כותרות TheMarker >
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    גלישה עיוורת

    52 תגובות   יום שבת, 15/11/08, 22:43

    ''

     

     

    אחת לשנה בחודש ינואר מגיע הטלפון המיוחל. "הי" הוא אומר לי וכל כולו מלא שמחה, עליצות והתרגשות, "הגיע הזמן לצאת לסקי, זוכר?"

     

     ועוד איך זכרתי. אי אפשר בלי חופשת הסקי השנתית. שבוע של גלישות מטורפות, כיבושם של מסלולים חדשים, תלולים יותר, גבוהים יותר. המהירות המסחררת, אל מול פני הסכנה, השליטה בתנועות, ההתעופפויות באוויר, כפיפת הברכיים, כיפוף קל בגב, שובל השלג שטס באוויר בתנועות הסיבוביות, חדות ודריכות לקראת המעבר בשבילים צרים, במשטחים מוכי קרח,  האדרנלין שמשתחרר, הסופות והלובן שמקיף הכול. בלי כל אלה חיי אינם חיים. אייל, קיבוצניק הנשוי למרים שבאה מאגליה כמתנדבת בקיבוץ ונשארה פה. בת למשפחה עשירה מאד, הגרה בטירה בקאונטרי סייד שבאנגליה. החיים היפים, ליהנות מחיי הקיבוץ כשהפרוטה בכיסך. הוא היה הפרטנר למוטרפות. היינו מתרחקים מהקבוצה ובוחרים לנו את המסלולים הנחשבים כקשים ביותר. מתגרים ביחד בגורל ויכולים לו.

     

    השנה יצטרף גם דני. הזדמנות אחרונה לבילוי משותף של אב ובן. הילד כבר בן 15. פלא שהוא הסכים להצטרף אלי. אבל ידעתי. לסקי הוא לא יסרב. 

      

    העיירה זרמט (zermatte   ) או צרמט, כפי שהוגים השוויצרים, בגובה 1700 מטר באלפים השוויצריים, בקרבת הגבול האיטלקי, נבחרה בקפידה. הגענו מהארץ 20 ישראלים. אותה הקבוצה, המכורה, המחויבת. במבי הסוכן מארגן כל שנה יעד מעניין ומרתק יותר מקודמו. נחתנו בג'נבה. נסיעה של 3.5 שעות והגענו לעיירה תך ( tasch  ), לחלק האחרון של הדרך שחייב להיעשות ברכבת. 45 דקות במעלה ההר עם רכבת ההרים, ה"גורנרגרט"  ומגיעים לזרמט, בבואה של המסורת השוויצרית העתיקה בשילוב עם חופשות מפנקות של אנשי חוג הסילון, שהחלה לבסס ייעודה כעיירת סקי עוד בשלהי המאה ה-19. העיירה שוכנת לאורך שני צידי נהר ומאופיינת בבתי עץ אותנטיים.
     

    כשהגענו, העיירה הייתה מושלגת, אחרי סופה.  את פנינו קיבלו חבורת עגלונים עם סוסים ומזחלות מקושטות. לצווארם ולגופם של הסוסים פעמונים והעגלונים לבושים בלבושם המסורתי של אנשי הרים שוויצרים. הרמנו את ראשנו וראינו את אחד הנופים המדהימים בעולם. המטרהורן, מתנשא במלוא הדרו לגובה של 3820 מטר. ההר היפה בעולם, פורץ לגובה וניבט למרחוק  עם מראה הפירמידה המרשים ופסגתו החדה והמזדקרת הנוטה קמעה לצידה. כשאתה רואה את המראות האלה, מתחשק לך לפרוץ בשירת יודל אדירה.   

      

    בדרך כלל נפוץ השימוש במוניות חשמליות ברחבי העיירה, אלא שבאותו היום, אחרי סופת השלגים, רק הסוסים עם המזחלות יכלו לנוע. המזחלת הסיעה אותנו לשולי הכפר. לעינינו נגלה מראה מדהים: מלון נציונל, מלון ספון עץ, שנבנה לפני 110 שנה, 3 קומות. כמו בקתת עץ ענקית. 64 חדרים. בריכה מחוממת, ספא, אוירה משפחתית, אוכל ביתי. חלום, גן עדן בהתגלמותו. גם המיקום אידיאלי, מרחק 60 מטר מחזית המלון עמדות הקרוניות, המובילות עד לגובה של 2400  מטר, מעמדת הקרוניות ניתן לגלוש לעמדת הכיסאות המוליכים את הגולשים עד ל  2800 מ'.  ולבסוף מעליות המשיכה  עד לגובה 3000 מ' . 

      

    בארוחת הערב  אכלנו ארוחה שוויצרית מופלאה עם טעם הרים מיוחד, בצענו מהלחם הכפרי ולגמנו מהיין שזרם כמים. נהנינו מחגיגה של שירים וריקודים.  דני התמזג היטב באווירה. נהנה מכל רגע. דיבר עם שתי גרמניות על כדורגל. מסתבר שהילד מכיר את כל קבוצות הכדורגל באירופה. אפילו קבוצות מהליגה הרביעית בגרמניה. המקום ממנו באו הבנות העיירה מיינץ. מאיפה הוא שמע על קבוצת מיינץ, מהליגה הרביעית. הגרמניות הופתעו, התלהבו והחליפו רשמים על משחקי הקבוצה. ראיתי אותו מאושר. שמחתי. זה הייתה בחירה מופלאה, אמרתי לעצמי.  

      

    הסופה נמשכה כל הלילה. הבוקר עלה, מבעד לחלון ראיתי את ערמות השלג שכיסו הכל. אבל באופן מפתיע ראיתי גם שמש. תנאי גלישה אידיאליים. השלג הרך הבתולי עם שמש וקור, אין יותר כיף מזה. ירדנו מהקרוניות, ונפרדתי מדני ומיתר חברי הקבוצה שפנו לעבר מסלולי הגלישה הבינוניים. אייל ואני היינו במקום אחר. עלינו למסלול השחור, הנמצא בקרבת מנהרת הקרח. מסלול הדורש את שיא המיומנות והדריכות אשר יכול להוליך אותך למהירויות שיא של 80 קמ"ש. רגע של אבדן תשומת לב ואתה משלם את המחיר ואף עלול להתרסק. עלינו לגובה 3000 מ'. האוויר היה דליל. הנאה גדולה התפשטה בגופי. הייתי אחוז התרגשות לקראת הפריצה.

     

    יצאנו לדרך. אייל הוביל ואני אחריו. בתנועות מיומנות גמענו שטחים לבנים, תלולים ומרהיבים. ממרומי 3000 מטר נתגלה נוף מדהים. מהיפים שראיתי. אך עתה הייתי נתון בהנאה שהסבה לי הגלישה המטורפת. גמענו מספר קילומטרים במורד במסלול ועצרנו על אחד המישורים לחניה קצרה של התבוננות והחלפת רשמים. לנגד עינינו התגלה קטע לבן תלול, מזמין, לא כבוש. מחוץ למסלול. חלום. היינו הרפתקנים גדולים. מבט אחד הספיק. אייל סימן לי בניד קל בראש לצאת ראשון. פרצתי לעבר המסלול. צברתי מהירות שיא.  

     

    ניסיונותי לתמרן לא נענו. מקלות הגלישה לא עזרו. ננעלתי בטיסה ישירה כלפי מטה. והנה לפני מתקרבת במהירות שיא תלולית קטנה ומאחוריה הלא נודע. המגלשיים לא נשמעו לי, לא יכולתי לסטות וגם לא לעצור. מעולם לא גלשתי כה מהר. חלפתי על פני התלולית ומצאתי את עצמי מרחף בגובה של 5 מטר מעל פני הקרקע. מתחתי היה מדרון תלול. איבדתי את היציבות, נחתתי אחרי ריחוף לאורך של כ 30 מטר. התחלתי להתגלגל. זה נמשך כנצח, גלגולים וחבטות מכל הכיוונים. חבטה בפנים, אח"כ  בגב, מכה בראש ואז חבטה עזה בחזה, כנראה שזו הייתה פגישה לא ידידותית עם סלע, הרגשתי שחזי מתנפץ לרסיסים, המשכתי להתגלגל בין שמים לארץ כמו כדור שלג חסר מעצורים, חשבתי שכבר עברתי מן העולם.  

       

    לא הרגשתי כלום. פקחתי את עיני. איפה אני.  לא מסוגל לנשום. שוכב על הגב. בתוך השלג. אייל רכן מעלי. מפליק לי סטירות קלות וקורא בשמי. "היי, היי מספיק. חטפתי מספיק מכות, לא צריך את הסטירות שלך" אמרתי. אייל חייך. אבל אני לא יכולתי לנשום. כל שאיפה ריסקה לי את החזה. כאב חד בצלעות. 

       

    מסוק הסיור כנראה הבחין בנו. תוך דקות ספורות שכבתי על אלונקת שלג כששני גולשים מסיעים אותי. חצי שעה אחרי כן כבר הייתי במרפאה מצוידת היטב עם רופא אורטופד ורנטגן. הייתה זו מרפאה פעילה מאד, מעטים הגולשים שלא ריסקו איבר זה או אחר או קרעו רצועה כלשהי המחברת את מפרקי גופם. הרופא  התבונן בצילום ואמר שסדקתי את אחת הצלעות. ועלי לנוח. "מזל שאין סיבוכים, בעוד חודש וחצי אתה חדש. עד אז תסבול מכאבים חזקים. אין מה לעשות, רק תרופות משככות כאבים". הוא הזריק לי זריקה שלא ידעתי את טיבה. אחרי 10 דקות התפשט חיוך רחב על פני. החיים נצבעו בוורוד.  

       

    לא צריך עזרה התעקשתי כשירדתי מהמזחלת. למרות חגיגת הצבעים לנגד עיני, חשתי בכאב. התקדמתי לעבר החדר. בקושי עליתי, קצת כואב, קצת מטושטש. במסדרון עמדה עגלת החדרנית שבשעה זו ניקתה את החדרים. הכנסתי את המפתח לחור המנעול. המפתח מיאן להסתובב. ניסיתי לשחק עם הידית. אבל נדה, לא זז. ניסיתי להדוף את הדלת. כלום, יצוקה כמו בטון. זה מה שחסר לי עכשיו, חשבתי לעצמי. ואז ראיתי את החדרנית מתקדמת לעברי עם העגלה. מבטינו נפגשו. היא הבחינה במצוקתי, חייכה, סימנה שהיא תעזור לי, ניגשה עם מפתח המאסטר ופתחה את הדלת. 

      

    ניסיתי לשכב על מיטתו של דני שהייתה הקרובה יותר. זו הייתה אופרציה קשה עם הכאבים בצלעות. תחילה התיישבתי ואז אט אט נשענתי לאחור. חשתי בכאב עמום. הרמתי את רגליי. כל תנועה סחטה כאב. רציתי לשכב לישון. השעה הייתה אחת בצהריים. אכתוב לדני שיעיר אותי כשיגיע. פתחתי את המגירה לחפש עט ודף. להפתעתי מצאתי שם קופסת סיגריות מור, בצבע ירוק ולידה בקבוק קוניאק קטן, שטוח, רמי מרטן.  

      

    זה היה שוק קטן. הרי הוא רק ילד, ילד  טוב ותמים. מתעניין בכדורגל. חובב ספורט, כדור מים, טניס, שיט, כדורסל וסקי. משחק ברידג' ושחמט. הילד שלי שותה ומעשן? מי היה מאמין. הילד מתבגר, אין מה להגיד. לפחות בחר בקוניאק משובח, חייכתי לעצמי.    

     

     הטלפון צלצל. הרמתי את השפופרת, מי זה יכול להיות? "הלו", מספר 22? שאל הדובר. "לא.. מדבר..." התחלתי לענות אבל הוא קטע אותי,  "סטופ" אמר הדובר. השתמש רק במספרך, אינו משתמשים בשמות, אתה יודע. "כאן מספר 13". הוא אמר והמשיך " שמעתי עליך רבות, אתה מפורסם בכל אירופה, כשבקבלה אמרו לי שתחזור רק מחר ניחשתי שאתה נמצא. כך הכל יהיה מוסווה היטב. אני הקדמתי ביום ואקפוץ אליך עוד חצי שעה".

     

     לא הבנתי כלום. "מס' 13, זן חייבת להיות טעות" עוד הספקתי להגיד. "מת על ההומור שלך" הוא השיב. "אני בדרך, ביי" 

     

     מה זה יכול להיות? עכשיו אין סיכוי לישון. מספר 13 בדרך אלי. זה חלום? לא ממש,  בדקתי לעצמי ערנות, צביטה קלה ביד, "איי" זה כאב והצחיק אותי כאחד. כן אני ער. מספר 13 בדרך אלי. הכאב השתלט. טוב נשתה איזו לגימה לפני שיגיע. שתיתי קצת מהקוניאק. והחלטתי לקום. נסדר קצת, מי יודע מי זה האורח. לקחתי את הקוניאק הנחתי על השולחן והלכתי לחדר האמבטיה. להוציא כוסות. מה זה הבושם הזה. כריסטיאן דיור. אף פעם לא השתמשתי. באמת שכבר אינני מכיר את הילד.  

     

     התיישבתי. עם בקבוק הקוניאק, מבולבל לגמרי מכל הגילויים המרעישים. מהפציעה כבר שכחתי. דני העסיק את מוחי. איך הילד השתנה בלי שהכרתי אותו כלל. אט אט התחילו הדברים להתחוור בראשי. הכל נראה מעורפל, אבסטרקטי אבל היה לי כיוון. הילד התכוון להישאר מחר במלון. הוא אמר לי שבבוקר יש אליפות שחמט בעיירה. הכל הסוואה. מס' 22 זה דני שלי. לא להאמין. "מפורסם בכל אירופה" איזה תחכום. אבל מה הוא בדיוק עושה עם מספר 13? אולי משהו שקשור לברידג', הילד מתקדם באופן מפתיע. בטח קשור למשחקים באינטרנט. עושה דברים בסתר. לא גילה לנו.  אמא שלו תהיה גאה בו. מה הוא בדיוק עושה כאן? את זה אני עומד לגלות. 

     

    3 נקישות בדלת קטעו לי את המחשבות.  פתחתי את הדלת.  13 ניצב שם על מפתן הדלת. איש מוצק לבוש בקפידה מכנסיים מחויטות, אפודת גולף אפורה, מקטורן שחור, פנים מוצקות, עגולות, שחומות, שפם שחור, מגולח למשעי, שיערו עמוס ג'ל, משוך לאחור. "מר 22 בכבודו ובעצמו. נעים מאד אני 13".  אמר וצעד פנימה. מבטא איטלקי כבד. המבטא והמראה אמרו דרום איטליה. אולי סיציליה. מה לסיציליאני ולשחמט. קיבלתי את פניו. אני לא 22 אמרתי לו, אני אבא שלו. 13 פרץ בצחוק מתגלגל, "מת, מת על ההומור שלך, תמיד במסווה. זכות גדלוה לראות אותך. הבוס מאד מרוצה, החומר הפעם היה מעולה, יש פה בונוס קטן" הייתי גאה מאד. דני שלי עושה חייל בעולם. ואני לא ידעתי. ידעתי שהילד משחק באינטרנט. משתתף בתחרויות בינלאומיות. אבל לא ידעתי לאן כל זה הגיע. בטח קיבל גביע על הישגיו. "לא ידעתי שגם בסיציליה אתם משחקים את המשחק" אמרתי לו, שוב הוא חייך אלי, "אם לא אצלנו איפה ישחקו. אנחנו המרכז. אלופי עולם."  "לא להאמין.. שחמט בסיציליה?" הסיציליאני שוב צחק "יו אר קילינג מי, לא אמרו לי שאתה כזה שנון, אכן משחק שחמט, כל פעם מורידים כלים, אתה יודע עד שבסוף, שח...מט, רק מי שמזייף מקבל מט" התרשמתי מהניתוח המבריק של הסיציליאני- לא האמנתי שבסיציליה כזאת תרבות של שח. "זו המזוודה, תמסור לבנך" הוא קרץ לי תוך כדי שהניחה על השולחן. "לפני שתלך שתה משהו" מזגתי לנו מהרמי מרטן נקשנו כוסות ושתינו בלגימה.  "אוו, זה טוב, הבוס אומר שהפגישה הבאה תהיה בקולומביה. לשם יגיע מספר 17, אתה יודע, אצלנו נפגשים רק פעם אחת. שלא יצליבו מידע. היה נעים מאד לפגוש אותך, אתה באמת משהו מיוחד" 

     

    מה הולך עם השחמט הזה? גם קולומביה מעצמת שחמט? ממש תופעה. אמנם קצת מסומם אבל המידע נראה לי מטריד. איך דני חשב לנסוע לקולומביה. בטח הוא סידר את זה בדיוק לחופשת הפסח, סיפר לנו שהחברה נוסעים לאילת.  

     

     הכאב שוב תקף אותי, אבל הייתי סקרן לראות את הגביע. פתחתי את הטרול. לא האמנתי למראה עיני. כסף!... הרבה כסף!!.....המון כסף!!! חבילות של שטרי 100  יורו סדורות כמו חיילים. אולי 100 אלף יורו. איזה שחמט ואיזה נעליים. הכל התחוור לי מיד.  הממזר הקטן, הילד החמוד שלי, סוחר סמים!!! בעל מוניטין בינלאומיים!!! מספר 22 המפורסם- זה הילד שלי!!! אני אראה לו מה זה!!!!הייתי צריך להחליט מהר. לפני שאני מתפנה לטפל בדני צריך להסתלק. דני צריך לחזור בקרוב. אסור שיראו אותנו. נזמין שרות חדרים, נאכל משהו, נארוז ונעוף מכאן.  רק מה נעשה עם הכסף? כל כך הרבה כסף! זה יסדר אותו בחיים. אבל להסתדר בחיים מסחר בסמים. שאני אתן לזה להתרחש? נתרום אותו? נחזיר אותו לסיציליאנים? המחשבות התרוצצו במוחי המסומם. 

     

     "הלואו", "רום סרוויס" "שלום, אבקש שתי מנות של סנדוויצ'ים מכל הסוגים,  חצי עוף מחולק לנתחים  וקפה. הרבה קפה. ומהר בבקשה" "אין בעיה אדוני. זה ייקח 15 דקות" "מצוין, הכול לחדר 123." "אבל אדוני, אתה נמצא בחדר 132" "לא, לא, אני ב 123" אדוני אני נורא מצטערת יש פה בטח טעות אתה מדבר מחדר 132, אני רואה את זה על צג הטלפון"

     

    הכול החל להתבהר. דני שלי נקי. המפתח לא פתח את הדלת, החדרנית פתחה לי את הדלת לחדר לא שלי ובתמימות הכניסה אותי. "מצטער אני מבטל את ההזמנה. תודה". אמרתי והנחתי את השפופרת.   

     

    הייתי המום. לא האמנתי שזה קורה לי. זה עתה סגרתי עסקה בשירות המאפיה. מה עושים עכשיו? תכף יגיע 22. אצלם מורידים כלים. שח...מט! חייבים להסתלק! למשטרה אי אפשר לגשת, אין לי כל הוכחות, אני כרגע נחשב פושע, פורץ, משיג גבול וגנב. אם אשאיר את הכסף יחפשו אחרי, מר 22 ימצא את הכסף בחדרו ויבין שמשהו לא בסדר. הוא ישאף לחסל עדויות. ראיתי את פני השליח והתוודעתי לעסקה.  ואם אקח את הכסף גם אז גורלי ייחרץ. הם לא יניחו לי לעולם. בכל מקרה אני מפסיד. הסיציליאנים לא יתנו לנו הזדמנות. זה היה יותר מדי בשביל המוח המסומם שלי. בכאבים כבר לא חשתי. מה אעשה? בתוך שניות החזרתי הכול למקומו. התקשרתי למחלקת המשק וביקשתי לסדר את החדר בדחיפות. 

     

    לקחתי את הטרול ויצאתי לחדר 123. מרחק 15 מטר במסדרון. אייל ודני ישבו שם. הם היו קצת מודאגים חשבו שאני עדיין מנמנם במרפאה. "איך אתה מרגיש"? התנפלו עלי בשאלות. סיפרתי להם את הקורות אותי. המצב נראה מפחיד. אבל גיבשנו תוכנית.  

     

     בוקר חדש בזרמט, אכלנו ארוחת בוקר בתורנות. אחד מאיתנו תמיד נשאר בחדר, לשמור על כספי המאפיה. בדיוק ב 09:30 דפקתי על דלת חדר 132. התיק בידי. מי זה שאל קול מעבר לדלת. כאן מספר 13. עניתי במבטא איטלקי.  22 פתח את הדלת. ומשך אותי ביד חזקה פנימה. הכאב התעורר בעוצמות אך נשכתי את שפתי כדי לא להפליט צעקה. לא להפגין מורא. להיות קשוח. הייתי מוכן. אייל עמד בהיכון לכל התרחשות. הטלפון היה מוכן. ללחוץ  sendוהוא היה מזעיק עזרה ובא בעצמו.   

       

    לנגד עיני עמד גבר ממוצע קומה עם שיער מאפיר ועיניים כחולות. הוא סימן לי לשבת. "הגעת לפי התכנית? בטוח שלא עקבו אחריך?"  "בטוח,אל תדאג. הכל נקי" עניתי "אל תשאל" הוא אמר."אולי עורבים לנו, מישהו היה אצלי בחדר. אני זיהיתי לפי זה ששתו לי מהקוניאק". "אולי החדרנית" הצעתי. 22 נראה נינוח יותר.  "סוף סוף פוגשים את 22 המפורסם בכל אירופה". אמרתי לו,  "זו הפעם הראשונה והאחרונה שאנו מתראים. פעם הבאה זה יהיה מס' 17 בקולומביה. מס' 1 רוצה להודות לך. החומר הפעם היה מצוין." 22 לקח את המזוודה לידיו, "תודה" הוא אמר, "אמסור למספר 22 שהבוס מרוצה ". "צחקתי צחוק מתגלגל, אתה הורג אותי מצחוק, תמיד במסווה, כמו שמספרים עליך" קרצתי לו ונפרדנו לשלום.    

     

    היום אנחנו כבר בארץ. חלפו 10 שנים. אחת לשנה בחודש ינואר מגיע הטלפון המיוחל מאייל, "הי" הוא אומר לי וכל כולו מלא שמחה ועליצות, "זה אתה? מספר 22, המפורסם בכל אירופה?, הגיע הזמן לצאת לסקי, זוכר"?  "אתה הורג אותי מצחוק", אני אומר לו, במבטא איטלקי כבד, "אתה הורג אותי"...             

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/3/09 08:07:

      צטט: rabbitm 2008-11-21 09:50:15

      במילה אחת ודי תמציתית

      נפלא!!!!!!חיוך

       

      ואת נפלאה. תודה.

        13/3/09 08:06:

      צטט: כריסטין 2008-11-20 13:21:57

      לא נשארו כוכבים

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=700031

      כנראה לכל סקייר יש את הסיפור שלו

      אנא קרא את הסיפור שלי ותבין עד כמה משותפים

      הסיפורים לאוהבי הספורט הלבן-סקי.

      כריסטין 

      אכן הסיפורים דומים. והסיפור שנרקם בראש- בעיני המתבונן. תודה.

       

        13/3/09 08:05:

      צטט: "גיגי הפקות" 2008-11-19 17:07:44


      סיפור משעשע...

      אהבתי

      *

      שרי

      חיוך

       

        22/11/08 21:28:

      צטט: אלי כהן 2008-11-18 15:38:07


      יוסי,

      תיארת בצורה קסומה, מרתקת ומשובבת את האהבה למרחבים, לסיכוני הגלישה בשלג, ובכלל לנסיעות הרפתקאה בחו"ל. נהניתי לקרוא.

      נ.ב.

      מתי הסרט ?

      תודה רבה אלי. הסרט עוד יבוא. עם סיפור זה או אחר.

       

        22/11/08 12:32:

      צטט: יוסי נבו 2008-11-16 22:38:58

      צטט: pega doll 2008-11-16 00:25:54

      צ'מע. אני עדיין חושבת בכל זאת שזה היה דני

      הוא ביים את כל הקטע כי הוא גילה שעלית על הקטע שלו עם הקוניאק

      אחלה סיפור, יוסי!

      למה גילית? הרסת את גלישה עיוורת 2!

       

       חחחחחחח!!!!

      שאפו!!!!

        21/11/08 16:56:

      יוסי נפלא

      זה סיפור חיים

      והגעתי אליך ללא כוכבים

      אחזור

      כי בהחלט מגיע כאן כוכב

      שבת נפלאה

        21/11/08 09:50:

      במילה אחת ודי תמציתית

      נפלא!!!!!!חיוך

        20/11/08 13:21:

      לא נשארו כוכבים

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=700031

      כנראה לכל סקייר יש את הסיפור שלו

      אנא קרא את הסיפור שלי ותבין עד כמה משותפים

      הסיפורים לאוהבי הספורט הלבן-סקי.

      כריסטין 

        20/11/08 00:00:

      צטט: halinka 2008-11-19 13:01:47

      היי יוסי, רקחת תבשיל שווייצרי טעים מאוד!

      אמנון ז'קונד יכול ללמוד ממך!

      * על מבנה הסיפור, על בניית המתח וההפתעה.

      תודה יוסי

      לאה HALINKA

       

      כבוד רב את מנחילה לי, לא יקרה. תודה רבל!

        19/11/08 23:59:

      צטט: adikahan 2008-11-19 10:12:21

      צטט: יוסי נבו 2008-11-19 08:39:20

      צטט: adikahan 2008-11-18 11:27:46

      צטט: יוסי נבו 2008-11-16 22:50:25

      צטט: adikahan 2008-11-16 04:21:10

      שילוב של הלבן עם הלבן, מה?

      שניהם מסממים, הלא כן?

       

      תראה,

      לגבי אחד - אין לי מושג

      מהשני (זה הקר ומפוזר על המדרונות) - אני מסומם תמידית, לאורך כל השנה.

      איזו דרך זולה בחרתי לי להתמסטל, מה?

      בעיות תקציב?

      אתה יודע- בגוגל מישהו ירשום מסומם, בגלל הפופולריות של הקפה, יגיע ישר אליך!

      זה רעיון !!!!

      אחליף מקצוע, מה?

      :-)

      ומי שיגיע אלי וישמע שאני מתמסטל כולה משלג, יתחרפן בלי הכרה.

      מאז שפירסמת שאפשר להתמסטל משלג, הפושרים בבעייה קשה. נקלעו למיתון. מפטרים עובדים.הכל בגללך!

       

        19/11/08 17:07:


      סיפור משעשע...

      אהבתי

      *

      שרי

        19/11/08 13:01:


      היי יוסי, רקחת תבשיל שווייצרי טעים מאוד!

      אמנון ז'קונד יכול ללמוד ממך!

      * על מבנה הסיפור, על בניית המתח וההפתעה.

      תודה יוסי

      לאה HALINKA

       

        19/11/08 10:12:

      צטט: יוסי נבו 2008-11-19 08:39:20

      צטט: adikahan 2008-11-18 11:27:46

      צטט: יוסי נבו 2008-11-16 22:50:25

      צטט: adikahan 2008-11-16 04:21:10

      שילוב של הלבן עם הלבן, מה?

      שניהם מסממים, הלא כן?

       

      תראה,

      לגבי אחד - אין לי מושג

      מהשני (זה הקר ומפוזר על המדרונות) - אני מסומם תמידית, לאורך כל השנה.

      איזו דרך זולה בחרתי לי להתמסטל, מה?

      בעיות תקציב?

      אתה יודע- בגוגל מישהו ירשום מסומם, בגלל הפופולריות של הקפה, יגיע ישר אליך!

       

      זה רעיון !!!!

      אחליף מקצוע, מה?

      :-)

       

       

      ומי שיגיע אלי וישמע שאני מתמסטל כולה משלג, יתחרפן בלי הכרה.

        19/11/08 08:39:

      צטט: adikahan 2008-11-18 11:27:46

      צטט: יוסי נבו 2008-11-16 22:50:25

      צטט: adikahan 2008-11-16 04:21:10

      שילוב של הלבן עם הלבן, מה?

      שניהם מסממים, הלא כן?

       

      תראה,

      לגבי אחד - אין לי מושג

      מהשני (זה הקר ומפוזר על המדרונות) - אני מסומם תמידית, לאורך כל השנה.

      איזו דרך זולה בחרתי לי להתמסטל, מה?

      בעיות תקציב?

      אתה יודע- בגוגל מישהו ירשום מסומם, בגלל הפופולריות של הקפה, יגיע ישר אליך!

        19/11/08 08:25:

      צטט: דליה_54 2008-11-18 10:32:31

      יוסי -תודה תודה שהזמנת

      כל כך השתעשעתי

      הסיפור כתוב בכשרון מדהים ,שפה עשירה וצבעונית

      כשקראתי היתי מרותקת ,ממש כולי בתמונות תחושות ובעלילה

      שנון ,אהבתי כיצד בדרך הכנסת את מחשבותיך על הבן הציפיות ההפתעות והגאוה

      כמובן שאהבתי -ביי

      הסיטואציות שנקלעתי אליהן אכן עוררו מחשבות, הזדמנויות ותובנות. ברגעים כאלה שאיזושהי סכנה מרחת אתה מתייחס ומעריך דברים שנראים מובנים מאליהם וקלי ערך. תודה!

       

        19/11/08 08:23:

      צטט: בטי סבו 2008-11-17 09:12:42

      WOW איזה סיפור!

      הצלחת לשמור את המתח עד הסוף

      חוויה לכל החיים.

      wow- תודה על התגובה. כשהתחלתי, הייתי במתח בעצמי. לא ידעתי כיצד זה יגמר. שמח שנגמר בטוב.

       

        19/11/08 08:21:

      צטט: דסיקה 2008-11-16 10:01:46

      אמיתי? נשמע מוטרף לגמרי.

      לא משנה העיקר הסיפור מותח עד הסוף.

      13, 22 !

      אמיתי? לא לגמרי. אפיזודות שונות לוקטו לסיפור. המאפיה- פפריקה לשמה.

       

        18/11/08 15:38:


      יוסי,

      תיארת בצורה קסומה, מרתקת ומשובבת את האהבה למרחבים, לסיכוני הגלישה בשלג, ובכלל לנסיעות הרפתקאה בחו"ל. נהניתי לקרוא.

      נ.ב.

      מתי הסרט ?

        18/11/08 12:06:


      יפה ומשעשע.. (:

       

      אהבתי..

        18/11/08 11:27:

      צטט: יוסי נבו 2008-11-16 22:50:25

      צטט: adikahan 2008-11-16 04:21:10

      שילוב של הלבן עם הלבן, מה?

      שניהם מסממים, הלא כן?

       

       

      תראה,

      לגבי אחד - אין לי מושג

      מהשני (זה הקר ומפוזר על המדרונות) - אני מסומם תמידית, לאורך כל השנה.

       

      איזו דרך זולה בחרתי לי להתמסטל, מה?

        18/11/08 10:32:

      יוסי -תודה תודה שהזמנת

      כל כך השתעשעתי

      הסיפור כתוב בכשרון מדהים ,שפה עשירה וצבעונית

      כשקראתי היתי מרותקת ,ממש כולי בתמונות תחושות ובעלילה

      שנון ,אהבתי כיצד בדרך הכנסת את מחשבותיך על הבן הציפיות ההפתעות והגאוה

      כמובן שאהבתי -ביי

        17/11/08 09:12:


      WOW איזה סיפור!

      הצלחת לשמור את המתח עד הסוף

      חוויה לכל החיים.

       

        16/11/08 23:07:

      צטט: מאמנת להצלחה 2008-11-16 11:39:49

      עוד משהו שרציתי להוסיף...

      הסיפור הזה, יכול להיות תשתית לסרט.

      מדוע?

      כי יש בו עלילה מעניינת, הוא מעלה את מערכת היחסים שבין אב לבנו ואת הדילמה של "כיצד לתקן טעות?", ההחלטה להחזיר את מזוודת הכסף ל"בעליה", משמעותה - "אני מהעסק הזה יוצא בשלום!" ומעל הכול, השחקן הראשי, הפצוע שחוזר לשדה המשחק בכל ינואר מלמד אותנו דרך חיים חשובה על ההתאוששות והחשיבה החיובית.

      ושוב

      תודה רבה

      נורית צין

      מאמנת להצלחה

      תודה על הניתוח המרתק. מסכים שזה יכול להיות סרט מעניין.

       

        16/11/08 23:03:

      צטט: mezzo 2008-11-16 08:46:32

      איזו כתיבה קולחת, תעניוג צרוף....כייף לקרוא עוד ועוד. הזכיר לי חוויה דומה במלון בניו יורק...אבל בלי הכסף.גם הזכיר לי את הגיחות התכופות שלי לשוויץ( יותר להופעות) וההתקנאות בגולשים.....וכמו שמאחלים באירופה. שיהיה חורף לבן....צוחק

      שבוע נפלא ידידי

      תודה רבה יקירה. כיף שהסיפור נוגע באנשים, במקומות מוכרים. זה אומר שזה מהחיים.

       

        16/11/08 22:55:

      צטט: צאפלי 2008-11-16 07:39:55


      איזה יופי... איזה מתח...חוויה לעניין.

      בפעם הבאה תנסה לגלוש מהטיטליס 3600 מטר גובה

      ומהעיר הכי שקטה בשוויץ ובעולם בכלל - אנגלברג.

      שבוע מקסים

      שריאלי

      נשמע מקסים. אף שהתרגלתי לקצת אקשן. תודה.

       

       

       

       

        16/11/08 22:53:

      צטט: שחפי 2008-11-16 06:39:37

      קצת ארוך אבל קראתי הכל במתח. להבא אפשר לקבל גם תקציר? ...סתם...

      אני עובד על זה,,.אבל זה רק הולך ומתארך. תודה.

       

        16/11/08 22:52:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2008-11-16 05:54:35

      תראה יוסי, גם אחרי עשר שנים. החוויה עדיין טראומתית. הכתיבה יפהפיה*

      חן חן

       

        16/11/08 22:51:

      צטט: עמותת כמוך 2008-11-16 04:23:48

      * מסומם

      דודו

      כמוך. תודה.

       

        16/11/08 22:50:

      צטט: adikahan 2008-11-16 04:21:10

      שילוב של הלבן עם הלבן, מה?

      שניהם מסממים, הלא כן?

       

        16/11/08 22:41:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-11-16 00:46:06

       הסיפור האישי שבא לביטוי באופן חוויתי, מעניין ושווה את הקריאה.

      ניצה

      תודה על ההמלצה

       

        16/11/08 22:38:

      צטט: pega doll 2008-11-16 00:25:54

      צ'מע. אני עדיין חושבת בכל זאת שזה היה דני

      הוא ביים את כל הקטע כי הוא גילה שעלית על הקטע שלו עם הקוניאק

      אחלה סיפור, יוסי!

      למה גילית? הרסת את גלישה עיוורת 2!

       

        16/11/08 22:36:

      צטט: corinna hasofferett 2008-11-16 00:03:26

      כמעט  סרט.

      מה שחסר זה רק מפיק ובמאי ואנחנו מסודרים. תודה.

       

        16/11/08 22:34:

      צטט: ada sha 2008-11-15 23:51:39


      אדיר...

      מותח..משעשע... מסקרן...

      כל פוסט שלך, חוויה.

      תודה !

      חוויה לכותב. שמח לגלות שגם חוויה לקוראת.

       

        16/11/08 19:59:

      קצת ארוך הסקי הזה

      אבל סיומו מרתק ומעניין.

      גלישה עיוורת?

      גלישה מעוורת...

      תודה יוסי.

        16/11/08 17:57:

      צטט: ada sha 2008-11-15 23:51:39


      אדיר...

      מותח..משעשע... מסקרן...

      כל פוסט שלך, חוויה.

      תודה !

       

      הרבה זמן לקרא

      נהנתי

      *

        16/11/08 16:05:
      נהנתי...תודה...וכיכבתיך
        16/11/08 15:06:


      תודה שהזמנת אותי לגלישה עיוורת (זה הפוסט הראשון שלך שקראתי, מבטיחה לקרוא עוד)

      הסיפור מותח, כתיבה יפה וזורמת (גולשת).

      אנו ההורים חושבים שמכירים הכי טוב את הילדים שלנו,

      אבל, הסימן הכי קטן יכול להקפיץ אותנו למצב של ערעור וחרדה.

      אהבתי

        16/11/08 11:39:

      עוד משהו שרציתי להוסיף...

      הסיפור הזה, יכול להיות תשתית לסרט.

      מדוע?

      כי יש בו עלילה מעניינת, הוא מעלה את מערכת היחסים שבין אב לבנו ואת הדילמה של "כיצד לתקן טעות?", ההחלטה להחזיר את מזוודת הכסף ל"בעליה", משמעותה - "אני מהעסק הזה יוצא בשלום!" ומעל הכול, השחקן הראשי, הפצוע שחוזר לשדה המשחק בכל ינואר מלמד אותנו דרך חיים חשובה על ההתאוששות והחשיבה החיובית.

       

      ושוב

      תודה רבה

       

      נורית צין

      מאמנת להצלחה

        16/11/08 10:01:


      אמיתי? נשמע מוטרף לגמרי.

      לא משנה העיקר הסיפור מותח עד הסוף.

      13, 22 !

      אשוב לככב.

        16/11/08 08:46:

      איזו כתיבה קולחת, תעניוג צרוף....כייף לקרוא עוד ועוד. הזכיר לי חוויה דומה במלון בניו יורק...אבל בלי הכסף.גם הזכיר לי את הגיחות התכופות שלי לשוויץ( יותר להופעות) וההתקנאות בגולשים.....וכמו שמאחלים באירופה. שיהיה חורף לבן....צוחק

      שבוע נפלא ידידי

        16/11/08 08:19:

      "אין לך כוכבים" הם כותבים לי, כשאני לוחצת על הכוכב... אז חבל...

      אני לא יכולה לעבור לחדר אחר ולתת לך כוכב, אין לי גם מזוודה מלאה בכוכבים, ולו הייתה לי, הייתי צריכה להחזיר אותה למאפייה כדי לא להסתבך...

      "גלישה עיוורת" היא שם נפלא לגלישה שלך בשלג, באוויר, בחדר הזר, במבצע הבלש הפצוע, .

      ולזה אנו קוראים באירוניה, ש"הסדר שב אל כנו"... חזרת לחדרך, בנך טוהר מחשד והמאפייה ממשיכה לחגוג...

      תודה

      נורית צין

      מאמנת להצלחה

       

       

        16/11/08 07:46:
      אהבתי
        16/11/08 07:39:


      איזה יופי... איזה מתח...חוויה לעניין.

       

      בפעם הבאה תנסה לגלוש מהטיטליס 3600 מטר גובה

      ומהעיר הכי שקטה בשוויץ ובעולם בכלל - אנגלברג.

       

      שבוע מקסים

       

      שריאלי

       

       

       

        16/11/08 06:39:

      קצת ארוך אבל קראתי הכל במתח. להבא אפשר לקבל גם תקציר? ...סתם...

      תראה יוסי, גם אחרי עשר שנים. החוויה עדיין טראומתית. הכתיבה יפהפיה*
        16/11/08 04:23:

      * מסומם

      דודו

        16/11/08 04:22:


      אני תמיד ממליץ על חופשת סקי

      ואנשים לא מבינים מה אני מוצא בזה

      :-)

        16/11/08 04:21:

      שילוב של הלבן עם הלבן, מה?


      אני שומעת הרבה על חוויות סקי  ובינואר המחירים לא בשמיים. אז שיהיה גם השנה בכיף.

      הפוסט ארוך ומלא בפרטים, אבל הסיפור האישי שבא לביטוי באופן חוויתי, מעניין ושווה את הקריאה.

      ניצה

        16/11/08 00:25:

      צ'מע. אני עדיין חושבת בכל זאת שזה היה דני

      הוא ביים את כל הקטע כי הוא גילה שעלית על הקטע שלו עם הקוניאק

      אחלה סיפור, יוסי!

        16/11/08 00:03:
      כמעט  סרט.
        15/11/08 23:51:


      אדיר...

      מותח..משעשע... מסקרן...

      כל פוסט שלך, חוויה.

      תודה !