0
מסמרי הנפש הדוויה מרטשים בהד התבנית נפץ עולמות על פני השתקפויות המים אני בוהה במסך הרפאים.
החדר סוגר על חושיי במבטים קפואים של פיסלי הדעת הפרצופים מקוטעי משך רקמת הרוח לוחשת פחד.
עיניי הדוגמנית שחורות כוכבים אני מסונוור באפלה הזאת נפץ הסופה בעיני המתבונן בובת חוטים קרועת מיתרים.
החפצים פזורים ברישול אני מאמץ בהם את כנפי האהבה הרעד הזה מפרה בגידים הקרועים את להט החרב הבוהקת בעיניי. |