| ידיי פשוטות אל זכרון רחוק לאחוז בו כה חזק למוש אותו לחוש אותו ללוש בו כבצק אני אוחז אך לא מגיע אני זועק אך לא משמיע אני הולך אל תוך הזכרון כמו צליין אל בית קודשו כה מנסה לתפוס את דביר תעתועיו אך מה נורא הוא חומק ממני אל האופק הקרוב והקרוב רחוק ידי פשוטות אל זכרון רחוק לרדות בו מדיבשו אך הוא חזק ממני הלך לו לדרכו ידי חופנות אוויר. פתאום הלם בי והיכה. |