יום לאחר מכן, מצאתי את עצמי ניגש לקניון המקומי מנסה למצוא את הדיסק עם השיר הזה. המוכר שכנראה אינו צופה בתוכנית זו, לא ידע בתחילה על מה אני מדבר בכלל. אחרי שבדק באינטרנט, הבין שאני מדבר על השיר של ליאור פרחי בדואט משותף עם סבלימינל וכמובן למרבה הצער, דיסק זה עדין לא יצא. לא היו לו בחנות בכלל דיסקים של ליאור פרחי.
אני, שלא הצטיינתי מעולם בדחיית סיפוקים, התמלאתי אכזבה, איפה המוצץ שלי???? אני רוצה אותו עכשיו!!! עכשיו!!!
הבעיה איתי, שגם אם לא מצאתי את מבוקשי, עד מהרה אמצא לי "מבוקשי" חדש. אינני מאותם אנשים אשר יכולים לצאת מהקניון בדיוק עם אותו סכום כסף בכיס, כשם שנכנסו אליו. לו היתה מוטלת עלי משימה כזאת, בקלות רבה הייתי מפסיד בה, וחוסך את הקצבה החודשית...
נכנסתי לחנות של סלולרים ומדדתי לי נרתיק לסלולרי בצבע חום על האבזם, מאוד אהבתי אותו, אך אבוי אולי כדאי לי לנסות אותו גם בצבע שחור. המוכרת הגישה לי למדידה בשמחה רבה גם את הנרתיק השחור לבחינה... אבל, רגע, גם זה יפה וגם זה... אוף!!! הסוף ידוע. יצאתי מהחנות כששני נרתיקים באמתחתי, גם החום וגם השחור, תמיד הייתי נגד אפליה! שוב הקטנתי את הסיכוי שאי פעם מנהל הבנק שלי יחייך אלי... |