0
שאיריות העפר על סוליות הנעלים רומסות בעשן צורות של דעת הינה אני שוב מאבד מעצמי מילים ארוכות של חלום.
הדרך משתרעת לאורך הזמן מקצבי האדמה צורמים בעצמם האבק מערפל בהכרה את כול אשר נישכח היה.
צעדי ענק לאורך המכונה נושבים בתבניות הרוח האשליה רוחשת במיתרי האור שעות רחבות בנהר האפלה.
קפיצת הדרך הנכונה לגעת בכול שניסתר היה הינה עיניי זוהרות מעצמן הבוהק מסתחרר להבנה. |