כעת שבוע חדש עומד בפתח. שבוע שאולי סינדרלה סוף סוף תגיח בחיי, לא חשוב לי אם תבוא עם כרכרה מדלעת ואם תנעל לרגליה נעלי זכוכית... היום שהיא תופיע בחיי ולי תאמר בענוה, "סליחה שאחרתי אבל לא ידעתי איפה לקשור את הסוסים...", יהיה זה נשף אמיתי!

עד עתה לא הצלחתי להכיר לכלוכית אחת לרפואה ואף יפהפיה נרדמת לא רצתה לצאת איתי, שלא נדבר על זהבה, לא דובים ולא יער... שלגיה אף הודיעה לי אישית, שלא דרושים לה גמדים נוספים...

לא נורא, אל ייאוש, אני אומר לעצמי... ובד"כ גם שומע... לעצמי...

אתה עוד תמצא, ותקימו יחדיו בית קטן בערבה, או שלא.. 

 אולי היא תבוא בצורת צפרדע ויחדיו נרקוד טנגו צפרדעים ותפיח היא רוח בביצת חיי... מעין שטמפרית אמיתית....

יחדיו נפרוץ את החומות של ילדותינו העתיקה ונפריח את השממה של שגרת חיינו...

נפרוץ במחול, "הורה, ההיא עם ההא, קולה לא נדם.."

היא: "הו נפוליאון אהובי..."

הוא: "הו ג'וזפין... לו רק ידעת כמה חיכיתי לך... מדוע בוששת לבוא?"

היא: "לא בוששתי לבוא, חיפשתיך וחיפשתיך ונצח נצחים חלף עד שמצאתיך..."

הוא: "עדיף כמובן מאוחר מאשר לעולם לא!"

היא: "וכשנפגשנו, איך כבשת את ליבי?"

הוא: " ואת היית כעיר בצורה, אשר אין איש בא בה, שרק לא יהיה די לכיבוש!!!"

היא: "מרטיט אתה בדבריך את נימי ליבי..."

הוא: "מרטיט ותיכף גם מרטיב"

היא "שובבון קטן שלי..."

הוא: "שלך לעדי עד..לנצח נצחים עד קץ כל הקיצים!"

היא: "יוהו נשמה!!!"

ומאז חיים הם באושר ועושר עד עצם היום הזה, היא, הוא, השכן והשכנה...

פתתתתתתתתתתתוח!!!!