם היום הזה" אנשים התרגלו לסוף הזה וחורה להם לראות לפתע סוף אחר.

      אני מברכת אותך על הסוף הזה וממתינה בקוצר רוח לסיפורים מרגשים נוספים כפי שרק את יודעת לכתוב... נשיקה

       

        18/11/08 16:49:

      צטט: choni 2008-11-18 11:50:13

      הרגת אותי יחד איתה....

       

       

       

      זועף

        18/11/08 11:50:

      הרגת אותי יחד איתה....

       

       

        14/11/08 18:36:

      צטט: e m a n u e l 2008-11-14 17:30:29

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-14 15:27:14

      צטט: e m a n u e l 2008-11-14 10:24:58


      אני מכירה אותה

      שלא תעזי להתאבד בסוף הסיפור!

       

       

      אה, אין סיכוי .

      מלבד זאת,

      אתה יכול להרגיש מת לחלוטין גם כשהגוף הפיזי שלך עדיין חי.

      נכון

      וזה נשמע לי גרוע יותר

      אבל מצד שני. אני מאמינה בשינוי, ובאפשרות שלנו להחלים, ובזה שהאושר בכל זאת, רק מחכה שם... כשנהיה מוכנים באמת נדע כיצד לקחת אותו.

       

        14/11/08 18:35:

      צטט: הבדואי 2008-11-14 16:29:16

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-14 15:31:06

      צטט: הבדואי 2008-11-14 10:27:31

       

      אחרי שידעה את הדבר האמיתי, כל דבר אחר מתגמד אל מולו

      אז באמת מה שווים החיים האלה בלי זה ?

       

      כקליפת שום

      בדואי, התגובה האוטומטית שלי היתה לכתוב לך "זהו בדיוק"

      ואז עצרתי את עצמי.

      זה ממש לא כך.

      החיים האלה שווים המון גם בלי זה.

      אנחנו לא יכולים להגדיר את הקיום שלנו לפי נוכחותו או העדרו של אדם אחר, לא משנה כמה אהבנו אותו, כמה הוא היה מהותי.

      יש דברים שצריך לתת להם לנוח,  ולהשאיר אותם בעבר כזיכרון מתוק-מר, ולהמשיך הלאה, כי אתה פשוט אף פעם לא יודע אילו הפתעות נפלאות יכולות לחכות לך בסיבוב הבא של החיים, ובסך הכל, האדם היחיד בעולם שבלעדיו אתה באמת לא יכול לחיות - הוא אתה.

       

      וגם התשובה האוטומטית שלי היתה לכתוב לך "גם נכון"

      אבל נראה לי שהתשובה נמצאת איפשהו באמצע

      אני טוב מאד בלחיות בשלום עם עצמי ולהיות פתוח להפתעות נפלאות מעבר לסיבוב. למען האמת, אני די מכור לזה :). ובהחלט יש זיכרונות שמקומם הראוי הוא להיות הזיכרון המתוק של העבר, ולא מה שמייצר מרירות בהווה.

      אבל גם יכול להגיד שאחרי שחוויתי כמה וכמה גבהים ופסגות של אהבה טהורה, הקיום הבסיסי בלעדיה יכול להיות לפעמים גם תפל ועקר. אפילו אם הוא שלם עם עצמו. כמו שאם תינתן לך הבחירה, את תעדיפי להיות מאוהבת עד הגג מאשר לחיות טוב עם עצמך. צודק או לא ?

      בואי נתפשר על זה שהשאיפה היא - גם לחיות בשלום עם עצמך וגם להיות מאוהבת עד הגג. נראה לי שילוב מנצח. ובהחלט, לאהוב מישהו אחר, משמעו להיות גם תלוי בו/בה ברגשות שלך ובאושר שלך. אחרת זאת לא אהבה לאחר.

       

      צודק.

      :-)

       

        14/11/08 17:30:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-14 15:27:14

      צטט: e m a n u e l 2008-11-14 10:24:58


      אני מכירה אותה

      שלא תעזי להתאבד בסוף הסיפור!

       

       

      אה, אין סיכוי .

      מלבד זאת,

      אתה יכול להרגיש מת לחלוטין גם כשהגוף הפיזי שלך עדיין חי.

        14/11/08 16:29:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-14 15:31:06

      צטט: הבדואי 2008-11-14 10:27:31

       

      אחרי שידעה את הדבר האמיתי, כל דבר אחר מתגמד אל מולו

      אז באמת מה שווים החיים האלה בלי זה ?

       

      כקליפת שום

      בדואי, התגובה האוטומטית שלי היתה לכתוב לך "זהו בדיוק"

      ואז עצרתי את עצמי.

      זה ממש לא כך.

      החיים האלה שווים המון גם בלי זה.

      אנחנו לא יכולים להגדיר את הקיום שלנו לפי נוכחותו או העדרו של אדם אחר, לא משנה כמה אהבנו אותו, כמה הוא היה מהותי.

      יש דברים שצריך לתת להם לנוח,  ולהשאיר אותם בעבר כזיכרון מתוק-מר, ולהמשיך הלאה, כי אתה פשוט אף פעם לא יודע אילו הפתעות נפלאות יכולות לחכות לך בסיבוב הבא של החיים, ובסך הכל, האדם היחיד בעולם שבלעדיו אתה באמת לא יכול לחיות - הוא אתה.

       

      וגם התשובה האוטומטית שלי היתה לכתוב לך "גם נכון"

      אבל נראה לי שהתשובה נמצאת איפשהו באמצע

      אני טוב מאד בלחיות בשלום עם עצמי ולהיות פתוח להפתעות נפלאות מעבר לסיבוב. למען האמת, אני די מכור לזה :). ובהחלט יש זיכרונות שמקומם הראוי הוא להיות הזיכרון המתוק של העבר, ולא מה שמייצר מרירות בהווה.

      אבל גם יכול להגיד שאחרי שחוויתי כמה וכמה גבהים ופסגות של אהבה טהורה, הקיום הבסיסי בלעדיה יכול להיות לפעמים גם תפל ועקר. אפילו אם הוא שלם עם עצמו. כמו שאם תינתן לך הבחירה, את תעדיפי להיות מאוהבת עד הגג מאשר לחיות טוב עם עצמך. צודק או לא ?

      בואי נתפשר על זה שהשאיפה היא - גם לחיות בשלום עם עצמך וגם להיות מאוהבת עד הגג. נראה לי שילוב מנצח. ובהחלט, לאהוב מישהו אחר, משמעו להיות גם תלוי בו/בה ברגשות שלך ובאושר שלך. אחרת זאת לא אהבה לאחר.

        14/11/08 15:31:

      צטט: הבדואי 2008-11-14 10:27:31

       

      אחרי שידעה את הדבר האמיתי, כל דבר אחר מתגמד אל מולו

      אז באמת מה שווים החיים האלה בלי זה ?

       

      כקליפת שום

      בדואי, התגובה האוטומטית שלי היתה לכתוב לך "זהו בדיוק"

      ואז עצרתי את עצמי.

      זה ממש לא כך.

      החיים האלה שווים המון גם בלי זה.

      אנחנו לא יכולים להגדיר את הקיום שלנו לפי נוכחותו או העדרו של אדם אחר, לא משנה כמה אהבנו אותו, כמה הוא היה מהותי.

      יש דברים שצריך לתת להם לנוח,  ולהשאיר אותם בעבר כזיכרון מתוק-מר, ולהמשיך הלאה, כי אתה פשוט אף פעם לא יודע אילו הפתעות נפלאות יכולות לחכות לך בסיבוב הבא של החיים, ובסך הכל, האדם היחיד בעולם שבלעדיו אתה באמת לא יכול לחיות - הוא אתה.

        14/11/08 15:27:

      צטט: e m a n u e l 2008-11-14 10:24:58


      אני מכירה אותה

      שלא תעזי להתאבד בסוף הסיפור!

       

        14/11/08 10:27:

       

      אחרי שידעה את הדבר האמיתי, כל דבר אחר מתגמד אל מולו

      אז באמת מה שווים החיים האלה בלי זה ?

       

      כקליפת שום

        14/11/08 10:24:

      אני מכירה אותה
        14/11/08 10:14:

      צטט: מר רשתות 2008-11-13 21:17:47

      אני אוהב סיפור עם הפי אנד,

      בשביל סיפורי קינה יש לי את המציאות.  

       

      יש לי קושי אמיתי לכתוב סיפורי אהבה עם סוף טוב

      זה מרגיש לי סכריני, ולא אמיתי.

      ולא רציתי להשאיר אותה חיה חיים כאלה

      בסוף היא היתה מתרגלת לאיזה שגרה בורגנית, מתחתנת עם איזה שיעמומון ומביאה 2.4 ילדים לעולם.

      הו, גורל אכזר!

        14/11/08 10:13:

      צטט: guy7373 2008-11-13 19:29:54

      צטט: guy7373 2008-11-13 19:29:14

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-13 17:50:44

      צטט: phoebe 2008-11-13 07:35:25


      כבוד המת זה אוברייטד.


      -ולי אין כמעט קווים אדומים-

      דווקא מוצא חן בעיני שצורם לכם הסוף.

       

      ככה זה צריך להיות.

       

      טוב מאוד

       

      את כתבת, את קובעת

       

      חוץ מזה לא כל סוף צריך להיות מתחכם או עם טוויסט

      זכותה של הילה להתאבד אם בא לה

      :)

       

      אה... ופעם הבאה שהרעים ינצחו

       

      LOL

       

      ראה את הערתו של מר רשתות בעניין הסוף... :-)

       

        14/11/08 10:12:

      צטט: kruveet 2008-11-13 18:45:32

      נוכלת יקרה.

      אהבתי מאוד.

      גם אני הייתי כותבת אולי סוף אחר.

      איכשהו כשתחלת לתאר את מנקי הרחובות

      חשבתי שתגידי שאחרי כל הבחורים המלוקקים מהפאבים

      פתאום היא תיתקל באיזה מנקה רחובות

      והוא ירים את ראשו

      ידיו אוחזות עדיין במטאטא

      ועיניו יפגשו בעיניה

      ופתאום היא תראה הבזק של אור.

      דווקא אצלו...

       

      מטאטא רחובות כרובית? מטאטא רחובות?!

       

      נפש רומנטית שכמוך... נשיקה

       

        13/11/08 21:17:

      אני אוהב סיפור עם הפי אנד,

      בשביל סיפורי קינה יש לי את המציאות.  

        13/11/08 19:29:

      צטט: guy7373 2008-11-13 19:29:14

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-13 17:50:44

      צטט: phoebe 2008-11-13 07:35:25


      כבוד המת זה אוברייטד.


      -ולי אין כמעט קווים אדומים-

      דווקא מוצא חן בעיני שצורם לכם הסוף.

       

      ככה זה צריך להיות.

       

      טוב מאוד

       

      את כתבת, את קובעת

       

      חוץ מזה לא כל סוף צריך להיות מתחכם או עם טוויסט

      זכותה של הילה להתאבד אם בא לה

      :)

       

      אה... ופעם הבאה שהרעים ינצחו

       

        13/11/08 19:29:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-13 17:50:44

      צטט: phoebe 2008-11-13 07:35:25


      כבוד המת זה אוברייטד.


      -ולי אין כמעט קווים אדומים-

      דווקא מוצא חן בעיני שצורם לכם הסוף.

       

      ככה זה צריך להיות.

       

      טוב מאוד

       

      את כתבת, את קובעת

       

      חוץ מזה לא כל סוף צריך להיות מתחכם או עם טוויסט

      זכותה של הילה להתאבד אם בא לה

      :)

       

        13/11/08 18:45:

      נוכלת יקרה.

      אהבתי מאוד.

      גם אני הייתי כותבת אולי סוף אחר.

      איכשהו כשתחלת לתאר את מנקי הרחובות

      חשבתי שתגידי שאחרי כל הבחורים המלוקקים מהפאבים

      פתאום היא תיתקל באיזה מנקה רחובות

      והוא ירים את ראשו

      ידיו אוחזות עדיין במטאטא

      ועיניו יפגשו בעיניה

      ופתאום היא תראה הבזק של אור.

      דווקא אצלו...

       

        13/11/08 17:50:

      צטט: phoebe 2008-11-13 07:35:25


      כבוד המת זה אוברייטד.


      -ולי אין כמעט קווים אדומים-

      דווקא מוצא חן בעיני שצורם לכם הסוף.

       

      ככה זה צריך להיות.

       

        13/11/08 17:49:

      צטט: מתבוננת 2008-11-13 17:46:32

       

      איזה באסה איתך.

      אני קוראת וקוראת

      ותוך כדי היא עולה לי על העצבים,

      ההילה הזאת, ואני אומרת לעצמי

      יאללה יאללה תתאבדי וזהו,

      והדפוקה אשכרה מקשיבה לי.

       

      תראי מה עשית?! עכשיו יש לי יסורי מצפון.

       

      כתוב מצויין מותק.

       

       

      LOL

      את גדולה!

      הרגת אותי מצחוק עכשיו...

       

      אכן, יסורי מצפון קשים כשדמויות בדיוניות מחליטות להתאבד... אני יכולה להבין...

      :)

       

      תודה בובה נשיקה

       

        13/11/08 17:46:

       

      איזה באסה איתך.

      אני קוראת וקוראת

      ותוך כדי היא עולה לי על העצבים,

      ההילה הזאת, ואני אומרת לעצמי

      יאללה יאללה תתאבדי וזהו,

      והדפוקה אשכרה מקשיבה לי.

       

      תראי מה עשית?! עכשיו יש לי יסורי מצפון.

       

      כתוב מצויין מותק.

       

       

        13/11/08 14:33:

      צטט: מלכוד22 2008-11-13 14:23:58


      זה כתוב טוב. נראה כאילו לקוח מהסרט  "לשבור את הגלים" שמדבר על סיטואציות דומות בדיוק. סרט מעולה דרך אגב.

      חח

      אין לי מושג אם התכוונת לכל זה כמחמאה או מה...

      סליחה על הבורות, אבל את הסרט לא ראיתי.

      מה דומה שם?

       

        13/11/08 14:23:


      זה כתוב טוב. נראה כאילו לקוח מהסרט  "לשבור את הגלים" שמדבר על סיטואציות דומות בדיוק. סרט מעולה דרך אגב.

        13/11/08 11:14:

      צטט: פוסט-ערס 2008-11-13 10:52:21

      wow!

       

      כתוב מדהים

       

      תודה בייבי!

      נשיקה

        13/11/08 10:52:

      wow!

       

      כתוב מדהים

        13/11/08 10:08:

      צטט: דורין 123 2008-11-13 07:59:15

      אוהבת לקרוא אותך יקירה,

      תודה על סיפור מרתק

      תודה דורין, על המחמאה והביקור

      :-)

       

        13/11/08 07:59:

      אוהבת לקרוא אותך יקירה,

      תודה על סיפור מרתק

        13/11/08 07:35:


      כבוד המת זה אוברייטד.


      -ולי אין כמעט קווים אדומים-

        13/11/08 07:24:

      צטט: phoebe 2008-11-13 03:58:27


      איזו פוסטמה.


      -רנגיל וחד פעמי צודקים-

      האלו, קצת כבוד המת, משו?

       

        13/11/08 07:14:

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 22:20:56

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:41:21

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:38:28

       

      האמת, היא מעניינת את התחת שלי. מה שבאמת עניין אותי (וגם את רנגיל נראה לי. תקן אותי אם אני טועה)- זו ההנאה שלי מהסיפור. ותולולו.

      התחת שלך טיפוס סקרן.

       

      אוקי, אבל אשמח אם תרחיב. מה לא אהבת בסוף?

      את הצורה שהוא כתוב?

      את עצם זה שהיא מתה?

       

       

      נתחיל בזה שאת זה שהיא מתה בסוף. כאילו אמרת: 'טוב, אין לי שמץ איך לסגור את הסיפור אז מוות זו תמיד אפשרות נחמדה וקלה. יאללה שיהיה, וזה גם מתאים לסיטואציה'. מצד שני יש מצב שזו היתה הכוונה שלך מלכתחילה- להרוג את הגיבורה שלך. אבל אז אני לא מבין בעצם מה רצית להגיד במוות הזה. כל השאר היה מעניין והוביל לפואנטה שסיקרנה אותי. בסוף יצאתי עם הזין ביד. יש לפחות איזה תחת סקרן אחר פה בסביבה?

       

       

       

      אני יודעת שמוות זה אפשרות קלה לסגור סיפורים

      אבל זה לגמרי לא הסיבה שהיא מתה.

      קודם כל, לא הרגתי אותה, היא התאבדה. וזה שהיא יציר דמיוני לא אומר שאין לה זכות בחירה.

      ואחרי שסיכמנו את הנקודה הזו - עשיתי עימה חסד.

      מי רוצה לחיות כך??

       

      (אתה סתם מתבאס שלא תזכה לשכב עם הילה, עכשיו כשהיא מתה)

        13/11/08 07:12:

      צטט: guy7373 2008-11-12 21:23:37

      אהבתי, כולל את הסוף

       

      עצוב שהבחורה חיה ברוורס

      צדיק אחד בסדום!

      :-)

      תודה גיא.

       

      היא חיה ברוורס... לא חשבתי על הביטוי הזה.

      אבל אני חושבת שהרבה מאיתנו חיים כך.

       

        13/11/08 03:58:


      איזו פוסטמה.


      -רנגיל וחד פעמי צודקים-

        12/11/08 22:20:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:41:21

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:38:28

       

      האמת, היא מעניינת את התחת שלי. מה שבאמת עניין אותי (וגם את רנגיל נראה לי. תקן אותי אם אני טועה)- זו ההנאה שלי מהסיפור. ותולולו.

      התחת שלך טיפוס סקרן.

       

      אוקי, אבל אשמח אם תרחיב. מה לא אהבת בסוף?

      את הצורה שהוא כתוב?

      את עצם זה שהיא מתה?

       

       

      נתחיל בזה שאת זה שהיא מתה בסוף. כאילו אמרת: 'טוב, אין לי שמץ איך לסגור את הסיפור אז מוות זו תמיד אפשרות נחמדה וקלה. יאללה שיהיה, וזה גם מתאים לסיטואציה'. מצד שני יש מצב שזו היתה הכוונה שלך מלכתחילה- להרוג את הגיבורה שלך. אבל אז אני לא מבין בעצם מה רצית להגיד במוות הזה. כל השאר היה מעניין והוביל לפואנטה שסיקרנה אותי. בסוף יצאתי עם הזין ביד. יש לפחות איזה תחת סקרן אחר פה בסביבה?

       

       

        12/11/08 21:23:

      אהבתי, כולל את הסוף

       

      עצוב שהבחורה חיה ברוורס

        12/11/08 20:41:

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:38:28

       

      האמת, היא מעניינת את התחת שלי. מה שבאמת עניין אותי (וגם את רנגיל נראה לי. תקן אותי אם אני טועה)- זו ההנאה שלי מהסיפור. ותולולו.

      התחת שלך טיפוס סקרן.

       

      אוקי, אבל אשמח אם תרחיב. מה לא אהבת בסוף?

      את הצורה שהוא כתוב?

      את עצם זה שהיא מתה?

       

       

        12/11/08 20:38:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:34:02

       

       

      את יודעת מה? אני אהיה יותר בוטה מרנגיל-

      חרא סוף.

       

       

       

      חחח

      אני אומרת שוב,

      זו היתה בחירה שלה!

       

      (אתה מוזמן לקפוץ לנהר להציל אותה, אם תרצה, אבל רוב הסיכויים שגם עליך היא לא תשים זועף)

       

       

      האמת, היא מעניינת את התחת שלי. מה שבאמת עניין אותי (וגם את רנגיל נראה לי. תקן אותי אם אני טועה)- זו ההנאה שלי מהסיפור. ותולולו.

        12/11/08 20:36:

      צטט: דקס דקסטר 2008-11-12 20:28:52

      דווקא בבוקר בחרה להתאבד? חבל! היא לא שמעה ש-אור עולה בבוקר? (וואו, זה היה די שנון. רגע, אני טופח לעצמי על השכם)

       

      אבל רציתי בכלל לומר שהסיפור קצת לא אמין. מאיזה גשר אפשר להתאבד בעיר הזו (אני מניח שהסיפור נכתב בת"א כי זה... הכי טבעי?)? בטח סתם נפצעה וקיבלה שיתוק. אם כבר, שתקפוץ מגשר הוהנצולרן למימי הריין הקרים:

       

      אור עולה בבוקר...

      פשש, דקס, באמת שנון

      :)

       

      בכל מקרה, אם היא קפצה בתל אביב

      ולא מתה מהקפיצה, אלא רק נפצעה

      אז תמיד תוכל ללכת לחפש אותה

      לקחת אותה לטיול רומנטי בוואט אוור הדבר הזה שכתבת שם למעלה

      ולדחוף אותה.

       

      ואז הכל יבוא על מקומו בשלום... :)

       

       

        12/11/08 20:34:

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:30:52

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:16:34

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:14:33

      צטט: rangil 2008-11-12 20:02:04


      הרעיון של חיפוש הקסם ההוא, דרך זיונים - רעיון משובח.

      אני לא הייתי הורג את הגיבורה, אבל זה הסיפור שלך:)

      זה קל כשמישהו אומר את מה שחשבת עליו. בול.

       

      חוכמה גדולה, rangil אלוף בזה.

       

      אז גם אתה לא היית הורג את הגיבורה? :)

       

      את יודעת מה? אני אהיה יותר בוטה מרנגיל-

      חרא סוף.

       

       

       

      חחח

      אני אומרת שוב,

      זו היתה בחירה שלה!

       

      (אתה מוזמן לקפוץ לנהר להציל אותה, אם תרצה, אבל רוב הסיכויים שגם עליך היא לא תשים זועף)

       

        12/11/08 20:31:

      צטט: דקס דקסטר 2008-11-12 20:28:52

      דווקא בבוקר בחרה להתאבד? חבל! היא לא שמעה ש-אור עולה בבוקר? (וואו, זה היה די שנון. רגע, אני טופח לעצמי על השכם)

       

      אבל רציתי בכלל לומר שהסיפור קצת לא אמין. מאיזה גשר אפשר להתאבד בעיר הזו (אני מניח שהסיפור נכתב בת"א כי זה... הכי טבעי?)? בטח סתם נפצעה וקיבלה שיתוק. אם כבר, שתקפוץ מגשר הוהנצולרן למימי הריין הקרים:

       

      גשר הירקון - די הורג נראה לי . לא ?  בלתי החלטי

       

        12/11/08 20:30:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:16:34

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:14:33

      צטט: rangil 2008-11-12 20:02:04


      הרעיון של חיפוש הקסם ההוא, דרך זיונים - רעיון משובח.

      אני לא הייתי הורג את הגיבורה, אבל זה הסיפור שלך:)

      זה קל כשמישהו אומר את מה שחשבת עליו. בול.

       

      חוכמה גדולה, rangil אלוף בזה.

       

      אז גם אתה לא היית הורג את הגיבורה? :)

       

      את יודעת מה? אני אהיה יותר בוטה מרנגיל-

      חרא סוף.

       

       

       

        12/11/08 20:28:

      דווקא בבוקר בחרה להתאבד? חבל! היא לא שמעה ש-אור עולה בבוקר? (וואו, זה היה די שנון. רגע, אני טופח לעצמי על השכם)

       

      אבל רציתי בכלל לומר שהסיפור קצת לא אמין. מאיזה גשר אפשר להתאבד בעיר הזו (אני מניח שהסיפור נכתב בת"א כי זה... הכי טבעי?)? בטח סתם נפצעה וקיבלה שיתוק. אם כבר, שתקפוץ מגשר הוהנצולרן למימי הריין הקרים:

       

        12/11/08 20:25:

      צטט: איש פח תל אביבי 2008-11-12 20:23:35

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:07:13

      צטט: איש פח תל אביבי 2008-11-12 20:03:36


      הסיפור מדהים בעיני!

       

      על זה נאמר: כל העולם כולו גשר צר מאד - והעיקר ,לפני שקופצים ממנו - לחלוץ נעליים!

       

      קריצה

       

       


      סליחה, היא אולי מתאבדת, אבל עדיין בנעליים יקרות מאד עסקינן... :-) ותודה, איש פח יקר.

      לפחות מכל הספור הזה יצא/ה איזה הומלס/ית מאושר/ת  :)

       

      אוי, אני מקווה שהן הגיעו לאישה.

      גבר סתם ירחיב את המדרך ויהרוס את הנעל! מופתע

       

        12/11/08 20:23:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-11-12 20:07:13

      צטט: איש פח תל אביבי 2008-11-12 20:03:36


      הסיפור מדהים בעיני!

       

      על זה נאמר: כל העולם כולו גשר צר מאד - והעיקר ,לפני שקופצים ממנו - לחלוץ נעליים!

       

      קריצה

       

       


      סליחה, היא אולי מתאבדת, אבל עדיין בנעליים יקרות מאד עסקינן... :-) ותודה, איש פח יקר.

      לפחות מכל הספור הזה יצא/ה איזה הומלס/ית מאושר/ת  :)

       

        12/11/08 20:16:

      צטט: חד פעמי 2008-11-12 20:14:33

      צטט: rangil 2008-11-12 20:02:04


      הרעיון של חיפוש הקסם ההוא, דרך זיונים - רעיון משובח.

      אני לא הייתי הורג את הגיבורה, אבל זה הסיפור שלך:)

      זה קל כשמישהו אומר את מה שחשבת עליו. בול.

       

      חוכמה גדולה, rangil אלוף בזה.

       

      אז גם אתה לא היית הורג את הגיבורה? :)

       

        12/11/08 20:14:

      צטט: rangil 2008-11-12 20:02:04


      הרעיון של חיפוש הקסם ההוא, דרך זיונים - רעיון משובח.

      אני לא הייתי הורג את הגיבורה, אבל זה הסיפור שלך:)

      זה קל כשמישהו אומר את מה שחשבת עליו. בול.

       

        12/11/08 20:07:

      צטט: איש פח תל אביבי 2008-11-12 20:03:36


      הסיפור מדהים בעיני!

       

      על זה נאמר: כל העולם כולו גשר צר מאד - והעיקר ,לפני שקופצים ממנו - לחלוץ נעליים!

       

      קריצה

       

       


      סליחה, היא אולי מתאבדת, אבל עדיין בנעליים יקרות מאד עסקינן... :-) ותודה, איש פח יקר.
        12/11/08 20:06:

      צטט: rangil 2008-11-12 20:02:04


      הרעיון של חיפוש הקסם ההוא, דרך זיונים - רעיון משובח.

      אני לא הייתי הורג את הגיבורה, אבל זה הסיפור שלך:)

      כן, תיארתי לעצמי שתתחבר לקונספט של מרבה זיונים הרי זה משובח... 

      תודה, מותק :-)

       

      וחוצמזה, אני לא הרגתי אותה, זו היתה בחירה לגמרי שלה!

       

        12/11/08 20:03:


      הסיפור מדהים בעיני!

       

      על זה נאמר: כל העולם כולו גשר צר מאד - והעיקר ,לפני שקופצים ממנו - לחלוץ נעליים!

       

      קריצה

        12/11/08 20:02:


      הרעיון של חיפוש הקסם ההוא, דרך זיונים - רעיון משובח.

      אני לא הייתי הורג את הגיבורה, אבל זה הסיפור שלך:)

        12/11/08 19:43:

      צטט: היידי בת ההרים 2008-11-12 19:37:51


      תגידי לי!!! את משוגעת??

      הייתי זקוקה לאזהרה כלשהי כדי שהלב שלי יעמוד בזה...

       

      ועכשיו לסיפור עצמו..כתבת..וואו..כל כך יפה ועם המון רגישות וכאב

      אוףף..רוצה סוף טוב הוליוודי כזה שלא ישבור ת'לב

      אוי, היידי, מתוקה

      את רגישה מדי...

      לא שיש לי מה להגיד, גם אני כזאת נבוך

       

      תודה יקרה,על המחמאות.

      גם אני רוצה סוף הוליוודי טוב שכזה, גם אני רוצה!

       

       

        12/11/08 19:37:


      תגידי לי!!! את משוגעת??

      הייתי זקוקה לאזהרה כלשהי כדי שהלב שלי יעמוד בזה...

       

      ועכשיו לסיפור עצמו..כתבת..וואו..כל כך יפה ועם המון רגישות וכאב

      אוףף..רוצה סוף טוב הוליוודי כזה שלא ישבור ת'לב

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נוכלת ושמה סו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין