בדרך לכיתה,
שטפו השדות את הנער
כמו גלים גבוהים ובהירים
שומרי סודות.
השמש צחקה אליו
ושיבולי החיטה סגדו שוב לשמיים
בתפילה חרישית.
הנער באביב
רק חשב בפליאה
על היופי הזה
של התחלת האושר הגדול
וקמה הכורעת ברוח.
הוא ראה פתאום
את המקום בו נשברו השיבולים
מהלילה הקודם.
הן לא תספרנה לאיש
כי נרמסו באהבתו. |