כותרות TheMarker >
    ';

    איכות הסביבה

    ארכיון

    כיצד פרויקט שיקום של שער אפרים הפך למסכת תלאות עד כדי פירוק?

    1 תגובות   יום שישי , 14/11/08, 13:46

    כיצד פרויקט שיקום של שער אפרים הפך למסכת תלאות עד כדי פירוק?      

    במושב שער אפרים חיכו בכיליון עיניים ל-4 בפברואר. בשעות בוקר מוקדמות הקריא שופט בית משפט המחוזי בתל אביב צבי גורפינקל את הכרעת הדין בתיק פלילי (040178,05) המשתרע על פני 1,142 עמודים. מדובר במשפט שדן בכתב אישום מפורט ומסועף שהגישה המדינה נגד שבעה נאשמים, שרובם כיהנו במשרות ציבוריות במושב בשנות ה-90. כתב האישום נוגע לעבירות שביצעו כביכול בפרויקט ההרחבה הגרנדיוזי שחברי המושב ביקשו לבצע לפני כ-12 שנה.

    הררי האישומים הולידו הרשעות מינוריות בלבד. הרשעות שלא מצליחות להסביר איך הגיע מושב בישראל למצב של פשיטת רגל - ב-2004 מונה לשער אפרים מפרק-מפעיל, שהוא כיום הבוס האמיתי במקום. להלן כל השלבים בדרך למטה.

    שער אפרים מעולם לא נחשב מושב מפואר. זה מתחיל במיקומו: הוא המזרחי מבין מושבי השרון - ממוקם בין קלנסוואה, טייבה וטירה, לא הרחק מהקו הירוק. את המושב הקימו 80 משפחות מעולי תימן ב-53' כיישוב ספר. כל משפחה קיבלה 27 דונם ומרביתן עסקו בחקלאות.

    המשבר שהיכה בענף החקלאות בישראל לא פסח על תושבי שער אפרים. בשנות ה-80 החל המושב להידרדר כלכלית, משקים רבים נסגרו ומרבית חברי המושב נזקקו לתמיכת המוסד לביטוח לאומי. המושב החל לצבור חובות, שהגיעו בתחילת שנות ה-90 לסכום של 6 מיליון שקל. בנוסף, נותני שירותים רבים איימו בתביעות כספיות שסכומן המצטבר נאמד בעשרות מיליוני שקלים.

    המצב הקשה של שער אפרים טרד את מנוחת תנועת המושבים. ב-92' התבקש ישראל וילמובסקי ממושב מאור, על ידי מזכיר תנועת המושבים דאז, ששימש גם ח"כ מטעם מפלגת העבודה, גדליה גל, לשמש מזכיר המושב. לוילמובסקי היה רקע בניהול והוא היה מעורב בכמה הרחבות במושבים.

    כך תיאר השבוע וילמובסקי את התרשמותו הראשונית משער אפרים, כשהגיע לשם בתחילת שנות ה-90: "לא האמנתי למראה עיני. הייתי צריך להתמודד עם הזנחה קשה. בנים מהמושב גרו בתוך הרפתות והיו גם חובות כבדים".

    מנהל האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל באותם ימים, דרור קריספין, ציין גם הוא בעדותו בבית המשפט: "התגלו במושב שער אפרים הרבה תופעת מיוחדות וחריגות... נעשו פעולות לפתרון הבעיות של זנות וסמים".


    הרחבה כתוכנית לאומית

    הפתרון שגובש, לנוכח הבעיות החמורות, היה ייזום תוכנית הרחבה למושב - תוכנית שתגדיל באופן ניכר את מספר תושביו, תחזק את האוכלוסייה המקומית ותכניס כסף לקופה הריקה. "באתי למינהל ואמרתי להם שתוכנית הרחבה על פי הסטנדרטים הרגילים של הכפלת מספר המשפחות לא רלוונטית במקום כמו שער אפרים, שזקוק להכנסה משמעותית", סיפר השבוע וילמובסקי.

    וילמובסקי, שמונה לתפקיד מזכיר המושב, ביקש כי פרויקט ההרחבה יכלול 350 יחידות דיור. להפתעת רבים, בקשתו אושרה - על אף שהיחס המקובל בין מספר יחידות הדיור בהרחבה למספר היחידות הקיים היה 1:1, כלומר נוסף על 80 היחידות הקיימות היו אמורות להיבנות כ-80 דירות בלבד בהרחבה. ההערכה אז היתה כי למיקומו של שער אפרים, ליד כפרי המשולש והקו הירוק, חשיבות אסטרטגית וכי יש לחזק את המושב.

    השופט גורפינקל התייחס בהחלטתו לחשיבות הלאומית כחלק מאותה החלטה חריגה לאפשר הרחבה גדולה בהרבה מהמקובל: "מטרה נוספת (של הממשלה, ג"ל) היתה עיבוי קו התפר שבין תחומי הרשות הפלשתינית לתחומי מדינת ישראל, בין השאר באמצעות הרחבת יישובים קיימים על בסיס תשתיות קיימות... כך נציגי ממשלת ישראל ומינהל מקרקעי ישראל בוועדת הפרוגרמות וועדות התכנון והבנייה, אישרו פרויקט הרחבה במושב של 350 יח"ד".

    עם קבלת האישורים התכנסה האסיפה הכללית של המושב, שקבעה כי כל משק יקצה 4.5 דונמים מאדמותיו לטובת לפרויקט. בתמורה יקבל כל משק 2 יחידות דיור לטובת בנים ממשיכים בפרויקט ההרחבה - ובסך הכל 160 מגרשים מתוך 350 יוקצו לבני המושב בלא תשלום.

    בנוסף, נקבע כי חבר מושב שלא מעוניין בשתי היחידות, זכאי לקבל את הסכום שיתקבל בגין מכירתן - מרבית חברי המושב בחרו באופציה זו. ב-96' החל שיווק המגרשים. במשך שנתיים התנהל הכל כשורה. הכסף התחיל לזרום לקופה המדולדלת של המושב, שהחל לשדרג מתקנים ולבנות מבני ציבור.


    המינהל עוצר את הפרויקט

    אלא שהבעיות לא איחרו להגיע. בעוד ראשי המושב התחייבו במסמכים שהועברו לאישור המועצה האזורית לב השרון ולמינהל מקרקעי ישראל כי מחירו של כל מגרש יהיה 38 אלף דולר (כולל הוצאות פיתוח), התברר כי המחיר שמשלמים הקונים גבוה בהרבה - 75 אלף דולר.

    במינהל מקרקעי ישראל דרשו הבהרות ומיהרו לבטל את האישור למכירת המגרשים - החלטה שלמעשה הקפיאה את הפרויקט. במינהל טענו כי לא רק שהסכומים שנגבו היו גבוהים בהרבה מהמוסכם, אלא שחלקם נותב לשיפוץ בתים של חברי המושב ולשיפור חזות היישוב.

    הסברים שהעלו ראשי המושב, בעיקר החשיבות העליונה של שיפוץ מוסדות הציבור במושב ושיפור חזותו כדי למשוך מתיישבים חדשים ואיכותיים, לא התקבלו על דעת ראשי המינהל. בנוסף, כפי שעולה מכתב ההגנה, טענו ראשי המושב כי במינהל ידעו בדיוק כמה כסף נגבה מהרוכשים בעבור המגרשים: "המינהל היה שותף פעיל ואקטיווי לכל אורך הפרויקט - ולכן ידע ידיעה אובייקטיווית מהם הסכומים שנגבים ממשתכנים פנימיים וחיצוניים".

    מנקודה זו החל כדור השלג לצבור תאוצה. צינור החמצן של המושב נותק. לקופתו לא נכנס כסף והמושב שקע שוב בחובות כבדים. מצב זה הוביל את וילמובסקי ואת שותפיו לניהול הפרויקט - מהנדס המושב חיים סבן, מנהל החשבונות יצחק הרשקו וחבר ועד המושב שלום חדד - למצוא פתרון בדמות גיוס כספים מחברי המושב.

    ראשי הפרויקט הצליחו לשכנע רבים מחברי שער אפרים ללוות כספים מהבנקים כדי לסייע לפרויקט, וסוכם כי הכספים יוזרמו לחשבון משותף של המושב. בהמשך, יוגשו נגד שבעה מבכירי הפרויקט כתבי אישום גם בגין עבירות רבות שבוצעו בהליך לקיחת ההלוואות, שכלל זיופי מסמכים ורישומים כוזבים.

    הבעיה היתה שגם חשבון זה החל לצבור חובות, שכן המינהל עמד בסירובו לאפשר את המשך הקמתו של הפרויקט.

    יש לציין כי ההוראה של המינהל לא תמיד יושמה בשטח. מעדויות שהגיעו לידי המינהל עלה כי המושב ממשיך לשווק מגרשים, וכי נעשו עסקות מכירה לאחר שניתנה ההוראה לבטלן. ואולם לא היה די בעסקות ספורות אלה כדי למנוע את הקריסה הכלכלית.


    המדינה תובעת

    ראשי המושב המשיכו להסתבך. האשמות הדדיות נשמעו מכל עבר, רובן הופנו אל עבר וילמובסקי שאף נעצר יחד עם הרשקו. וילמובסקי הואשם על ידי חוקרי המשטרה בגניבה של 50 מיליון שקל מקופת המושב והוא הושם במעצר למשך 5 ימים, שבסופם שוחרר לביתו.

    התוצאה של התפתחות עגומה זו היתה שמתחילת העשור נעצרה כל פעילות נדל"נית בשער אפרים. ב-2003 ביקשו הנושים מבית המשפט למנות למושב כונס נכסים.

    באפריל 2004 מינה רשם האגודות השיתופיות את עו"ד איתן ארז, כיום סגן ראש לשכת עורכי הדין, כמפרק-מפעיל למושב. המינוי נעשה לבקשת נושים רבים, בהם בנקים וספקי שירותים, שלא ראו ולו שקל אחד מהמושב במשך שנים רבות בגין ההלוואות ושירותים שסיפקו לו. ארז העריך השבוע כי באותם ימים סך התביעות המשוער נגד המושב הסתכם ב-160 מיליון שקל.

    ב-2005 הגישה המדינה כתבי אישום חמורים נגד וילמובסקי, הרשקו, סבן וחדד, וכן נגד עדה ויוחנן בריגר שסיפקו בתקופת הפרויקט שירותי הנהלת חשבונות למושב. כמו כן הוגש כתב אישום נגד ענת נוימן, אחראית במחלקת המשכנתאות בסניף נתניה של בנק לאומי.

    כל השבעה הואשמו כי היו שותפים בנטילת המשכנתאות מחברי המושב, תוך קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים ורישומים כוזבים במסמכי תאגיד (כמה מהנאשמים הואשמו רק בחלק מהאישומים).

    בנוסף, הואשמו וילמובסקי, הרשקו, סבן וחדד כי הוליכו שולל את המינהל בעניין סכומי הכסף שדרשו מהקונים, וכי חלק מהכסף נותב לשיקום המושב ולשיפוץ בתי התושבים. כתב האישום אף כלל אישומים נגד השלושה בפרשה נוספת - התערבותם האישית הביאה להחלפת חברת המהנדסים בפרויקט, לאחר שכביכול השתמשו בסמכותם לרעה.

    דמויות נוספות הואשמו גם בהעלמות מס. בנוסף, וילמובסקי והרשקו הואשמו גם בכך שלא העבירו לחברי המושב פיצויים שקיבל המושב מחברת חוצה ישראל בגין סלילת כביש 6 בסמוך למושב, בסכום של כ-4.7 מיליון שקל. לכאורה, נמצאו האשמים האמיתיים במצבו הקשה של המושב.


    ביהמ"ש: "המינהל התעלם מהאמת"

    המשפט נמשך שלוש שנים. הררי האישומים נגד וילמובסקי ויתר הנאשמים לא הולידו הרשעות רבות. להפך. מהתנהלות המשפט עולה כי האשם העיקרי בהידרדרות המושב היה מינהל מקרקעי ישראל.

    כל ההאשמות, כאילו בכירי המושב רימו את המינהל - נדחו. כך גם האישומים בגין אי-העברת כספי פיצויים מחברת חוצה ישראל. גם האישום שלפיו ראשי המושב השתמשו בכוחם להחלפת חברת המהנדסים, נדחה. האישומים שבהם הורשעו כמה מהנאשמים מתייחסים בעיקר לסוגיית ההלוואות שנטלו תושבי המושב - בחלקן מצא בית המשפט זיופים ורישומים כוזבים - וכן לעסקות שנעשו לאחר הוראת המינהל ב-99' להפסיק את מכירת המגרשים. נוימן מבנק לאומי זוכתה מכל אישום.

    מעבר לזיופים שביצעו המורשעים בפרשה, לצורך השגת ההלוואות ומכירת כמה מגרשים שלא כדין, עולה מהכרעת הדין של השופט גורפינקל, כי אוזלת היד של מינהל מקרקעי ישראל בכל הנוגע לשיווק המגרשים וההחלטה להפסיק את השיווק, לאחר ש"נודע" לו על המחיר שמשולם בעבורם - תרמו משמעותית להתמוטטות.

    "מינהל מקרקעי ישראל לא רומה ולא הוציא דבר בעקבות מעשה מרמה, שכן האמת היתה ידועה בפניו - אלא שבחר להתעלם ממנה ולעצום עיניו בפניה", קבע השופט גורפינקל. "המינהל לא רומה כי היה מודע למצב האמיתי ששרר בשטח ובחר לפעול בשיטה של עצימת עיניים. בעשותו כן, הפך עצמו לשותף סוד".


    שיעור בביורוקרטיה

    "המושב כיום נמצא במצב של התאוששות. מחירו של כל מגרש כ-90 אלף דולר", התגאה השבוע עו"ד ארז. אלא שבשטח המצב לא מזכיר ולו במעט את הפוטנציאל שעליו דובר לפני 12 שנה. אז דובר על כניסה של מאות משפחות ועל איכות חיים גבוהה. בפועל נותרו עדיין עשרות מגרשים למכירה. סיור בשער אפרים מגלה שלדי בתים רבים, שאיש אינו טורח לסיימם. גם חזותו הכללית של המושב אינה מהמשופרות.

    "מה שיוצא מכל הסיפור הארוך הזה, הוא שהוראה ביורוקרטית אחת (להפסיק את השיווק, ג"ל), הפילה למעשה מושב שלם", מסכם אחד מעורכי הדין בפרשה. מסתבר שבישראל של 2008 הצהרה כזו לא נראית תמוהה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/11/08 14:04:


      כמי שהכניס את הכתבה לאתר,וכפעיל ציבורי בשער אפרים. ברצוני לציין כי מאז גזר הדין שניתן עיי כבוד השופט המחוזי צבי גרונפנקל,מינהל מקרקעי ישראל האשם העיקרי במה שקרה בישוב לא נתן את הדין ואף לא פעל בסוג של אפליה מתקנת וממשיך להערים קשיים לישוב,אף על פי ולמרות כעבור פחות מ10 חודשים ממתן הגזר דין,שער אפרים בתנופת פיתוח מדהימה וכיום נמכר מגרש 500 מ"ר לבניה עצמית במחיר התחלתי של 150000$ עליה של למעלה מ60% בפחות משנה.

      שער אפרים מתכוון ורוצה לצאת לתוכנית הרחבה נוספת של 420 מגרשים נוספים.

      לסיור שערכנו בישוב הגיעו רשם האגודות,יועצי שר התמ"ת,ראש המועצה האזורית,מפרק משקם של הישוב,נבחרי הציבור ועוד... ומי לא הגיעו על אף שזומנו כחודשיים לפני...נכון נציגי מינהל מקרקעי ישראל.

      לצערי מינהל מקרקעי ישראל לא הפנימו את פסק הדין שניתן ואני בוחנים את האפשרות להגיש תביעת נזיקין במיליוני שקלים על הנזק הרב שגרמו לישוב.

      פרופיל

      אמנון נגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין