כמה ישראלים חיים בברלין? או - מה המשמעות של זה שכל בחור שאני פוגש כאן עונה ב-"ma nishma motek" מבלי שכף רגלו דרכה על אדמת חוף הילטון?
קודם כל צריך להגדיר "חיים". אני למשל לא חי כאן - הגעתי לחודשיים שלושה, מי יודע מה יקרה אחרי זה, אבל אני חושב שרק אם אגיע לאחרי זה הזה ואנסה להשתקע כאן לסדר גודל של שנה אוכל להיכנס למניין האנשים שחיים כאן החיים. זו נראית לי הגדרה לא רעה: מי שגרים כאן כבר שנה או שהשתקעו כאן בכוונהלחיות לכל הפחות שנה.
אז כמה כאלה יש? פגשנו את השגריר השבוע שהעריך, אבל זה נשמע כמו סתם מספר שנזרק לאוויר, שלהגדרה הזו מתאימים פלוס מינוס 5,000 ישראלים. בכל מקרה אין ספק שה"ירידה" לכאן במגמת עלייה. המונח ירידה בטח צורם לרוב מי שהתשקע כאן הדוקטורנט יסביר שהוא כאן רק עד לסיום הדוקטורט. נגן הכינור - אומרים שבברלין אפשר כבר להרכיב פילהרמונית שלמה רק מישראלים - יגיד שאין לו מושג מה הוא יעשה וכמה זמן יישאר ואיפה ימצא את עצמו בעוד שנה, וזה לגמרי נכון כי הוא צעיר ומוכשר ומגניב והכל יכול לקרות לו. יניב, בן דוד שני שלי, "עבר" לברלין עם בן הזוג שלו והשניים מגדירים את לימודי הגרמנית שלהם כאן כ"אולפן". יניב גם שר במקהלה. זה כבר נשמע יותר רציני, אבל לך תדע איפה זה ייגמר עוד שנה או עוד שנתיים.
ברור שמספר הישראלים כאן זניח לעומת קהילות אחרות בעולם. להשוות ללוס אנג'לס זה מגוחך, אבל גם בהשוואה לבירות אירופאיות אחרות. האם עוד עשר שנים תתגורר כאן נפולת מכובדת של נמושות (או אולי מי שיישאר בישראל יהיה ראוי יותר להגדרה הזאת עד אז)?
יש כמה פרמטרים שלטעמי מטילים ספק בכך. למשל השיקול הגיאוגרפי. כשאתה "עובר" ללוס אנג'לס, התקפלת וזזת לצד השני של העולם. הדרך הביתה נראית רחוקה יותר. ברלין קרובה יותר - הדרך ממנה לתל אביב, מהחיים החדשים לחיים הישנים, קצרה יותר. זה בעיקר אפקט פסיכולוגי, לא משהו שמבוסס על השוואה בין שעות טיסה או קילומטרים.
וגם סוג האוכלוסייה שונה, וזה פרמטר חשוב נוסף. לא הישראלי הממורמר שעזב את הארץ לחבור לבני דודים שלו ששחיקו אותה ועושים פול כסף. עד כמה שאפשר להכליל, ואפשר, בואו רק נאמר שאלה שמקדמים את הרעיון לאפשר לישראלים שחיים בחו"ל להצביע בבחירות, בתקווה לגרוף עוד לא מעט מנדטים לימין, כנראה לא בונים על המנדטים מכאן. הישראלים פה צעירים יותר, ניידים יותר, מוצלחים יותר - הם ילכו אחרי הלב, האמנות, הנדל"ן - ולא לאן שהמונית הצהובה תיקח אותם.
המטען הרגשי שכרוך בחיים כאן, כמו גם בביקור של יומיים או חודשיים, הוא גם פרמטר, ונושא לשלושים פוסטים לפחות... השאלה המעניינת המרכזית שבה כדי לעסוק בהקשר הזה לטעמי היא אם הוא פרמטר שמקדם את ההשתקעות פה או להיפך?
ובינתיים הישראלים כאן עושים חיים ועושים חיל. הדבר הכי נחמד שקרה בזכות הפוסט הראשון זה ההתגלגלות שלו לכל מיני אנשים, ששמחו לספר לי על עלילותיהם בבירה הגרמנית. הערב למשל אני מוזמן למסיבה/הופעה של הרכב בשם מר.מוסטאש - שלושה ישראלים וזמרת ממוצא יווני שמופיעים בברלין כבר שנה ומנגנים מוסיקה יוונית "עם השפועת של קלייזמר ומוסיקת גלישה". אין לי מושג מה זאת מוסיקת גלישה (ביץ' בויז פוגשים את חאריס אלקסיו?) אבל הם נשמעים טוב. חפשו את mrmostash במיי-ספייס, יש שם תאריכים של עוד הופעות ואני מבטיח להעלות וידאו ממה שקורה שם הערב בפוסט הבא.
תמשיכו לעדכן ולהזמין. אולי הפורום הזה יהפוך לבלוג ה"יורדים" הראשון בהיסטוריה של הקהילה הישראלית בברלין, שיום אחד תשים את לוס אנג'לס בכיס הקטן, וחידשנו ימינו כקדם. |