מי חשב שזה יגיע כל כך מהר... מי?

אני, לבטח לא חשבתי. אבל זה כאן.

ה5 כבר פאסה...

ה6 נולד לו.

אה.. תוסיפו לו גם 30.

אני בת 36 היום.

לפני 36 שנים, בקעתי אל אויר העולם הזה. 

מי חשב שאעבור כל כך הרבה דברים.

אני, לבטח לא חשבתי.

הייתי ילדה טובה קריית ביאליק.

החבר הראשון שלי היה כשהייתי בת 16 והוא היה בן 15.5.

גבוה, שרירי וחסון. ילד-גבר.

הוא היה המודל המושלם שלי לבן זוג אידיאלי.

אחריו, בגיל 17 הכרתי את א'.

היינו חברים 4 שנים. כמעט חתונה. נפרדתי.

חודשיים אחרי הכרתי את נ'. היינו חברים 5 שנים.

הצעת נישואין.

חתונה מפוארת. שנתיים.

אחרי שנתיים הרבנות קבלה אותנו באהבה.

גירושין.

7 שנים יחד. לעולם הוא יישאר בליבי.

בגיל 30 - הגעתי לתל אביב. מעבר חד.

התמימות הפכה לשיכרון חושים.

העבודה בתחום הכספים הפכה ללימודי משחק, לכתיבה עיתונאית, מסיבות, בלגאן.

פאק דה סיסטם.

טור אישי בעיתון תל אביבי, כתבות על סקס. על זוגיות.  יאמי לי.

הילדה התמימה מקריית ביאליק הבינה מה הם החיים האמיתיים.

חוויות, סימוני וי למיניהם, החיים הטובים, החיים הרעים.

צפון תל אביב הפך לרמת גן ומשם התהדר בלבוש מושבניקי.

שלושה בני זוג רציניים.

ביי ביי לכל אחד.

עכשיו שלווה, ביתיות, שקט, נינוחות, השקט הוא הקודש.

רוצה בן זוג, רוצה לכתוב, רוצה לשיר, רוצה להצחיק.

רוצה לאכול את העולם.

אני בת 36. עכשיו.

מרגישה שעדיין לא התחלתי לחיות.

ילדה תמיד.

מי חשב?

אני, לבטח שלא חשבתי.

מזל טוב  ויום הולדת שמח.

אוהבת.