אני זוכר את היום הראשון שהיא הגיעה חדשה לבית ספרינו צועדת במסדרונות בית הספר. שערה השחרחר גלש על כתפיה. עיניה  בהקו נוצצות ככוכבים בלילות כשמי הארץ. שפתיה היו עבות  אדמדמות נחשקות פשוט ילדה מושלמת שאין לתאר. יופי סולא מפז. זה קרה לא מזמן. בהיותי הייתי נער בן שבע עשרה. אהבתי אותה. אהבתי את אותה נערה ששמה היה דנה. ושמי היה ערן. אהבתי אותה מאוד. אבל התביישתי לספר לה שאני מאוהב בה . הייתי מציק לה יום יום בהפסקות הלימודים. בשיעורים. בחצר בית הספר מושך את שיערה לעיתים קרובות וכל זאת כדי לרמוז את אהבתי אליה... באחד הימים ניגשתי אליה בהפסקת ארוחת הבוקר ודיברתי אליה מילים לא הגונות. עיניה דומעות  החלה לרוץ בין עשבי מגרש הכדורגל  רצה  אט אט נעלמת בין יערות חורשת האורן. לאחר הלימודים צעדתי לעבר ביתי דרך מדשאות פארק האורנים. ככל שצעדתי אוזני שומעות בכי יללה מתוך נבכי עצי הדקלים. היא ישבה שם. עזובה לבדה דומעת בבכי שלא ראיתי מעולם. הסתתרתי מאחורי מתקן מגלשת הפארק. עיני אחוזות דמעה שאט אט הבנתי מה עוללתי לה שהבכי הזה חדר לליבי. הבטתי לעברה בחצי עין שלא תשים לב לנוכחותי רוצה כל כך לפנות אליה. לומר לה את שעל ליבי. פחד אחז את גופי חשתי רעידות ברגליי מחכה לרגע המתאים לפנות אליה לבקש את סליחתה. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי ממחבואי עומד מולה רועד. כל גופי מחושמל מכף רגל ועד ראש ששפתי נעולות לא מצליח להוציא הגה מפי. היא ישבה שם מביטה לעברי כאילו בוחנת מה רצונותיי. מה אתה רוצה לא מספיק לעגת לי אתה עדין מחפש מה להגיד? הנהנתי בראשי מצד לצד מנסה לדבר. לומר מילה או שתים אך המילים לא יצאו . נשארתי עומד כמו אילם . דנה קמה והפנתה גבה אלי צועדת לעבר לא מודע שאני עומד כמו פסל מרגיש כמו משותק. שנייה ועוד שנייה חולפות מהזמן מנסה לומר לה דנה חכי. המילים לא יוצאות. גרוני חנוק חושש שלעולם אהיה שנוא עליה. אדם מחוק. שאין בו שום תועלה. אחזתי אומץ  רץ לעברה קורא בשמה מבקש שתעצור. דנה ביקשה שלא אתקרב אליה. שלא אחשוב לרגע שברצונה לדבר איתי. מבקש את סליחתה. מבקש שתחוס שתסלח אני כל כך מצטער הלוואי ויכולתי להחזיר הגלגל לאחור. היא הביטה בי. אני מביט בה. שקט שרר נדם ורק מה שנשמע היה הרוח שנשבה שומע את רשרושי העצים וציוץ הציפורים. השקט הזה היה כל כך מוזר. כל כך רציתי לחבק אותה, להרגיש את מגע גופה. ללטף את פניה ולומר לה בבקשה תסלחי לי אני אוהב אותך. זלזול היה לפתע שהיא אומרת מה אתה רוצה בבקשה אל תעקוב אחרי. השבתי  לה בגמגום עדין. אני מצטער. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור. בואי נשכח מה שהיה אני מוכן להיענש כדי שלא תשנאי אותי. לפתע חיוך עלה בפניה.היא נראתה כל כך תמימה. כל כך טהורה. לחצנו יד ביד לשלום והצעתי ליווי לביתה. כל הדרך דיברנו על החיים על ההווה והעתיד על מה שהיה ומה לא היה. בפתח דלת ביתה לחשתי לה נתראה מחר שחיוך קסום נשב על פניה

המשך יבוא :)