לתפוס אותו
| ידיי פשוטות אל זכרון רחוק לאחוז בו כה חזק למוש אותו לחוש אותו ללוש בו כבצק אני אוחז אך לא מגיע אני זועק אך לא משמיע אני הולך אל תוך הזכרון כמו צליין אל בית קודשו כה מנסה לתפוס את דביר תעתועיו אך מה נורא הוא חומק ממני אל האופק הקרוב והקרוב רחוק ידי פשוטות אל זכרון רחוק לרדות בו מדיבשו אך הוא חזק ממני הלך לו לדרכו ידי חופנות אוויר. פתאום הלם בי והיכה. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי דן, הזמן עושה לזכרון שלנו דברים קשים.
יש מקום מסויים, (בסיפור שלי) שם כתבתי
שהזכרון של הגיבורה שלי הוא סחבה בלה
ומחוררת. אין אפשרות להלחם בזמן.
אך שירך יפה מאוד
לאה HALINKA
לעיתים יש להניח לזכרונות לדרכם
ולא להאחז בם כבקרנות המזבח.
פרידה ניאותה מהם
מפנה מקום להתחדשות
ולא מותירה את כאב הזיכרון