סודות מהמיטה
חוויות מחורף הולך ומתקרר ברובע Mitte בברלין, של תושב זמני וסקרן במיוחד. אנשים, מקומות, אירועים וקצת שואה
פוסטים אחרונים
- בברלין מסוכן יותר מיבנה 2/1/09
- רוזה, רוזה, רוזה רוזה 26/12/08
- מיכאל שלי 16/12/08
- אור לגויים, ושהגרמנים יקפצו 10/12/08
- בטמן לא רצוי בשמי ברלין 2/12/08
- רשימת שינדלר - גירסת הצ'יל אאוט 28/11/08
ארכיון
חורף עליז(ה)
קודם כל, לא כל כך קר. אנחנו הרי חיים בעידן "הכי" – השנה הכי, היום הכי, המשבר הכי. נראה שכל דבר שקורה באחרונה הוא הכי. אז כאן נפלנו על נובמבר "הכי" חם בכך וכך שנים, ואפילו זקני ברלין וכו'... וחוצמזה, בירת גרמניה ממלאת את המצופה ממנה – להיות העיר ש"כל הזמן קורה בה משהו" – גם בחורף.
קחו למשל את ערב הקריאה שנערך אמש בבניין משרד החוץ , באדיבות השר שטיינמאייר ובמסגרת אירועי שנת ה-60 למדינת ישראל (בגרמניה הם טרם הסתיימו וייתכן שיימשכו כגשר עד אירועי שנת ה-70). אורחת הכבוד: אשת ראש הממשלה, הגברת עליזה אולמרט. כשסיפרו לנו בשגרירות בבוקר על האירוע החגיגי תהינו בדיוק מה היא תקריא מתוך ספר צילומים של גרפיטי. סקרנות זו הביאה אותי לעשות את המעשה האמיץ – לצאת מהדירה החמה לאחר שכבר קיבלתי את ההחלטה להיכנס אליה באותו ערב, ולא למטרה שהתועלת או ההנאה ממנה ברורה ומובטחת.
מסתבר שהאשה הראשונה שלנו, כשעוד לא היתה כזאת וכשלא ממש הכרנו אותה, כתבה גם ספר בשם "פרוסה של ים" שלא מכבר תורגם לגרמנית, אם או בלי קשר לייחוסה. באולם ישבו כמה עשרות מוזמנים מעונבים. כמספר המשתתפים בערב כך מספר הנקודות במרחב שבהן הם בהו. היחידה שלא בהתה היתה הקריינית המקצועית שקראה "קטעים מהספר" שאורכם כאורך הספר כולו. הסופרת האורחת אולמרט נראתה נלהבת כמו שככל הנראה נראתה בזמן חקירתה על ידי שוטרי היחידה הארצית לחקירות הונאה.
הנה למדתי משהו. הגרמנים מתים על ערבי קריאה, כסוגה בידורית ראשונה במעלה. כשחזרתי הביתה שותפי לדירה, רקדן אמריקאי העונה לשם המערב-ו'ירגי'ני קלינט, התנצל על כך שלא היה בבית כדי להזהיר אותי. “if the germans had to entertain themselves to save their lives they would die", הוא הוסיף. רוצה לומר – גם אם חייהם היו תלויים בזה הם לא היו מצליחים לשעשע את עצמם.
מזל שיש הומואים, שלא נרתעים מקור ומחושך (אפילו להיפך), וגם ה"דובים" שבהם לא נמים בחודשי החורף. בשבוע שעבר, בעודו גולש באתר ההיכרויות הפופולרי "גיי רומיאו" (אם אתה לא שם אתה לא הומו, או סתם לא שם כדי להגיד שאתה לא שם ומתישהו תהיה שם), אותו קלינט קיבל הודעה שקראה להומואים וללסביות להיפגש בערב להפגנה ליד תחנת רכבת תחתית ברובע קרויצברג (מדרום לרובע מיטה - mitte - שבו אני גר, ומכאן שם הבלוג לכל התוהים). קרויצברג הוא מעוז מהגרים טורקים שהפך/הופך למקום השיקי הבא לגור בו. הבעיה היא שחלק מהשיקיות הקוסמופוליטית כוללת את זה שאם אתה הומו יש סיכוי שינתצו לך את הלסת ביציאה מהרכבת ואם את לסבית שמתנשקת עם חברה שלך יש סיכוי שירססו על שתיכן גרפיטי (איפה עליזה אולמרט כשבאמת צריכים אותה).
וזה בדיוק מה שקרה שם כמה ימים קודם לכן. תקיפות ברכבת התחתית (u-bahn) הם דבר שבשגרה כאן, אבל הפכו להיות שגרתיות יותר וחמורות יותר בתקופה האחרונה, נגד הומואים ולסביות (יש ארגון בעיר בשם MANEO שהטיפול בנפגעים מהסוג הזה הוא כל ייעודו) אבל לא רק. להפגנה הגיעו משהו כמו 500 בני אדם, מכל הגילאים וכל הנטיות. חלק הדליק נרות, חלק הניף שלטים (יש כאן קמפיין שרץ עכשיו בסיסמה "להגן על כל נשיקה"), חלק סתם עמד.
התרשמתי מאוד ואפילו קצת התרגשתי. קודם כל מעצם זה שאנשים הגיעו בין השאר דרך אתר "היכרויות". כלומר, חיפשו זיון – מצאו הפגנה. שזה בעצם אומר שזיונים זה לא הכל, באתר הזה. מה שגם גורם לך להרגיש טוב יותר כשאתה גולש בו - אתה חרמן, אבל במובן הפוליטי של המלה. במקום שאני בא ממנו פרסומים באתר היכרויות יכולים לקבץ מאות אנשים רק בכניסה למסיבה. זה לא שדברים כאלה לא קורים "אצלנו". יש תקיפות, שנותרות בדרך כלל רק כשמועות, בלי דיווח רציני עליהן. על הפגנות אין מה לדבר, למרות תנאי מזג האוויר הנוחים יותר.
אבל קלינט וחברה אחרת שבאה אתנו התעקשו לצנן את ההתלהבות שלי. הם ניגשו אל המארגנים וניסו לשכנע אותם להוביל תהלוכה למרות אי התיאום עם המשטרה, כדי באמת לעשות רעש. קלינט הסביר ש"ככה זה תמיד אצל הגרמנים, הם עושים משהו ומפסיקים באמצע". פס הייצור לבדיחות שואה שחורות, שמושמש אצלי עם כל נחיתה על אדמת גרמניה, רצה לעשות מהמשפט הזה מטעמים בסגנון "לפעמים הם עוצרים בשליש" אבל זה לא היה נראה לי הזמן הנכון. לפחות זה איפשר לי בכל זאת לדחוף את השואה לפוסט הראשון שלי.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ליצדרקלינקה!
פשוט תענוג,כיף לקרוא את כתביך!
יאללה נדבר,
אוריס,יבנה.
כל הכבוד על הפוסט העליז והמושחז
בכל הקשור לברלין, הזיכרון והזיקפה נמצאים בדילמה מתמדת, במיוחד אם אתה גם הומו וגם יהודי.
אמנם קוסמופוליטית, אבל מסבר שלאחרונה הפכה ה"וולט'אופטסטדאט", "בירת העולם" כחזון הפיהרר ימ"ש, לא כל כך ליברלית ומסבירת פנים (כפי שתארת היטב בפוסט)
כבן למשפחת ניצולי שואה - רגלי במודע טרם דרכה עוד על אדמת גרמניה, לרבות בברלין. למרות שאני מקפיד להיכנס לשירותים במטוס, כל פעם שהוא עובר ביעף מעל אדמת גרמאניה.
לכל המגיבים היקרים
ראשית כל, אמר לי השגריר שהוא מעריך שבברלין חיים (לא רק מבקרים לתקופות בינוניות)
כ-5,000 ישראלים. אז יאללה תביאו אותם לכאן, שיירשמו ויגיבו - אולי זה יהפוך לבלוג ה"יורדים"
ההיסטורי של הקהילה הברלינאית שתעלה במספר ובאיכותה על הקהילה בLA...
החכמתי מהפרשנות המקיפה של משה על מלחמת הרבעים - תמונת מצב. משה - תמשיך לעדכן
אותנו, הרי אמרת בעצמך שהשינויים תכופים.
רוברט - כל ביקור/שהות כאן מורכבת מאוד. מבחינתי - אין מקום בעולם שכף רגלי לא תדרוך בו,
אם יורשה לי. אני לא מחרים אנשים, ולא מחרים את המקומות שבהם הם חיים. אבל אין ספק
שכל יום כאן הוא טעון רגשית מכל ביקור במקום אחר, ליהודי-ישראלי, נכד לניצולי שואה.
זה אגב הופך הרבה מהימים למרגשים יותר ומרתקים יותר, ולאו דוקא לכבדים, מכבידים ומהורהרים יותר.
אני כמובן יכול בהחלט להבין כל אחד שקשה לו מדי להגיע לכאן.
כי מהי ברלין אם לא המשיכה לקוסמופליטיות?ולאינדיבידואליסטיות?
רק מה, לא כל כך יוצא להם, לגרמנים וטוב שכך. יותר מדי מגניב מתייקר ומת מהר!
טמפלהוף שולט!!!!
Willkommen!
שאפו כפול - לביקור ולבלוג החדש. ואני יכול לומר בפה מלא (רק אל תתרגם לעמיתתך הגרמנית) - שלך עולה על שלה. בהרבה. גם פוליטי, גם סקסי. מה זה אצלה? פוסט שלם היא מבזבזת את המוח, על זה שהיא רוצה לדעת איך קוראים לסמבוסק? מקווה שלא תעתיק ממנה ותתחיל לכתוב על הקורי-וורסט (סתם מאכל די דוחה. לא כל מנהג מקומי צריך לאמץ בחגיגיות. אבל אם כבר, נסה את האורגני שממול הקה.דה.ווה. דוחה בריא).
בלי להיכנס למלחמת הרבעים אי אפשר....
כתבת: "קרויצברג הוא מעוז מהגרים טורקים שהפך/הופך למקום השיקי הבא לגור בו". ובכן, בברלין הדברים קורים מהר. שנברג, שבה אני גר, היא מעוז האיטייז. פאסה בורגני מוחלט היום. ודווקא לכן, בלוגיקה של דחיית הטרנדים, מותר (ואפילו כיף נורא) לגור בה: חנויות יין, מעדניות וחנויות עתיקות, שלא לדבר על בתי קפה, מסעדות ובארים - בכל פינה. קריוצברג עצמה כבר מזמן הפכה למקום שיקי די דומה. ממש לא הבא. אפילו בעל הבית הקודם שלי בשנברג, ארכיטקט בורגני למהדרין לכל הדעות, החזיק את המשרד המדוגם שלו בקרויצברג, ולא סתם שם, ממש ליד קוטבוסר-טור, מעוז הנרקומנים. פלקאנשטיין-שטראסה, בו גרתי לפני שנה בקרויצברג, באזור עם אחוז המהגרים הגבוה ביותר, ועם העימותים הכי קשים שלהם עם המשטרה, נעשה, בו זמנית ממש, למקום שאוטובוסים שופכים בו תיירים, ומקומיים באים בהמוניהם לשעוט על הגלידריה שבו.
אם כבר כדאי להסב את המשפט שלך לנויקלן: מעוז מהגרים של ממש, שלאט לאט, בשל המחירים המאמירים של קרויצברג, יותר ויותר אמנים וסטודנטים עוברים לגור בו, ויותר ויותר גלריות נפתחות בו. (והמתחכמים קוראים לאזור הגבול בין הרבעים, בעיקר סביב הרמן-פלאץ, בכינוי השעטנז: קרויצקלן; שם שאחרים - כי בברלין כמו שיוצרים טרנדים, בזים להם כל הזמן - יבטלו מייד בנחרה).
הרחבתי בזה, דווקא בגלל ההערה של גידי יון. הוא כותב: "מיטה!? למה לא בפרידריכזיין ? או לפחות פרצלוורברג. טוב, עם הזמן שיש לך שם אתה תלמד לנצל ולהנות טוב מהרבעים האלה - אני נזכר בעיר לפני 10 שנים הייתי בה מספר חודשים נזכר וקצת מקנא בך.. "
גידי יקר, בעשר שנים קרו כל כך הרבה דברים לעיר הזאת, שלשלוח את ידידנו לפרידריכסהיין או לפרנצלאוארברג נראה קצת חסר אחריות. כמו כל רובע בעיר, לכל אחד מהן יתרונות וחסרונות. פרנצלאוארברג הפך מהדבר הבא, לדבר הבורגני הבא אחרי שנברג. המיתוס שאחוז הילודה הגבוה ביותר בגרמניה מצוי בפרנצלאוארברג, נועד כנראה להסביר את כמויות האמהות המטיילות עם ילדיהן בשכונה, והמחירים שם מאמירים בצורה שלא תבייש אף שכונה מערבית. ידידי הגבוה שגר בשכונה, החליט בזעם לעזוב אותה, לאחר שהבין שלרווק בגיל קצת יותר מזה של עומר אין מה לחפש בין אמהות כאלה מחד גיסא, וילדים "סופר-אופנתיים" בני לא יותר מ-25 מאידך גיסא. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו, היתה נקישה בדלת. השכנה מעליו (אפילו לא ממש מעליו, באלכסון) ביקשה ממנו בדחילו ובנחישות פרוסית, שלא יעשן בדירתו - יען כי העשן מפריע לה. הוא נחרד בהבינו שלא נותר דבר מהמזרח הפרוע של פעם, וערק לעשן בקרויצברג המערבית (!).
ובאשר לפרידריכסהיין. שכונת הפועלים של פעם, אכן שופעת מקומות צעירים ומאוד טרנדית היום. כל כך טרנדית, שחובה עלייך לאמץ גם את בגדי הפועלים. כל כך צעירה, שאם אתה פועל באמת, לא תבין איך כל פרחי הפועלים מבלים כל הזמן.
והמיטה? גם לי לא ברורה הנהירה למיטה. התחדשותו כה מוצלחת, שהיום הוא מוצף תיירים ועובדים של חברות מכל העולם המוצבים בברלין (בהבדל מפועלים זרים, מדובר במקצועות חופשיים או לפחות - בשכר גבוה). הקוסמופוליוטיות של הרובע היא הצורה שלו להפגין סוג אחר של גרמניות (כי מהי ברלין אם לא המשיכה לקוסמופליטיות?) אותי באופן אישי זה קצת דוחה, אבל רק כי אני לוקה באוריאנטליזם הפוך, ומחפש את ה"גרמניות" קצת.. אולי רק הגאווה השנברגית שלי מקשה עליי לומר שבסך הכל המיטה ממוקם די טוב...
מה אני רוצה לומר? שלכל הרבעים כאן אפשר להדביק כמעט את כל התוויות (מישהו בדק את מספר התורכים בשנברג? זו עלולה להיות הפתעה משעשעת, ממה שאני רואה כאן). כמו שאמר חבר קנדי, שבא לכאן לאחר תקופה מתסכלת בפריז - בפריז יש רק מרכז. מסביב לו הכל מת. כאן בברלין, אין מרכז אמיתי. זה יכול לאיים על מי שזקוק למרכז (חבר תיירי ממש התקשה לעכל את התחושה שבכל מקום שהוא נמצא - הוא לא במרכז החיים), אבל כל מי שמעט פתוח לאפשרות אחרת, יגלה שפע של רבעים השועטים, בועטים וחיים במרץ. יותר מזה?
קצת צריך לרדת עלייך על איך שאתה משעשע את עצמך... אתה מתפלא שבערב קריאה, מה שקרה הוא, הפלא ופלא - קראו?! (היזהר שעמיתתך הגרמנית לא תגנוב את הרעיון, ותגלה שבערב שירה בציבור - שומו שמיים - שרים בציבור! ועוד מזייפים!). באשר ליכולת של הגרמנים לשעשע את עצמם - אפילו לא אנסה לטעון כלום. אקווה שאצליח להוכיח לך אחרת בפועל. אותי לפחות - הם משעשעים מאוד מאוד מאוד...
לא יודע למה אבל אני לא אוהב את המדינה הזאת ולא מתכוון לבקר בה לעולם. כלכך הרבה מבני עמנו מתו שם שנדמה לי שלדרוך על אדמתם יהיה כאילו לסלוח להם על מעשה בלתי נסבל.
אתה לא מרגיש את המועקה הזאת?
מיטה!? למה לא בפרידריכזיין ? או לפחות פרצלוורברג. טוב, עם הזמן שיש לך שם אתה תלמד לנצל ולהנות טוב מהרבעים האלה - אני נזכר בעיר לפני 10 שנים הייתי בה מספר חודשים נזכר וקצת מקנא בך..
בטח כבר שיש לך זוג אופניים טוב. אח גרייפסוואלדר שטרסה ופרנצלוואר אלה, אח החיים הטובים....
שלום וברוך הבא
אנחנו ממש שכנים! והשמש אכן זורחת היום בברלין.
ליהי
זאת מלגה שנתית מטעם קרן עיתונות גרמנית, שניתנת לשלושה עיתונאים ישראלים
ולשלושה מקבילים גרמנים לחודשיים. עוד אחד ממאות הפרויקטים לשיתופי פעולה
בין גרמניה לישראל ולקירוב לבבות, עשרות מהם בתחום העיתונות.
הנה למשל הבלוג שכותבת העיתונאית הגרמנייה דיאנה, מהמבורג, מישראל לקוראי
אתר העיתון שלה בגרמנית. ככה אנחנו נראים כאן, משם (או שם מכאן)
http://www.abendblatt.de/daten/2008/11/04/965281.html
פרוייקט חילופי עיתונאים? אתה יכול להסביר מה זה ?