| תערוכת האלקטרוניקה הגדולה והדו-שנתית הביאה אותי אל מינכן, גרמניה. בזמן הפנוי מפגישות-סמינרים-דיונים-אימיילים בילינו כהוגן . מעבר לחוויות הטיפוסיות של תייר מזדמן בכרך אירופאי מדוגם יצא לי לראות דבר מדהים בגנים האנגליים (München Englischer Garten) ואף להנציח את זה בסירטון לא לפספס את הסירטון ! אם באקסטרים עסקינן - היה מגניב ביותר לפגוש את רוכבי הטריאל המקומיים מפליאים בביצועיהם באחת הסימטאות. בתחום המזון - הבירה  , הנקניקיות  , המסעדות הבוואריות  , והכרוב הכבוש תפסו את מקומם של החצ`ס (חומוס-צ`יפס-סלט) בכבוד. התנועה לכל מקום בעזרת הרכבות היעילות או ברגל במזג אויר אירופאי חורפי למהדרין הייתה מענגת. היה מאד מרענן לראות חברה אזרחית מתוקתקת ואדיבה, לא להיתקל באף "מוקש" שכלב השאיר אחריו, דחיפות בתור, או נהיגה פרועה. הכל על מי מנוחות. אם כי היה לי מאד חסר החום והרגש הישראלי בתוך הקורקטיות, לפעמים על סף האנטיפאטיות, של המלצרים/זבנים/פקידים/קופאיות... מזג האויר דומה לאופי האנשים. LANGSAM LANGSAM ABER SICHER. "לאט לאט אבל בטוח" ירד גשם כמעט שלושה ימים ברציפות.  גשם ? טיפטוף ! אבל ללא הפסקה, ללא עצירות, התלבטויות, התלהמות. והנהרות זורמים, המדשאות מוריקות, השלכת בעיצומה והאויר נקי וקר. בארץ - דווח לי - ירדו ממטרים עזים למשך דקות (ספורות או רבות) עם הפסקות ארוכות. כשנחתנו בארץ כבר לא היה כל זכר לסתיו, והתחזית מדברת על שבוע חם ויבש.  יש משהו מרתק אך גם מטריד לאור נסיון העבר בדייקנות וההתמדה הגרמניות... הזדמן לנו גם להיות נוכחים בטקס לציון 70 שנה לליל הבדולח ליד האתר בו עמד בית הכנסת הגדול של מינכן שנשרף באותו יום ארור. אחד המשתתפים שחש ברע בטקס אף פונה מהמקום באמבולנס. את הביקור במחנה דכאו הסמוך דחיתי לפעם אחרת. אבל אין ספק שיום אחד אזור אומץ ואבקר שם. קישור >>> הגלריה המלאה מהביקור <<< |