| זה יהיה אז ביום השישי או בשבת אהלך לבדי לאורך השדרה שאין בה איש אילנות אפלים עטורי זהבים נצנוצי הברק של חמה ששקעה, ושיחים עבותים יעמדו כחומה מבחוץ, לא תיראה, לא תבין , תתגבר, השדרה תתעטף בשתיקה עתיקה השביל יתפתל בין הסבך הצעיר אפלולי ומזמין מפתה כה וחם שם אלך במבט משתאה ונרגש קצת רזה וחיוור אל אותו המפגש ציפורים שם ישירו שירה חרישית ואני שם אתמה בתפילה כה אישית אדבר לשדרה אגלה לאוזנה שאלות ותמיהות של אותה העונה ואמשיך כך ללכת עוד מעט רגע קט שם אדע התשובות להמון נהרות, זרמים של אורות השדרה שתביט במבט כה רוגע ותאמר אל תדאג זה תמיד כאן כמו חג פתע אראה את עצמי מרקיע אני הוא האור שהגיע שובל נגוהות שהולך וניגר כמו יין אכזר הולך ונשטף לו לפתע צלול לפתע חלול הולך ונגמר הולך ונזכר הולך ונמזג אל האור הגדול צעדים של שקיעה בחלל הכחול. |