הפסיכולוגיה החיובית ממלאת את חיי האישיים והמקצועיים באופטימיות רבה וביכולת התמודדות טובה יותר עם הנקרה בדרכי. אני לומדת, קוראת, מיישמת וגם כותבת על התובנות שהפסיכולוגיה החיובית מביאה לאנשים, עובדים, מנהלים וארגונים. הכתבה הקצרה "לעולם אל תיתן למשבר טוב להתבזבז", התפרסמה בסופשבוע האחרון בדה-מרקר, מקבצת רעיונות ודרכים להתמודד עם המשבר הפוקד אותנו. היכולת לראות במשהו "רע", גם משהו "טוב", אינה רק יכולת מולדת ואני מאמינה שאפשר ללמוד, לתרגל ולהפוך את היכולת הזו לטבע שני שלנו.קריאה מהנה "לעולם אל תיתן למשבר טוב להתבזבז" - כיצד להתמודד עם משבר? בכל יום אנחנו שומעים עוד חדשות איוב, על פיטורין של מאות עובדים בהי-טק, שנאלצים לעזוב את מקום עבודתם ומתמודדים עם מצב קשה מאד ברמה האישית והמשפחתית. כיצד אנחנו מתמודדים עם המשבר הפוקד אותנו בשבועות האחרונים? מה יהא עלינו חלילה אם נפוטר ממקום העבודה? האם יש דרכים אפקטיביות להתמודדות עם מצבים כאלו? המשבר הכלכלי העולמי, עלול לאפשר לפאסימיים שבינינו לומר: "אמרתי לכם", כיוון שהנבואות השליליות שלהם מתגשמות ובכל יום המצב נעשה גרוע יותר. האם זו שעתם של הפאסימיים? האם בכלל יש מקום לאופטימיות במצב כזה?המציאות החיצונית ה"אובייקטיבית" היא אכן משברית לכל הדעות, ארגונים שלמים קורסים, עובדים מפוטרים וכו' וכו'. במצב כזה, התגובות הרגשיות שלנו של לחץ, חרדה, חשש מפני הלא ידוע, הינן נורמטיביות למצב. המצב אינו נורמאלי. אילו היינו רגועים ושאננים למתרחש, זה היה יוצא דופן.כיצד ניתן להפיק את המיטב ממצב משבר?סוזן תומפסון, חקרה אנשים שבתיהם נשרפו. כולם הצטערו וכאבו את אובדן הבית, אולם אלה שראו את האובדן גם כמשהו חיובי, התמודדו טוב יותר עם הסיטואציה. אנשים שעברו פיטורים מן העבודה ורואים בכך סוף העולם, פגיעה בלתי הפיכה בדימוי העצמי ובאגו, שונים בהתנהגותם מאלו שתופשים את הפיטורים גם כפסק זמן, לוקחים את הזמן כדי להסיק מסקנות על אופן פעולתם ומבצעים שינויים מתבקשים בחייהם. המיקוד בחיובי (מה ניתן לשפר), מוביל להתנהגות, שמשפיע בסופו של דבר על סיכויי ההשתלבות מחדש בשוק העבודה.ד"ר טל בן-שחר, מציין בספרו באושר ובאושר: "דברים אינם דווקא קורים לטובה, אך חלק מהאנשים מסוגלים להוציא את הטוב ביותר מהדברים שקורים להם". המציאות, קשה ומשברית ככל שתהיה, נתונה לפרשנויות שונות וכמו בסרט "דלתות מסתובבות", פרשנות זו או אחרת, שמובילה להתנהגות מסויימת, עשויה/עלולה, לייצר מציאות חיים שונה לגמרי. לעיתים רבות ה"משבר" מחדד אצלנו את ההבנה של מה חשוב באמת, אנחנו מקבלים פרופוציות על החיים בכלל, מתחילים לעשות דברים שאוהבים ולא מתייחסים אל החיים כאל מובן מאליו. פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו מקטרים על הבוס, על העבודה, על השכר ועל כל העולם... ואז ביום בהיר אחד כשאנחנו מפוטרים וכל זה נעלם, אנחנו מתחילים להעריך את העבר כמשהו נפלא ובעל ערך. ופה טמון המלכוד של חיינו, לפיו על פי רוב, אנחנו חיים בעבר או בעתיד, כלומר כשאנחנו עובדים והכל "בסדר" אז המחשבות שלנו נתונות ל"איזה עבודה טובה יותר אני אוכל להשיג בעתיד", או "איזה עבודה מצויינת הייתה לי לפני כן". שני הסוגים הללו של חיים בעבר או בהווה, מקשים עלינו להנות מן הכאן והעכשיו. היכולת לחיות בהווה, מלשון הוויה, משולה לאדם שהאלוהות בתוכו. ווינסטון צ'רצ'יל אמר ש"פסימיסט רואה את הקושי בכל אפשרות ואופטימיסט רואה את האפשרות שבכל קושי". מה קורה כאשר האופטימיסט הינו אופטימי מדיי ולא מחובר למציאות? במלחמת ויטנאם היו שני סוגים של אנשים שלא שרדו את הכלא: סוג אחד של אנשים, שחשבו שישארו שם לעולם והסוג השני, שחשבו שישתחררו מיד. מי שכן שרד, היו אלה שהיה להם שילוב של השניים. הם האמינו שיצאו מויטנאם, אבל לא מיד, הם ידעו שייתכן וזה ייקח להם שנים רבות. כלומר הטיפוס המאוזן, הוא גם מחובר למציאות וגם אופטימי.אם כך, מחשבה חיובית בלבד, משולה לעפיפון ללא חוט ואינה מספיקה להתמודד עם מורכבות המציאות. הסוד של ההצלחה הוא להיות אופטימי אך מחובר למציאות, בעל מוטיבציה, תשוקה ויכולת לבצע עבודה קשה מאד ופתוח להזדמנויות חדשות. זה פשוט להבין אך לא פשוט ליישם. מה עלינו לעשות וממה עלינו להימנע, כדי להתמודד טוב יותר עם פיטורים ממקום העבודה: - למצוא נקודה חיובית במצב, כמו הזדמנות לפסק זמן על כיוון הקריירה הנוכחי ועוד
- לא להכליל: "פיטרו אותי ולכן לא ירצו אותי בשום מקום אחר"
- לא לומר: "זה שום דבר, אני מיד מוצא עבודה חדשה"
- לא להכות על חטא: "אני לא בסדר/אני מפסידן, לכן פיטרו אותי"
- לא להאשים אחרים: "הארגון הזה לא אנושי"
- לגלות פתיחות להזדמנויות חדשות
לסיכום, השאלה המרכזית היא לא "האם" ניתן לצאת מן המשבר הזה, אלא "איך" ניתן לצאת מן המשבר הזה. |