(הייתי כמו כל יום בים וכתבתי)
פנס רחוב דהוי אשה של אתמול על גשר עץ ישן מהלכת אני כנהר סוחף ניסחף רק אליה היא בין היום למחר ללא כסות ללא דמות
החושך אורב בדרך לא דרך שכחתי כמה היא נחשקת כמה מיסתוריות דרכיה ברדס מכסה ראשה לא רואים את פניה ורק אני ידעתי יופיה
רק אני ידעתי דרכיה וכמה שעל הגשר הרחיקה זכרוני צרב בגופה כמו עצר לו הזמן מלכת
צועד אני על הגשר אותו גשר רעוע המוביל לליבה צועד אל החושך מגשש אל גופה ניזכר באותו ערב קסום מגיע אלייה ונוגע בכלום
כל הזכויות שמורות מרקוזין דב |