נפגשנו און ליין. אתר הכרויות. מהסוג הנחות ביותר. זה שכל העולם ואשתו רשומים בו, כמו מלון איילתי הומה ורועש בעונות החגים. את ממש לא רוצה להיות שם אבל בסוף זה קורה...לפחות פעם אחת בחיים.

כרטיס פשוט לי ולו ואין יותר מידיי אפשרויות. בן 40 פלוס מברלין. אין תמונה מצידו. אין עניין מצידי.

עברנו את השלב הזה.

גבר נאה וגבוה עם סיגריה ביד. נשמתי לרווחה -הנה הכרטיס שלי החוצה.

כתבתי בתשובה אחרי יומיים שלושה שלא מתאים לי רומן וירטואלי ועוד עם מישהו שצורך עשן כתחליף לחמצן. במקביל הודעתי להנהלת האתר למחוק את קיומי הווירטואלי מחברתם. קצתי בנערים מחורמנים, גברים נשואים ובעברית עילגת, מגומגמת ושגויה.

המשכתי הלאה בעיסוקיי הצפופים כאם טרייה אבל בערבו של יום חיכה לי מייל ארוך ומפורט ממחזרי החדש והעיקש.

רגע לפני ששלחתי אותו (את המחזר והמכתב) לפח המיחזור החלטתי לקרוא את שכתב. עמדתי ליד הכיסא שמול המחשב ואז התיישבתי.

רהוט, אינטליגנטי, מעניין, מזמין וכן. לא מברלין ולא בן 40 פלוס. דומה אבל קצת אחרת. רצה להסוות את האני שלו ודיי הצליח לו.הוא דמות מוכרת בקהילה שלו. רצה למנוע רינונים מה שבהחלט היה קביל בעיניי.

התחלנו להתכתב. הדמיון שלי עבר מתא המטען לכסא הנהג. זה הפך להיות מאוד אינטנסיבי, דורש את ליטרת הבשר והזמן שלו.

היות שהיו לי כבר כאלו בעבר, סיפורי אינטרנט שגלשו לבסוף לעולם האמיתי והכזיבו, הייתי מרוחקת. מוגנת. צינית ומהורהרת.הטלתי ספק בכל כמעט , כולל ההצהרות שלו על נכונות לשינוי במקום מגוריו באם ימצא פרטנרית הולמת לזוגיות.

כשיחסינו התהדקו ו"התקרבנו" קצת התחלנו לתקשר באמצעות סקייפ. אימתנו את שהובטח, אני לא בת שש עשרה והוא לא אסיר מכלא שאטה.

איכות התמונה לא משהו, הקול חם עמוק ומלטף למרות חספוס כלשהו תודות לעישון.

אהבתי את הגודל הפיזי שלו שמילא את המסך ואת החיוך.

גברי, נינוח, בטוח בעצמו ומאוד סקסי. הרגשתי מספיק נוח לשבת מולו בסמרטוטי הבית שלי, נטולת צבע, בטבעי שלי.

הוא מספר ואני מספרת. דולה ממנו אינפורמציה ונותנת בחזרה במשורה.

דו שיח אינטלגנטי, שנון ופינג פונגי. הרבה הומור, מחשבות, תהיות על החיים ומרקם של חלומות.

דיי מהר עלו יחסינו על שרטון.

בעיה של קצבים בעיקר. הוא רוצה מה שאני עוד לא מוכנה לתת. לא את הגוף. את הנפש וקצת מהלב. אני שומרת על עצמי והוא מנסה לקלף בכוח. בקרב הזה מישהו עתיד להיפצע.

פעמיים קיבלתי ממנו כרטיס אדום. פעמיים לא ויתרתי וחיכיתי בסבלנות שיתקרר ושירד מהעץ למרות השלכת.

אישה כמוני יודעת ובטוחה שאיש כמוהו לא פוגשים בכל יום.

היו לי מספיק אינטראקציות עם גברים כדי לדעת. אני גם יודעת שמרקם העובדות שמקיים את הקשר הזה אינו פשוט ולו בשל המרחק בלבד.

בעידן הווירטואלי הכה נגיש המזון העיקרי שמקיים סוג כזה של קשרים הוא דמיוננו המפותח מתובלן בפנטזיות ומערך ציפיות לא הגיוני ברובו.

למתנת יום ההולדת שלו איפשר לי ל"חזור" לחייו לאחר שהביע באוזני את תיסכולו ממשחק הכוחות הלא מאוזן ביננו.הייתי אמורה לעשות קפיצת ראש לתוך בריכה חדשה , להרטיב את רגלי באינטימיות ותשוקה.

הייתי מוכנה להעיז, לקלף את עצמי ולהרשות לרגשות לנהל אותי במקצת.

אחרי הכל אני סומכת על עצמי וכושר השיפוט שלי. סומכת על עמוד השדרה והבריאות הנפשית שלי.

קיומו בעולמי, הפכפך ככל שיהיה, גורם לי לחייך יותר, להתגעגע, לערוג ולצפות. אני אולי מרוכזת פחות אבל מספיקה יותר וטובה יותר לעולם ולעצמי.

זה נמשך כבר כמה שבועות, חודש וחצי, חודשיים...אין לי מושג לאן כל זה יוביל אבל אני בהחלט מחויבת לדרך ולתהליך.

העלות העיקרית בינתיים מבחינתי הוא זמני הפנוי המועט. הוא לא תופס נפח שמחכה למישהו אחר. הוא לא מבטיח הבטחות שאינו יכול לקיים. הוא נוכח, הוא מרגיש והוא גורם לי להתרגש.