כולנו מכירים את התופעה של "אתה מוכר לי מאיפה שהוא", תופעה שמרחשת בתדירות די גבוהה לרובנו. בדרך כלל התחושה היא הדדית. אני מרגיש שאני מכיר אדם מסוים, ואותו דבר מרגיש אותו אדם כלפי. אלו מאיתנו הרוחניים יודעים ש"לתופעה זו" סיבות קארמתיות שמקורן בגילגולים קודמים. אנשים בעלי מודעות רוחנית, אפילו גבוהה נוטים לחשוב, לרוב בטעות, שאדם כזה, שמסעיר את רגשותינו ומחבר אותנו לזכרונות עתיקים חייב להיות" הנשמה התאומה" שלנו.
נשמות תאומות באות לעולם הפיסי בכדי לממש שיעור זהה. אז מדוע עליהן להתחלק לשניים כדי לעשות את אותו השיעור? כיוון שישנם שיעורים מורכבים במיוחד, שכדי לממש אותם דרושה פרספקטיבה, דרוש כר התנסות נרחב, שאדם אחד לא יכול לחוות לבדו. עליו "להתחלק לשניים" כדי לחוות את אותו השיעור.
שעורים מסוג זה לרוב מצריכים התבוננות על נושא מסוים וחוויה שלו- משתי נקודות מבט שונות, לרוב אפילו מנוגדות.
למעשה קרובי הרוח הקרובים אלינו ביותר, אפילו בדרגת ה"נשמה התאומה"שלנו, הם אלו שמלמדים אותנו לרוב את השעורים הקשים ביותר.
שהרי מי יסכים להיות ה"רע" אם לא האנשים הקרובים לנו ביותר? אותן נשמות שאוהבות אותנו הכי הרבה, ושכדי לעזור באמת להתפתחותינו מוכנות לעשות עבורנו הכל, אפילו להיות רעים...
תובנה זו יכולה וצריכה לשפוך אור חדש על מערכות היחסים הקשות והכאובות ביותר בחיינו, להבהיר לנו שאותם אנשים שאנו מרגישים שיש לנו את כל הסיבות לשנוא, הם בעצם הנשמות הקרובות לנו ביותר, אותן הנשמות שהסכימו ללמדנו את השיעורים הקשים ביותר, למעו התפתחותינו הרוחנית.
ולכן בדיוק- יש לנו את כל הסיבות לאהוב אותן!
חלק מתוך מאמר של דר. ירון שפרן דוקטור למדעי המטפיסיקה ופסיכולוגיה- הדברים הובאו במתכונת מצומצמת ביותר. הדברים מובאים בווריאציות שונות בדתות שונות ובמכלול אסכולות למיניהן.
עוד נקודה למחשבה על נושא מוכר.
|