0
גושי הצבע נטחנים לאור הבוהק מערפל בעיניים צפונות של אבק כוכבים שבשבת האותות והסמלים.
הדמויות מתכנסות לתוך חיי לאורך גדות הנהר הרחב המילים פועמות בשקיקה מארגי רגשות עלומים.
אני לומד לצמח ידיים לאחוז במיתרי האהבה הפרושים פרחי הרהב של שארית הזמן עוטפים מארזי תחושה.
עיניים רבות לגבישי הנצח הבשר כמל למגע האור הדם מעטר בדגלי הרוח סיפורי כזב על בריאת עולמות. |