קפיטליזם חזירי

בתוך פח זבל ירוק ועירוני , כשחצי גופו נוטה פנימה , והצחנה מכה באפו בחוזקה, גורמת לו כמעט להתעלף , חייך אשר חיוך גדול. הוא מצא זוג נעלי ספורט ישנות, אך שלמות להפליא, ובמבט ראשון, באפלולית  הפח, דומה היה שהן תתאמנה בדיוק לכפות רגליו של בנו. אשר שלה את הנעליים, מתפלא כיצד יש אנשים שליבם מתיר להם לזרוק זוג נעליים  שלמות וראויות לחלוטין. טוב , ככה זה עם העשירים, אמר בליבו, שמח על המתנה שיוכל להעניק לבנו. הוא העמיס את הנעליים המשומשות על עגלת הסופר שסחב, שהיתה מלאה בבקבוקים ריקים, אותם התכוון להחזיר  ,ביום המחרת, ולבקש את הפקדון בעבורם. זו היתה שבת אחרונה של שמש נעימה , טרם כניסתו של סבא חורף, ואשר קיווה בכל לב, שימצא באחד מהפחים גם איזה מעיל לבנו. לפני כשנה ומחצה הוא פוטר מעבודתו, ומאז הלך מצבו והתדרדר. אשר התבייש מחבריו לשעבר, בשל מצבו העגום החדש, ולפיכך ניתק עמם את הקשר. ממילא היה צריך גם לוותר על הטלפון הסלולרי ,שבזמנים הטובים היה מונח תדיר בכיסו, ולפיכך , גם לו רצה לשמור על קשר עם מן דהוא, לא התאפשר לו הדבר. משקרב למגדל המגורים היוקרתי, ירק הצידה וקילל. כל כך אפתיים לסבלם של הזולת , דיירי אותו בניין סנובי, עד כי אפילו את פחי האשפה שלהם הם נועלים מאחורי מחסן תת קרקעי כבד , בכדי שלא יגיעו אנשים כמותו, וחלילה ילכלכו את פחי הזבל, בחיטוטיהם אחר מחייה, עלובה ככל שתהייה.אשר החליט לעשות מעשה. הוא ניגש לאיטו לדלתות הזכוכית  המהודרות של הלובי המפואר,  פנה לשוער ואמר לו כך :" אני סך הכל מבקש לחטט קצת בפחי הזבל אחי. מה אכפת לך?! אתה יודע שהעשירים זורקים לעיתים דברים שעניים כמוני יכולים להשתמש בהם. אם לא אני, זה הולך ונזרק ישר לחירייה. לא חבל?! זה ממש יעזור לי עם תעשה לי את הטובה הזו. אני ממש מבקש ממך."השוער הביט בו במבט מבין, יורד לעומקה של הדלות אליה נקלע האדם שלמולו, אבל  התעשת והשיב :" הייתי עוזר לך ברצון, אחי, אתה נראה אדם טוב, אבל אני יכול לאבד את העבודה שלי כאן, אם אני אעשה את זה. הדיירים בבניין פה קשים ,שחבל על הזמן, ותבין אותי , כן, אבל גם לי יש פיות להאכיל. מצטער."אשר הנהן  בעצב, ופנה ללכת משם. ואז נזכר, פנה שוב לשוער ואמר: "אבל תגיד, לא גר כאן המנהיג של הסוציאליסטיים? זה שאומר שרוצה לעזור לחלשים? זה שמתנגד לקפיטליזם החזירי?""עזוב אותך משטויות" ענה לו השוער. "אל תאמין תמיד למה שכתוב. אנשים אומרים דבר אחד, ועושים ההיפך בדיוק. סורי אחי. שיהיה לך אחלא יום." 

מעל המגדל סביב אשקיפה

מערכת הסראונד המשוכללת, המחוברת לשעון המעורר, בביתו של כבוד השר, החלה מנגנת מוסיקה קלאסית ענוגה , המתאימה  ליקיצה נעימה של שבת בבוקר. על סדיני המשי הרכים שלו, התהפך בניחותא כבוד השר, ופקח את עיניו , מתענג על צלילי הבוקר הנעימים. הוא לחץ על כפתור השלט ,הצמוד למיטתו, ווילונות חדר השינה נפתחו לאיטם, מגלים מראה מרהיב של הים הכחול הרוגע, שגליו השתלבו היטב עם המוסיקה המתנגנת.כבוד השר התמתח קלות, והתיישב, כפות רגליו היחפות מתענגות על מגעה הקריר של רצפת הצפחה המשובחה. הוא ענד לאיטו את שעון היוקרה הכבד שנח על השידה , ופנה לחדר האמבטיה המפואר ,שדמה בגודלו להאנגר מטוסים צנוע, בכדי לעשות מקלחת ותגלחת ארוכה ומענגת, כראוי לשבת חופשית. מן המטבח ,המרוחק, עלו באפו ,הרגיש, ריחות של לחם שחור וחביתה, שטגנה העוזרת לעצמה. השר עיקם אפו בסלידה. הריחות הללו הזכירו לו ימים עברו, ימים פשוטים ודלים, שנעדרו את מנעמי וריחות  היוקרה אליהם הסתגל במהירות , כמי שחי בהם כל ימיו. בזמן הגילוח פיזם לעצמו,וחלם  בליבו על הישיבה במרפסתו רחבת הידיים, ואכילת סלמון ורדרד וקוויאר איכותי וטרי, שהובאו במיוחד בעבורו מאירופה,  ושהמתינו לו במקרר המשוכלל. הוא חצה ,בצעד קל והחלטי, את מאות המטרים הבנויים של דירת הפאר שלו, ביקש בטון סמכותי מן העוזרת שתוציא לו למרפסת את יין הפורט היקר, מקורר כהלכה, בתוספת קרקרים נורבגיים מובחרים, ואת הסלמון והקוויאר.  ממכתבת המהגוני , שעוצבה במיוחד בעבורו, שלה סיגר קובני יקר ערך, ואת חוברת היבואן של רכבי ה"האמר" המעוצבים אישית, והתרווח על הורנדה , צופה על כל גוש דן מלמעלה. האנשים למטה נדמו בעיניו כנמלים. מרוצה  מעצמו ,עד הגג, עיין בחוברת ה"האמר" , וחשב כי בדיוק רכב שכזה עליו להזמין, כי אין רכב המתאים מזה, לפייטר עצום ומצליח מסוגו.צלצול הטלפון קטע לו את הסבבה. על הקו היה כתב , קרציה שכזה, שהתקשר לשאול כיצד זה נהנתן קפיטליסטי ומוחצן שכמותו, מרשה לעצמו לקרוא מעל כל עיתון למחיקת הקפיטליזם החזירי, וכיצד זה מתיישב עם אורח חייו הנהנתני. כבוד השר לא התבלבל והשיב :" בחור צעיר. אם היית קורא בעיון את מה שאמרתי,היית רואה כי לא קראתי לביטול הקפיטליזם החזירי בכלל, אלא  לביטול הקפיטליזם החזירי של המפלגה שכנגד בלבד."ריחות הסלמון שהגיע , נישא בידי העוזרת , השכיחו ממנו את השיחה המעיקה, והוא שב ושקע, מחויך, בחוברת ה"האמר",  שוכח מהשלווה שהופרה לרגע קט.