אני כבר לא יודע מה לעשות כדי שיאהבו אותי, כדי שיעריכו אותי.

כשאני חושב על זה, זה לא בריא התלות הזאת גם בחיזוקים מאחרים כדי להרגיש טוב.

אבל איכשהו זה מוצי אותי מהמשחק של השאפתנות וההישגיות.

ובלעדי זה אני אבוד כי אין לי כיוון אחר.

אולי האינטרס שעומד מאחורי המעשים הטובים שלי הוא המכשול. אולי הציפיות המוגזמות לגמול.

פשוט אני רוצה לרוץ הרחק. כמה שיותר רחוק מאיפה שהייתי עד לא מזמן. וכל הזמן לקבל הוכחות על שינויים אמיתיים.

להיות כל הזמן יפה ושנה מהאנשים שהייתי.

זה תמיד לרדוף אחרי ההרגשה שזהו- הפעם אני צודק.

אבל מתי מגיעה ההרגשה שאין יותר ממה לפחד? שלשם אני כבר לא חוזר.

איך יודעים שאתה רודף אחרי הדברים הנכונים?

מצד אחד אכזבות כאלה הן אירועים מטלטלים שמוציאים מכל מיני קבעונות של אותה תקופה ומאפשרים הזדמנות רעננה לבחון את הדברים.

מצד שני טלטלות חזקות מדי עלולות להרוס במחי יד יסודות טובים שזה עתה נבנו וחולשתם בטריותם.

המצבים האלה נותנים לי הרבה כוח.

אמת בלתי מעוערת.

ץחושה שאין מה להפסיד.

רצון לבעוט ולהחריב הכל.

להתנתק מכולם. לא להיות תלוי באפחד.

הבעיה היא שאנשים אף פעם לא מתאימים לציפיות ולצרכים שלי. ואולי אלו שמתאימים כל כך מוצלחים שמראש אני מרגיש איום ונחיתות ולא מתקרב.

אז הייתי יו"ר קלפי.

כשהחלטתי שאני לא מתקפל בגלל שאני לא אהיה רק בנדם של סמסים כייפיים ומחמיאים אלא גם אחד ששואל על עניינים לא נעימים כמו כסף אז קיבלתי את התשובה הלקונית "ביקשת?".

ובמחי יד הפכתי מילד מתוק ומסור שאפשר להשתמש בו לרודף בצע נאלח.

אז מה אם בכלל מראש התכוונתי לתרום שליש מהכסף ובשליש השני להקדיש אותו למי שתמכה בי לפני כן במתנה שתרגש אותה ובשליש השלישי לשמח מישהי טובת לב שרק חוטפת מכות מהחיים.

לא שאני איזה צדיק גדול. אני מחלק מתנות כאלה כדי להרגיש טוב עם עצמי וכדי לקבל את ההערכות הגרנדיוזיות מאחרים.

אבל אני גם לא איזה רודף בצע שתכנן איזה תרגיל עוקץ מתוחכם שמתחיל בהעמדת פנים של התנדבות של חלוקת פליירים ואז בכוונה לא סיכם על תנאים כספיים לפני הבחירות כדי שאח"כ אחרי תום העבודה יוכל לשחק על מצפון ולסחוט מה שהוא יכול.

אז באמת קצת נשבר לי הפייגע'לה. יכול להיות שבאמת זה שהכוונות שלי לא היו טהורות לגמרי מכשיל את כל הענין וכל הקטע שמהלא לשמה יבוא לשמה וזה זה בולשיט אחד הכל.

תכלס, אם מסתכלים על זה הגיונית זה באמת בולשיט מיסטי.

כנאה שהמסקנה ההגיונית היא להפסיק להיות אלטרואיסט בחאווה ולתעל אנרגיות לקטעים שההשקעה בהם מניבה תשואה מובטחת.

אני באמת אתחיל יותר להשקיע מחשבה בכיוונים ואנשים שגם ייתנו לי חזרה.

מספיק להיות חכם על אנשים עם בעיות שמסתבר שזה רק לתת ולתת.

אולי אני צריך להתכוונן יותר לאנשים יותר בריאים שנמצאים בכיוון הנכון.

כי לאנשים כאלה גם המשאבים למלא אותי.

אני שמח על השיחה הזאת איתכם. מאוד עזר לי.