לרוסי אחד בתקופת סטלין היה תוכי שכל הזמן אמר "סטלין זבל" ו"בוז לקומוניזם". עד שיחידת ק.ג.ב הגיעה לבדוק אם השמועה נכונה. האיש, הבחין בהתקרבם והשליך את התוכי למקרר. הפלוגה התחילה לחפש ואחד החיילים פתח את המקרר וראה אותו, אבל התוכי הפתיע וצעק "יחי סטלין והידד לקומוניזם". לאחר הסתלקות הק.ג.ב, שאל האיש את התוכי "מה קרה?" התוכי ענה "נראה אותך אחרי חצי שעה בסיביר". סטלין עצמו, לאחר ראיון עם עיתונאי מערבי, שלא התחבב עליו, אמר: "אם תכתוב את כל האמת כל העולם יידע, אנחנו ניעלב, ואולי נפלוש להונגריה. אם לא תכתוב את כל האמת, רק אני ואתה נדע...". חופש הביטוי העיתונאי בארץ הוא אשליה. עיתונאים אמיצים בארץ, שכותבים את כל האמת, נעלמו סופית בתקופת מלכותו של אריק שרון. זה התחיל כבר בעת שלטונו של העלוב בראשי הממשלה שהיו כאן, אהוד ברק, אבל התחזק בקדנציה של הסבא הטוב. אל תטעו, אין פקודות מטה, ואף אחד לא אמר במפורש לעדת העיתונאים הבכירים בארץ ליישר קו עם ברק או לאתרג את שרון. אבל כמו במקרה התוכי, לאיש מהברנז'ה לא בא להיות בסיביר העיתונות. תשאלו את אראל סגל פעם לאן מעריב שלח אותו, היום הוא כותב במקור ראשון שיותר ויותר ישראלים עוברים לקרוא אותו, ולו רק כמחאה. אחדות הדעים בעיתונות הישראלית הבכירה כל כך מדהימה, שאנשים שפויים שואלים את עצמם איך ייתכן שלכולם עלתה אותה המחשבה בדיוק? זה כל כך ברור למתבונן האובייקטיבי, וכנראה רק האנשים בפנים, חיים בהכחשה וטוענים שמותר לכתוב הכל. להם אני קורא: נסו ונראה. נכון, טור "אורי אורבכי" יהיה תמיד בכל עיתון, אבל זה כמו הערבי מחמד של הממשלה. אז נו באמת....
|