דרך השיטה הכחולה
פוסטים פופולאריים
-
הרהורים קטנים לחנוכה
6/12/08 | 1092 צפיות
-
שנה טובה
17/9/09 | 764 צפיות
-
בין הרווחים
10/8/10 | 1114 צפיות
-
להיות סליחה
8/10/08 | 665 צפיות
-
להתעורר
16/9/08 | 639 צפיות
-
סדנה חדשה
7/6/09 | 852 צפיות
פוסטים אחרונים
- גשם 31/10/11
- לא ידעתי שאני גרה בניו יורק. 22/10/11
- קליידוסקופ 22/8/11
- מפרח לתמונה או: למה המקור לא חשוב. 12/8/11
- בריאה 26/3/11
- שיר טיפשי קטן 21/10/10
אחרי החגים
אחרי החגים קצת פילוסופי הפעם, על שאלות ותהיות שעלו בימים האחרונים. מתנצלת מראש על מצב הרוח המשונה, מצאתי את עצמי כעוסה קצת השבוע.
"לבקר אחרים ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים – זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה – לכך דרושים כישרון מיוחד והשקעת מאמץ". רבי נחמן מברסלב
התהייה הראשונה לגבי המשפטים האלו, היא למה כל כך קל להעביר ביקורת שלילית. למה כל אחד יכול לבקר? לשפוט? לקטול וללכלך? מה הופך את הפעולה הזו לקלה כל כך, ואת הפעולה ההפוכה לקשה? הרי השקעה של אנרגיה יש כאן וגם כאן. חשיבה שלילית דורשת לא פחות אנרגיה מחשיבה חיובית, אז למה החשיבה המורגלת שלנו היא השלילית המסתכלת החוצה, על אחרים, ולא פנימה, לתוך הראש הפרטי שלנו? וכשאנו חושבים לתוך עצמנו ועל עצמנו, מה אנחנו אומרים? האם גם על עצמנו אנחנו מעבירים את אותה הביקורת, אותו השיפוט, ובאיזו זכות? מי שם אותנו לשופטים ותליינים של עצמנו? התהייה השנייה, היא מדוע המשפט מדבר על האחרים. האם אין אנו נוהגים באחרים כפי שאנו נוהגים בעצמנו? ואם כן, האם זה דבר כל כך חיובי, כאשר אין בתוכנו אהבה עצמית? איך נביע טוב לאחרים, אם לא נביע אותו לעצמנו? האם נדע לזהות את הטוב כאשר הוא נמצא בחיים שלנו, כאשר אנחנו עסוקים בלשפוט, לבקר וללכלך על אחרים? אני עושה לפעמים תרגיל קטן וסופרת מילים. סופרת את המילים הטובות שאמרתי, סופרת את המילים הרעות, ובודקת איזה מן יום היה לי. בדרך כלל, יום שבו אמרתי יותר מילים טובות מרעות, הוא יום טוב, ולהיפך. מילים טובות משנות אווירה, משנות מצב רוח ויכולות להפוך את הרע לטוב בשניות. השבוע, מול הבחירות לרשות העיריות, מול הגסות והצעקנות, אני מוצאת את עצמי מחפשת אנשים לוחשים, אנשים שמדברים בשקט ומטילים ספק ביכולת שלהם לשפוט מישהו או לבקר אותו. אנשים שיש להם ידע, אך לא רואים את עצמם כמי שיודעים. אנשים המונחים על ידי חמלה לצד האנושי שבכולנו. שמביטים על כל אחד מתוך ניסיון לשים את עצמם במקומו וללכת בנעליו, ולא מתוך דרישות נוקשות של תקנון כזה או אחר. אנשים שיודעים לזהות בכל אדם את הכאב, את היופי ואת חוכמת החיים ומוכנים ללמוד משהו מכל אחד. מספרים על חכמי חלם, שכאשר הזדקן שמש בית הכנסת שלהם, ולא יכול היה לצאת בבוקר על מנת להעיר את תושבי העיר בדפיקה על תריסי ביתם, עקרו החלמאים את התריסים מהחלונות, והביאו אותם אליו. מטופש, לא? מה יעשו החלמאים בגשם בלי תריסים על החלונות? ואיזו תועלת יש בלדפוק על תריסים, אם איש אינו שומע את הדפיקה ומתעורר ממנה? איזו תועלת יש במעשה כזה, מלבד הדבר היחיד שנשאר בו – הכבוד לאדם, ההכרה בערכו המלא כאדם, וקבלתו כפי שהוא, ללא ניסיון לשנות אותו ולהכפיף אותו לצרכים האנוכיים שלהם. איזו חברה היא המטופשת יותר – זו שהייתה משאירה אותו לבדו בבית ולוקחת אחר במקומו, או זו המוכנה לקחת בשתי ידיים את מה שהוא יכול ורוצה לתת? החגים נגמרו, יום כיפור עבר ואף אחד לא חייב היום לעשות חשבון נפש. אבל דווקא עכשיו, בתוך השגרה שתימשך עד פסח, בתוך היום יום הכמעט סיזיפי שלנו, עכשיו בדקות הארוכות של ימי החול, הוא הזמן להתעקש על לעצור לרגע ולהתבונן, בשמיים, בגשם, בטבע המתחדש ובעצמנו, להסתכל לרגע במראה ולהגיד לעצמנו מילה טובה, ואחר כך לצאת החוצה ולהגיד מילה טובה למישהו אחר. אולי זה לא קל, אולי זה לא חלק מההרגלים שפיתחנו לעצמנו במהלך החיים, אבל זה בהחלט שווה את המאמץ.
מי שמחפש בדיחות, שילך הביתה ויכנס לאתר הזה: http://www.avatiach.com/index.jsp
מבטיחה שכדאי.
|
תגובות אחרונות
-
ayurveda איורוודה
בתגובה על פקאן
-
המחסן-של-נ"ל-ארגזים-
בתגובה על //
-
ש.ר.ה
בתגובה על חצב
-
יהודית מליק שירן
בתגובה על כמו הירח
-
אורית גפני
בתגובה על חג חירות שמח
-
בת אור הוצאה לאור
בתגובה על חשופים
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בוודאי שהיא טבעית. אז אולי מגיע לך להגיד לעצמך מילה טובה, על כך שאת יכולה לסלוח לעצמך, ולהבין שאת אנושית? כולנו בני אדם, אנחנו פשוט שואפים לעולם טוב יותר. קצת טוב יותר.
אוי בחורה יפה את. יפה מבפנים. יפה מבחוץ. האמת שלך. ההבנה. התפיסה.
ואני אדם פשוט אני. כועסת לפעמים. לעיתים נפגעת. לעיתים מקנאת. לעיתים שמחה.
אבל כך אני. ובמקומות הצרים ביותר, כן כן אני מקנאת באלו שצלחה דרכם. שחייהם קלים היו משלי.
ואילו הקנאה היתה משתלטת עלי- הייתי מרה כל חיי. אבל היא לא. ומותר לה למצוא מקום לפעמים. היא טבעית. היא טבעית כמו אהבה.היא טבעית כמו להצטער. היא טבעית כמו לטעות. והיא טבעית כמו להודות בטעות.
תודה רבה!אהבתי את מה שכתבת.
כל מילה נכונה מאד.
התפעלתי מהעומק.
כשלא רואים על מה כדאי לחפש :)
חיזוקים מביאים יותר תועלת מכל דבר אחר.
תודה על התגובה :)
ענבל,
העלית כאן סוגיה מעניינת וחשובה.
אני בדעה שצריך לפרגן כמה שיותר כשיש על מה.
מאוד חשוב לתת חיזוקים חיוביים ומחמאות.
זה עושה טוב לנותן ולמקבל.
זו דרכי בעולם...
המון תודה
נוגע מאד כתבת
נוגע נבון רגיש ומרגיש מאד.
היי! נחמד לקבל ממך תגובה :)
אני חושבת שהמיינד שלנו מאומן לשפוט ולבקר לשלילה, ובאותה המידה, עם חינוך שונה, אפשר לאמן אותו לשפוט ולבקר לחיוב.
ובלי קשר לצורה בה התחנכנו, במהלך החיים יש לנו הזדמנות לשנות את צורת החשיבה שלנו, וכן, להתאמן, עוד ועוד :)
כיף שאתה כאן ותודה!
לשאלתך - למה כל כך קל להעביר ביקורת שלילית?
המיינד שלנו, שכידוע לך משמש אותנו הרבה יותר מדיי, מביט בעקביות על העבר ואל העתיד, ומתוך ניסיונו הבלתי פוסק להגשים עבורנו סיפוקים מנסה לצייר עבורנו עתיד עתיר סיפוקים אליו הוא שואף לקחת אותנו.
מה שאומר שלגבי כל דבר ודבר כבר יש לו רעיון איך זה צריך להיות על סמך מה שהיה רוצה לראות שם, וכאשר התמונה שיש במיינד לא תואמת את התמונה שהוא רואה במציאות מתבצעת השוואה פשוטה (שיפוט של המצב) והמיינד מציין לעצמו את כל הדברים שהיו אמורים להיות (לדעתו) בתמונה ואינם (ביקורת).
אז למה יותר קל ופשוט למתוח ביקורת מאשר להגיד משהו טוב?
כי באופן טבעי יותר קל לקחת שתי תמונות קיימות ולשחק "מצא את ההבדלים" מאשר ליצור בעצמך משהו חדש.
והפתרון?
בדיוק כפי שראיתי בתגובה שלך לצביה - להתאמן !
וכמו שאמרו לי פעם מזמן - קשה באימונים, קל בשטח :)
זה נכון - השינוי מתחיל מבפנים. אני חושבת שהממוצא שלנו כבר שונה ממה שחושבים רוב הפוליטיקאים, והגיע זמנם להתחלף או להשתנות. מצד שני, שינוי בתודעה החברתית הכללית שלנו לוקח יותר זמן, גם כשהשינוי הפנימי מתרחש כבר אצל האדם הפרטי, לוקח זמן עד שהוא בא לידי ביטוי כשינוי חברתי. אני חושבת שהתחיל אצלנו שינוי חברתי, אך הוא עדיין חלש. כשיתגבר הזרם, ישתנו גם הפוליטיקאים. בנתיים, אם עברנו כבר שינוי, לא נשאר לנו אלא לדבר אותו בקול רם וצלול, שכל העולם ישמע.
רוצה גם להגיד תודה גדולה על התגובה והדו שיח, שמחה מאוד שאת כאן.
כרגיל, אם אנו רוצים לשנות משהו, המפתח להצלחה הוא שינוי עצמי.
פוליטיקאי חכם משתמש בשפה שמתאימה לעם אליו הוא דובר.ולא אזי סיכוייו קלושים.
מכאן שאם הממוצע בעם ישתנה גם הפנייה אליו מצד הפוליטיקאים תשתנה בלית ברירה-;)
תודה רפאלה :)
כעס עובר לי מהר
שמחה שבאת לבקר ולהגיב, ותודה גם על ה*
ענבל יקרה...
מקווה ומאמינה שעכשיו את יותר בסדר..כבר לא כעוסה.
אהבתי את מה שכתבת ויותר מכל את:
לבקר אחרים ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים – זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה – לכך דרושים כישרון מיוחד והשקעת מאמץ".
רבי נחמן מברסלב
מסכימה עם כל מילה...ואני פועלת לפי משפט זה. לפחות משתדלת מאד להיצמד לו.
רפאלה*
שבוע טוב ותודה לפוסט החשוב.
אין תחליף לאימון בלתי פוסק, אבל גם לא ללסלוח לעצמנו על שאנחנו כאלו בני אדם :)
המון תודה, שמחה מאוד שאת פה
ענבלוש,
אם מדברים על תיקון כל הזמן, אז לראות את השלילי קודם, שייך לקלקול. אבל לא לגמרי.
לפי הסדר הנכון, הדברים אמורים להיות כך:
1. קורה משהו שמכעיס, מעליב, מעציב וכו'. זו המציאות.ברוב המקרים זה קשור באדם מסויים ש"מקפיץ" לנו את כל זה.
2. אנחנו אמורים לקלוט שאנחנו כועסים, עצובים, כואבים ולהביט פנימה לראות מה אפשר לעשות על מנת לשהות בכעס, כאב, כמה שפחות זמן ואח"כ גם לבדוק מדוע זה קורה לנו.
3. לפעול. בעקבות ההבנה של מה קרה פה בדיוק, להחליט מה עושים ואיך פועלים הלאה.
רק מה קורה? במסגרת הקלקול, אנחנו נתקעים בין שלב 1 לשלב 2. במקום להביט פנימה ולראות מה עושים ולהבין שהמטרה היא לחזור לטוב כמה שיותר מהר, אנחנו מפנים את הכעס כלפי הגורם שמולנו במקום לטפל בבעיה האמיתית.
אז זהו. אני יודעת שזה נשמע מוזר ומלאכותי ובלתי אפשרי ויחד עם זאת, אני אומרת מנסיון: זה אפשרי. רק דרוש רצון שיהיה לנו טוב באמת ואימון בלתי פוסק. כל היום, כל יום בלי פשרות.
חיבוק גדול *
יקירתי המקסימה, תודה לך מכל הלב!
מסכימה איתך גם לגבי חינוך וגם לגבי הבחירות, אבל חושבת שאנחנו לומדים והפוליטיקאים שלנו לא כל כך. אולי יום אחד נוכל לבחור פוליטיקאים אופטימיים :)ענבלרית:))
.
חזרתי לקרוא
ונעשה ונשמע
או נכון יותר נקרא ונשמע לך
מילים חיוביות = אנרגיות חיוביות
.
תודה
}{שטוטית
היי ענבלר,
פוסט חשוב הבאת לנו ואני רוצה להגיב עליו מהגיגי ליבי.
הסיבה שקל לנו יותר לבקר ולהביע את חוסר שביעות רצוננו נאוצה לדעתי בכך שהורינו
והוריהם האמינו בחינוך שפוסל התנהגות לא הולמת.
כיום אנו יודעים שהשיטה הנכונה בחינוך היא להדגיש התנהגות טובה אצל ילדנו ולהתעלם במידת האפשר
מהתנהגות לא רצוייה.
ובקשר להתנהגות הברברית (לטעמי) של התנהלות בחירות, נובעת גם כן מתובנות מוטעות ופרימיטיביות.
כלומר, השיטה הפרימיטיבית להעלות את ערך עצמך לעומת משהו אחר היא, להקטין את יריבך.
אני אופטימית. אנחנו לומדים ומתקדמים אבל זה תהליך.......-;)
וכן, אין ספק שמילים טובות או רעות משפיעות ישירות על איכות יומינו.
תודה*
}{שטוטית
תודה
נמנעת מלחשוב עליו :)
אהבתי
מה את חושבת על דב חנין ?