בס"ד
לספור את יהלומי חייך!  כמה כוח אנחנו משקיעות באמונה ברע ובתוצאותיו, וכמה מעט כוח אנו משקיעות בטוב. שרה אימנו, כמה כוחות הפעילה. הטילה עין הרע בהגר שתפיל את עוברה, הטילה עין הרע בישמעאל שיהיה חולה. כתוב על רבי יוחנן בן זכאי שנפטר לו ילד, לא עלינו. באו חבריו לנחם אותו. אמר לו הראשון: "אל תדאג. אדם הראשון, מת לו ילד אחד והוא התנחם..." "די", הגיב ריב"ז. "יש לי מספיק צרות, מה אתה מביא לי עוד צערים של אחרים?" אמר לו השני: "ראה את איוב. כמה צרות היו לו – ואפילו הוא התנחם". "באמת תודה רבה", ענה. "לא די שאני מצטער בעצמי, אתה מזכיר לי עוד צער". אמר החבר השלישי: "לאהרון היו שני בנים גדולים והם מתו שניהם ביום אחד...""מה זה עוזר לצער שלי?" שאל ריב"ז.ניסה הרביעי: "דוד המלך, מת לו התינוק מבת שבע..."" לא רוצה לשמוע אותך". נכנס רבי אלעזר בן עזריה. "מה אתה בוכה?" שאל את ריב"ז. "פעם מישהו נתן שרשרת יהלומים יקרה-יקרה לחבר שלו וביקש ממנו לשמור לו עליה. תחשוב איזה לחץ זה לשמור על כזו שרשרת. שלא ייגנבו, שלא יישברו, שלא תתפרק, שלא תישרט. כמה הקלה היתה לו כשבעל הפיקדון ביקש אותה חזרה, והוא החזיר לו אותה נקייה, שלמה ונוצצת. "אף אתה, רבי, היה לך בן. הוא קרא תורה, נביאים, כתובים, משנה, ונפטר מן העולם בלא חטא. יש לך מושג איזו הצלחה זו?"[1]. מה הנחמה פה? הסחת הדעת מכיוון הצער לכיוון הטוב. להסתכל על ההצלחה שלך כעל יהלום. ההצלחה היא מה שיש לך, לא החפץ או הילד או החתן. מה את מביטה על הילדים שאין לך, שלא באו לעולם, שרצית כל כך. מה את מביטה על כך שאינך נשואה עדיין, שטרם הקמת בית. הסתכלי כמה יש לך. ה' הפקיד בידיך מחרוזת יהלומים אמיתית, כל השקעה שאת משקיעה - הצלחת להתפלל תפילה טובה, לימדת שיעור טוב, עזרת לחברה, הכנת סעודת שבת – תשמחי בזה! את מקרצפת את מחרוזת יהלומים שה' הפקיד בידייך. למה את כל הזמן בפוזה של "עוד". בפוזה של "חסר לי". אני רואה את זה אצל רווקות-נצח שחיכו להתחתן. אני מצפה לראות על פניהן הארה ונחת, אבל לא; "אז מתי אני אלד?" והן יולדות, ומתמקדות באיזה קושי מדומיין שהן המציאו לעצמן: "מה, כשהיא תהיה בת מצוה אני אהיה בת שישים. מה זה שווה" או "איך אני רוצה שיהיה לה אח..."ככה, מזלזלים ביהלומים. ההבנה שמה שיש לך זה דבר ענק. ההבנה שלהיות נשואה זו זכות שצריך לחבר עליה ברכה מרכות השחר. ברוך שעשני נשואה. איזו שמחה זו. אך אנחנו שוכחות מהר. הניחומין של רבי אלעזר התמקדו ביש הטוב. תראה איזה פקדונות יש לך עוד, נפלאים ונהדרים. זאת הנחמה. נחמה יהודית זה תמיד "מה יש", ולא "מה היה לך". עצבות וחוסר צחוק שיש בבית הם איומים. כמו שאומרת סקרלט, הרעה הזאת: "מחר יום חדש. מה, אני אשב לבכות?" ולהבדיל, ההמלצה הקבועה של הרבי מלובאביץ': תחשוב טוב – יהיה טוב. חשוב לזכור ::: נכון שזו גבורה גדולה לצחוק, נכון שזה קשה, אבל זה מנזיל עלייך את כל הברכה.
[1] אבות דרבי נתן י"ד ו' (נלקח מהשיעור של הרבנית ימימה פרשת וירא - ספר בראשית ) |