0
שוליו של הפחד עוטפים ברקמת הכאב מסכי אמת פרוצי אור אני מלקט את פירורי הלחם מכיכרות הומי אדם.
השקט לוחש לשלום מהלכים חסרי רגש להט התבנית צורב בהכרה מילים שנסתרו מן הדעת.
שעות ארוכות מבעד לפרגוד אוצרות את גידי האהבה מלצאת אל שארית הבשר החורך עצמו מבעד למסגרת הזמן.
הילדים עוצמים עיניים גדולות שעת החלום מתנפצת אדוות כחולות על פני המים השמים שזורים בכוכבים. |