| את שואלת את עצמך מתי זה יגיע...רואה את כולן מתמסדות להן אט אט, ואת... לכודה בזמן אחר, יקום מקביל שאין לו הסבר....בוכה מסרטי אהבה ישנים, מדמיינת ריקוד לצלילי שיר מרגש..את לבד, מבחירה, מחוסר ברירה, מידיעה שאין מי שישתווה לך עדיין. לא כי את טובה מדיי, אלא את משדרת במן ערוץ אחר שאף אחד לא מבין.מתאהבת באנשים הלא נכונים, אם את מתאהבת בכלל. חיה רווקות תל אביבית מעושה, מה את עושה?? את לא יודעת.רוב הזמן את שוקעת בחלום נוגה, מדמיינת עצמך עושה דברים אחרים, מוקפת באנשים הנכונים. אבל כשעינייך נפקחות, המציאות שונה, שונה מכל מה שאי פעם דמיינת ורצית.ממלאת את חייך בתוכן שרק את מבינה, בורחת רוב הזמן ממפגשים. מתחילה קצת לשנוא אנשים. נחמדה רק כי צריך וזה מה שהחברה מצפה, אבל את לא רוצה, לא רוצה לנהל את השיחות האלה שוב. הכול נשמע כמו פזמון חוזר, אחד בא אחד הולך, כולם יודעים עלייך אותו דבר אך אף אחד לא יודע עלייך בעצם כלום. את לפעמים לא ממש בטוחה שאת יודעת, כי כבר מזמן לא שאלת את עצמך שאלות,הרי הכול מתחיל ונגמר בך. גם אם היית שואלת את עצמך,סביר הוא שלא היית יודעת לענות כי כבר שכחת. שכחת מה את רוצה ואת מי את מחפשת ולמה את מחפשת אותו בכלל. ואם תמצאי, איך תדעי שמצאת. שום דבר לא נראה לי הגיוני יותר. הלוואי ויום אחד, לא רחוק מעכשיו, אני אבין, למה ההוא שם למעלה הוליך אותי במסלול הזה בדיוק, ומה אמור לקרות. אני לא מתלוננת, לא רוצה להתלונן, כי הוא העניק לי הרבה כ"כ ואני אסירת תודה על כך. אסירה בהחלט, בכלא של עצמי.והנה הגיע הערב, כותבת למגירה, ומחר תעלה השמש, ושום דבר לא קרה. והחיים ממשיכים להם במן מסלול קבוע ורגיל ואני רוצה לצאת החוצה, ולהתחיל.לחיות.איתך.תמיד. |