מעצבת חדרים שיתאימו לשוכנים. ויחד עם זה מנסה לעצב את הפנים האחר, את הפנים של חדרי הלב.
בניתי ארמון
מלים של אהבה אספתי אותן אחת לאחת הנחתי זו בצד זו , שורה מעל שורה בניתי ארמון.
ורוח רעה נשבה מאי-שם, ופיח שחור כיסה את הקירות, ומתחת למעטה השחור שורה אחר שורה קרסה התפוררה.
רועדת ניצבת מול ההריסות, ערמות של מלים מפוררות ואילמות. מנסה לגעת, לחבר, לאחות, והן מפויחות וצורבות ואחר-כך שותקות.
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה איריס,
התרגשתי מתגובתך.
נעה.
את מוכשרת.
את יצירתית.
לבנות שוב, אולי אחרת,
לעצב אחרת, אולי להשתמש בלבנים אחרות,
מיקום אחר
אבל לבנות.
את יכולה.
והמילים? הן תפאורה.
תודה לך, ג'ק
תודה שקראת, תודה לכוכב
שיהיה לך שבוע נפלא
תודה לך, מיכאל
על תשומת הלב הרבה ועל התגובה המושקעת
תודה דליה,
תודה על התקווה
שמשהו חדש יבנה מתוך הרס הישן.
תודה,
שמחה שאהבת
שיר מקסים..
שורה מעל שורה
בניתי ארמון.
ורוח רעה נשבה מאי-שם,
ופיח שחור כיסה את הקירות
.....
ניכרת כאן תחושה של החמצה,
של כאב שבה בעקבות אכזבה,
אולי המילים אכזבו משום שלא היה להן די "דבק" שיחבר
ומשמעות ליצירת השלם.
עוד יבואו ימים טובים !
כאילו נולד משהו חדש מתוך הרס הישן!!!
בעייני נפלא!
מלים של אהבה
מלים שהיו מקסם שוא
כמה עצוב שירך, נועה
תודה, ממך זו מחמאה אמיתית.
תודה לך, עמוס
כשמלים מתרוקנות מהרגש,
נשארות ההריסות.
זאת באמת בעיה
ארמון בלי לב
בלי מלך
בלי מלכה
רק מילים
רק הריסות.