כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תשובה – על משחקים ומשחקי-מילים

    9 תגובות   יום ראשון, 16/11/08, 12:59


    * תקציר לטובת הממהרים:

    פתרון ה"חידה" – מה זה משחק?

    גם המונחים היום-יומיים ביותר עשויים להיות מבלבלים. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "משחק"? האם כל דבר ניתן להגדרה? משחק מחשבתי, שכדאי להציע גם לילדים! ,

     

     

     אחרי שתקראו את התשובה, שאלו גם את הילדים – "מה זה משחק?", ותנו להם להתבשל קצת עם השאלה, בטרם תכניסו אותם בסודו של ויטגנשטיין. וזה הסוד:

    אנחנו רגילים לחשוב, שאם אנחנו מבינים משמעות של מושג, ויודעים לומר מה מתאים למושג ומה לא – סימן שניתן להגדיר את המושג המדובר.

    "הגדרה" פירושה – מתן גבולות ברורים; ציור של כמין עיגול, אשר מה ש"נופל" בתוכו מתאים להגדרה, ומה שנותר בחוץ – אינו מתאים. אולי ישנם גם מקרי גבול, הנמצאים על קו העיגול עצמו. העיגול מאחד בתוכו את כל הדברים, ורק את הדברים, שיש להם תכונה מסוימת משותפת (או מספר תכונות משותפות).

    למחשבה הזו – שכל דבר ידוע ניתן להגדרה – יש בסיס מכובד: סוקרטס בכבודו ובעצמו. אולם לודוויג

    ויטגנשטיין, כמילניום וחצי מאוחר יותר, קרא תיגר עליה ושאל: מהי התכונה, או התכונות, המשותפות לכלל המשחקים באשר הם? 

    ויטגנשטיין מזכיר משחקי לוח, משחקי קלפים, משחקי כדור, משחקי מלחמה, "משחקי ילדים נוסח עוגה-עוגה"; ישנם גם משחקי מילים, משחקי מחשב, משחקי סימולציה וכן הלאה. חלקם משעשעים, אך אחרים אינם כאלה. יתרה מזאת: "פעילות משעשעת" אינה יכולה להוות הגדרה למשחק, כיוון שיש פעילויות משעשעות שאינן משחק.

    חלק מן המשחקים כרוכים בנצחון והפסד, אבל אחרים אינם כאלה. וגם כאן ניתן להצביע על פעילויות שאינן משחק, ובכל זאת מערבות נצחון והפסד.

    ובכן, מהו המשותף לכל אלה? מה הופך את כולם למשחקים, ומבחין בינם לבין כלל הדברים שאינם משחקים?ויטגנשטיין מודע, כמובן, לנטייה שלנו להגדרות. לכן הוא מזהיר: "אל תאמר: "חייב להיות להם משהו משותף, שאם-לא-כן הם לא היו קרויים 'משחקים'" - אלא התבונן ובדוק האם יש לכל אלה דבר-מה משותף".

    ומה מורים ההתבוננות והבדיקה? "אם תתבונן בהם, אמנם לא תראה דבר-מה המשותף לכולם, אבל תראה יחסי דמיון וקרבה, ואפילו סדרה שלמה של יחסים שכאלה".

    כלומר: יש משחקים רבים, המערבים "יסוד של שעשוע". יש אחרים, בהם קיימים נצחון והפסד. אחרים מתאפיינים בחיקוי המציאות, יש הדורשים כשרון או מיומנות (בעוד אחרים תלויים במזל), חלקם דורשים יצירתיות והמצאה, וישנן עוד תכונות המאפיינות משחקים רבים, אך אף לא אחת המאפיינת את כולם, ואותם בלבד.

    איך אפשר, אם כן, להגדיר משחק באשר הוא משחק? אי-אפשר! אז איך ניתן לתאר משחק, או להסביר מהו משחק?

    ויטגנשטיין מדמה את היחס בין המשחקים השונים ליחס בין בני משפחה: ייתכן, למשל, שהבת דומה לאביה, הבן דומה לאמו, וגם האח והאחות דומים ביניהם. עם זאת, הבת אינה דומה לאם, והבן אינו דומה לאביו. ישנו, לפיכך, דמיון משפחתי בין בני המשפחה, שניתן להבחין בו מיד; ובכל זאת, אין ולו תכונה אחת, המאפיינת את כל בני המשפחה.

    כך גם במשחקים: משחק השחמט דומה לשאר משחקי הקופסה מבחינות מסוימות, וכולם דומים למשחקי הכדור מבחינות אחרות (למשל, המשחק בקבוצה, יסוד הזכייה וההפסד); משחקי הכדור, בתורם, דומים למשחקו של הילד, המשחק לבדו בכדור: זורק אותו אל הקיר, ושוב תופס אותו. אך האם ניתן לומר שיש תכונה משותפת לכלל המשחקים האלו, שבנוסף, גם אינה רחבה מדי (כלומר, אינה כוללת בתוכה דברים שאינם משחקים?) – לא! במקום תכונה יחידה, ניתן להצביע על מספר תכונות, אשר כל אחת מהן מאפיינת קבוצות של משחקים, ואינה מאפיינת משחקים אחרים.

    בסיכום: את המושג "משחק" לא ניתן להגדיר, כלומר, לא ניתן להצביע על תכונה אחת (או מספר תכונות) החלות על כל המשחקים, ואך ורק על משחקים. ניתן, עם זאת, לתאר משחקים באמצעות "דמיון משפחתי": קבוצה של תכונות, שכל אחת מהן חלה על חלק מן המשחקים.

    ואיך מלמדים ילד, או מבוגר הלומד את השפה, מהו "משחק"? באמצעות דוגמאות, עונה ויטגנשטיין: נצביע ללומד על משחק שחמט, על משחק כדורגל, על משחק קלפים ועל משחק "קלאס"; ככל שירבו הדוגמאות, כך יבין הילד (או המבוגר) טוב יותר כיצד להשתמש במילה "משחק".

    מה עם ההגדרה המילונית למילה "משחק", אם כן? האם היא לא תקפה?

    הנה למשל ההגדרה של מילון אבן-שושן למילה משחק:

    1. שעשוע, התעסקות בדבר משעשע ומהנה (תחרות, ספורט וכדומה) לבלוי זמן ולתענוג בחברה או ביחידות.

    2. כלי או מכשיר שמשחקים בו.

    האם יש בכך משום הגדרה, במובן שהוסבר (הצבעה על תכונה המאפיינת את כל המשחקים ורק אותם)? לא; אך האם זוהי מטרתו של המילון? – לא: מטרתו להבהיר כיצד משתמשים במילים, ואת זאת הוא עושה (בהמשך לכל אחת מן ההגדרות במילון מובאות גם דוגמאות רבות למשחקים).

    גם משחק בהגדרות, מתברר, אינו בהכרח משחק-ילדים... אבל כדאי, כאמור, לשתף אותם בחגיגה! חיוך

     

    * הציטוטים מתוך: לודוויג ויטגנשטיין/ חקירות פילוסופיות, הוצאת מאגנס, תרגום:  עדנה אולמן-מרגלית, §66.,

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/08 15:32:

      ספרינג, לא ציטטתי כאן את כל התגובה כי זה נהיה ארוך מדי, אבל (למרבה המזל) אני כן חושבת שיש וויכוחים על מתי משהו הוא משחק ומתי לא. למשל: אני לא חושבת שחוקים פנימיים הכרחיים למשחק. העובדה שילדים משתוללים בלי חוקים מסוימים, והעובדה שבעינינו זה לא חיובי ורצוי לעצור את זה בזמן, עדיין לא פוגעת בראייה שלי את הפעילות הזאת כמשחק - שאני מתנגדת לו. האם גורים, למשל (של כלבים, חתולים וכו') לא משחקים? נכון שלמשחק שלהם יש מטרה ברורה - הם לומדים את חוקי החיים, יחסי כוחות וכו', אבל זה נכון גם ביחס לכמה משחקים של ילדים (כמו ההשתוללות חסרת-החוקים); וכן, יש גם משחקים אחרים שיש להם מטרות נוספות, מלבד המשחק לכשעצמו (למשל, משחקי ספורט כמטפחים כושר גופני).

       

      הבעיה היא שאם מורידים את ההכרח בחוקים פנימיים, נשארים (אם לא הלכתי לאיבוד בסבך הטיעונים) עם ההנאה והפעילות האקטיבית בלבד, ואז ההגדרה רחבה מדי (גם בעבודה, או שמא - אפילו בעבודה, יכולות להיות כרוכות הנאה ופעילות אקטיבית, אבל עדיין עבודה היא לא משחק).

        17/11/08 15:21:

      צטט: אדוה שביב 2008-11-16 19:47:19

      ראשית, בהגדרה שלי היה חסרים כמובן החלק של ההנאה שהוא מאפיין כנראה הכרחי למשחק.כך כנראה גם חשבו מי שהדביקו לפעילות הזו את השורש ש.ח.ק. מלשון שחוק.והחלק של פעילות אקטיבית, כדי לשלול פעילות כמו האזנה למוזיקה או צפייה בהצגה או משחק כדור כ"משחק".

       

       

      ביחס להצעה שלך, ספרינג, הגדרת המשחק כ"פעילות שהמטרה שלה אינה תוצאת הפעילות אלא הפעילות בעצמה" אינה מתאימה בהכרח למי שהפך את המשחק למקצועו, ועוסק בו לשם זכייה בתחרויות – אצל כמה מאלה הפכה הזכייה לעיקר, והיא חשובה בעיניהם יותר מאשר העיסוק עצמו

      בקשר לטיעון שלך שתמכת בדוגמה של מי שמתפרנס ממשחק כמו לדוגמה, שחקן כדורגל, לדעתי הוא לא סותר כיוון שמדובר בהוספת עוד אלמנט למשחק וזה בעצם משחק עם עוד משהו. זה לא אומר שההגדרה של משחק לבד לא נשארת. כמו שבוודאי תגדירי לחם כאוכל ולא תשני את ההגדרה שלו גם אם תתקלי במישהו שמשתמש בככר לחם ככרית לראש. וכנ"ל לגבי התגובה שלך בפוסט הקודם על "משחקי הימורים". הימורים הם לא בהכרח משחקים. יש הימורים שהם אינם משחקים. ישנם משחקים שמצורף להם גם הימור, אבל ההגדרה של המשחק יכולה להשאר. זה משחק + תוספת.

      ולמי שמהמר בלי שום כוונה להשתעשע, אנחנו לא נגיד עליו שהוא הולך לשחק, הוא מהמר, ומשתמש בפעילות "משחקית" לצורך זה.    

       

      המשחק גם אינו כפוף בהכרח לחוקים פנימיים ספציפיים, כמו במקרה של שני ילדים המתגלגלים זה על זה וצורחים מהנאה (עד שזה נגמר, כמובן, בבכי).

       

      אני באמת לא חושב שניתן להגדיר את מה שהם עושים כ"משחק" ולא רק לא להגדיר אלא גם לא להשתמש בלשון המדוברת. אנחנו אולי באופן כללי אומרים שהם "משחקים" בחצר, אבל זו צורה מושאלת או כותרת לפעילות כללית שהם עושים ולא לפעילות ספציפית של השתוללות בלי כללים.


      אם כבר, הבעיות שחשבתי עליהן כשהגדרתי את זה כפעילות שאין לה מטרה בתוצאת הפעילות, היו:

       א. פעילות ספורט, שהיא לכאורה פעילות שאין לה מטרה בתוצאה הישירה, כלומר, אין לנו מטרה בתוצאת הפעילות של הליכה מסביב לבלוק או בהרמה רוטינית של משקולת, אבל את זה הסברתי לעצמי (אני קולט מהר כשאני מסביר לעצמי..) שבעצם כן יש מטרה והיא יכולה להיות, שמירת כושר, חיטוב גוף וכד' שיתכן שהיינו מעדיפים לעקוף את הפעילות הזו אם היינו מגיעים לאותה תוצאה בלעדיה.

      תוך כדי כתיבה אני חושב שבעצם גם במשחק יכולות להיות מטרות כמו התאוררות ו"ניקוי ראש". צריך להמשיך לפתח את הנוסחה..

       ב. טיול. זו פעילות אקטיבית ללא מטרה בתוצאת הפעולה, כלומר אין לך עניין בלהגיע למקום מסויים.אבל מאידך בטיול חסרה הנקודה השנייה של כללים וחוקים שחלים רק על הפעילות הזו.

       

      אני כן נוטה להסכים עם הטענה, שלא לכל דבר ניתן לתת הגדרה שתוחמת אותו באופן חד-משמעי. המשמעות של הטענה הזאת, כפי שאני מפרשת אותה, היא כזו: יש מושגים שאנו יכולים להבין, כך שנוכל להצביע על כל דבר מוכר לנו, ולומר "זה כן מתאים למושג", או – "זה לא מתאים למושג" (ואולי גם: "זה מתאים למושג באופן חלקי"). למשל: "זה משחק"; "זה לא משחק"; "זה נראה כמו משחק, אבל יש בו אווירה מאיימת ביחס למשחק אופייני".האם כולנו מבינים את כל המושגים באותו אופן בדיוק? וודאי שלא. האם אפשר, בכל זאת, להניח שאנחנו מדברים על אותו הדבר, כשאנחנו מדברים (למשל) על משחק? ברוב המקרים, כן. השאלה הזו (האם מבינים אותו הדבר כשאנחנו מדברים על X?) הרבה יותר רחבה משאלת ההגדרה, ודווקא משום כך, נראה לי שככל שאפשר להניח שאנחנו יכולים להבין אחד את השני, כאשר אנחנו מדברים על מושג מסוים (כלומר, כשאנחנו משתמשים במושג מסוים בשפה) – כך אפשר גם להניח שאנחנו מבינים את המושג פחות-או-יותר באותו האופן, גם אם האופן הזה אינו ניתן להגדרה (אלא להסבר באמצעות דוגמאות, למשל).

       

      אני חושב שלא סביר, גם מבחינה הסתברותית, שמושג מסויים מובן אצל כולנו רק על סמך הדמיון של הפרטים שלו אחד לשני, בלי שלא יהיו חילוקי דעות בקשר להרבה פרטים, מה שלדעתי לא קיים לגבי המושג, משחק.

      אני חושב שלא יהיה לאף אחד מאיתנו ויכוח (למרות שאנחנו יהודים) כמעט לגבי כל פעילות, אם מדובר במשחק או לא. ואם כן, כנראה שמאחורי המושג עומד משהו שלא ניתן לטעות בו ולחרוג ממנו, מה שקשה להגיד על פרטים שקשורים בניהם על סמך דימיון בלבד.

       

       

        16/11/08 20:11:

       

      זיגמה-(חסר לי האות היוונית כסימן מתמטי) כל הדיון

      היה אחלה של משחק במשמעויות המשחק

      סוג של פרפטום מובילה מחשבתי.

      ועוד שאלה וקצת על מה היה הדיון -

      על game, play,כן מצאתי המון synonms למילה game .

      אז פרפטום מובילה קיים או לא ?

      שוקי

        16/11/08 19:47:

      תודה על התגובות ועל הכוכבים! חיוך

      מרתק לקרוא את הכיוונים החדשים שאתם מכניסים לדיון. אני אענה במשולב:

       

      בלי להכנס לויכוחים פרטניים מדי על ויטגנשטיין (לא הוא העניין המרכזי מבחינתי, אלא הרעיון), אני מסכימה בהחלט, אריק, שאי-אפשר לראות את האנלוגיה הזו כִּשׁלֵמָה ומדויקת אחת לאחת.

       

      הצגתי את רעיון "הדמיון המשפחתי" כיוון שהוא מדגים בעיניי, באופן יפהפה, נטייה מחשבתית נפוצה למדי ליצור גבולות ברורים גם במקומות שבהם הם לא בהכרח נמצאים.

       

      ביחס להצעה שלך, ספרינג, הגדרת המשחק כ"פעילות שהמטרה שלה אינה תוצאת הפעילות אלא הפעילות בעצמה" אינה מתאימה בהכרח למי שהפך את המשחק למקצועו, ועוסק בו לשם זכייה בתחרויות – אצל כמה מאלה הפכה הזכייה לעיקר, והיא חשובה בעיניהם יותר מאשר העיסוק עצמו (ואולי כאן המשׂחק הופך למשׁחק, שוקי?...). המשחק גם אינו כפוף בהכרח לחוקים פנימיים ספציפיים, כמו במקרה של שני ילדים המתגלגלים זה על זה וצורחים מהנאה (עד שזה נגמר, כמובן, בבכי).

       

      בעניין היחס שלנו לפעילות כמספק הגדרה לפעילות עצמה, זה בהחלט רעיון מעניין, ומזכיר רעיונות מתחום האסתטיקה (הגדרת אמנות לפי ההקשר שלה, למשל). אבל זה עדיין מאפיין יחיד, החל על כל המשחקים; ויהיה קשה להצביע על יחס אחד, המאפיין כל שחקן בכל משחק. אולי, במקום זאת, מתקיים דמיון משפחתי בין מספר התייחסויות אפשריות שלנו לפעילויות, שאנחנו מגדירים כ"משחק"?

       

      עם זאת, נכון שביחס למשחקים ייתכן שאנשים שונים תופשים את המושג באופן שונה, ובעוד אחד מהם (הילד המתגלגל) יראה אותו באור אחד, עשויים אחרים (למשל, אמא שלו) לראות אותו באור אחר. אבל ההסתכלות האחרת אינה מונעת מהם להבין, שהפעילות המדוברת נועדה להיות משחק, גם אם בעיני אחת מהם היא חורגת מהתחום המקובל בעיניה כמשחק. כלומר: הם משתמשים במילה "משחק" באותו אופן, גם אם השיפוט שלהם ביחס למשחק זה או אחר שונה.

       

      אני כן נוטה להסכים עם הטענה, שלא לכל דבר ניתן לתת הגדרה שתוחמת אותו באופן חד-משמעי. המשמעות של הטענה הזאת, כפי שאני מפרשת אותה, היא כזו: יש מושגים שאנו יכולים להבין, כך שנוכל להצביע על כל דבר מוכר לנו, ולומר "זה כן מתאים למושג", או – "זה לא מתאים למושג" (ואולי גם: "זה מתאים למושג באופן חלקי"). למשל: "זה משחק"; "זה לא משחק"; "זה נראה כמו משחק, אבל יש בו אווירה מאיימת ביחס למשחק אופייני".האם כולנו מבינים את כל המושגים באותו אופן בדיוק? וודאי שלא. האם אפשר, בכל זאת, להניח שאנחנו מדברים על אותו הדבר, כשאנחנו מדברים (למשל) על משחק? ברוב המקרים, כן. השאלה הזו (האם מבינים אותו הדבר כשאנחנו מדברים על X?) הרבה יותר רחבה משאלת ההגדרה, ודווקא משום כך, נראה לי שככל שאפשר להניח שאנחנו יכולים להבין אחד את השני, כאשר אנחנו מדברים על מושג מסוים (כלומר, כשאנחנו משתמשים במושג מסוים בשפה) – כך אפשר גם להניח שאנחנו מבינים את המושג פחות-או-יותר באותו האופן, גם אם האופן הזה אינו ניתן להגדרה (אלא להסבר באמצעות דוגמאות, למשל).
        16/11/08 15:18:

      נכבדי בכל הדיון המרתק הזה לא הועלתה הנקודה שבשפות הלטיניות (כולל אנגלית)

      יש כינויים ספקטרום שלם של מילים אשר בעברית מתאגדים תחת הכותרת משחק.

      המעניין הוא שאיש מבין דוברי הלשון העברית לא בחן את המילה בהבט הלשוני.

      משחק עם שין שמאלית הוא שם, או שם פעולה.

      אולם אם נהפוך את השין לימין, משחק יהיה מקום שבו נשחקים בו.

      סיכום:

      העיסוק במשמעות המילה משחק בשין שמאלית כתחליף לעינוג שבמשחקים

      מהווה מקום משחק בשין ימנית לפעולה התקינה של המוח.

      יום נהדר

      שוקי

      הפרחתי כוכב - מה זה משחק בשמאל או משחק בימין.

       

        16/11/08 14:51:

      לפי ויטגנשטיין כמעט חייבים להיות הבדלים בין בני האדם ביחס להגדרת פעילויות מסוימות כמשחקים כן או לא.

      אם אין לזה הגדרה ברורה אלא רק על יסוד דמיון, קשה להאמין שכל האנשים יסכימו תמיד. אם ישנה הסכמה מוחלטת ללא יוצא מן הכלל, לא סביר שלא עומדת מאחוריה הגדרה ברורה.

      אני חושב שההגדרה של משחק צריכה לבוא יותר מהכיוון של היחס שלנו לפעילות הזו כלומר, איזו סוג פעילות אנחנו מקיימים במשחק (כלומר במשפחה של, משחק מול עבודה, תחביב וכו') ולא מהכיוון של הגדרת צורת הפעילות כשלעצמה (כמו מזל/מיומנות, הפסד ורווח/ללא זכייה, חברה או יחיד וכו') .

      וכמו שלא נחפש את ההגדרה של "עבודה" בתוך צורת הפעילות הזו עצמה כלומר לחפש מה המשותף בין הפעילות של ניקוי ארובות ועבודה כליצן בקרקס וכד'.

      אני הייתי מאמץ את ההגדרה שנתן אחד המגיבים מהפוסט הפותח בתוספת מסויימת: פעילות שהמטרה שלה לא תוצאת הפעילות אלא הפעילות בעצמה (פחות נוחה לי ההגדרה של פעילות לא תכליתית, כיוון שאז תטעני שהשגת הנאה היא גם תכלית) + שהפעילות כפופה לחוקים פנימיים ספציפיים לצורך הפעילות הזו.
        16/11/08 14:42:

      צטט: אדוה שביב 2008-11-16 14:29:01

      אריק, אני חושבת שההצעה ה"גרפית" שלך תתאים מאוד למה שכיוון אליו ויטגנשטיין.

      ויחד עם זאת, המאפיינים שחולקים בני המשפחה לעולם אינם עוברים כחוט השני אצל כל בני המשפחה, כלומר, אכן אין תכונה אחת שתאפיין את כל בני המשפחה ורק אותם.

      ברוח דבריך, אולי כדאי להוסיף את הסייג שיש להתעלם מגנים "רדומים", כאלה שמועברים לדור הבא, אבל לא מתבטאים אצל הנשא עצמו - אולי זה יתן תמונה מדויקת יותר...

       

      תראי, הכיוונים הויטגנשטיניים בחקר השפה והלשון, ודווקא הדוגמה שהוא מביא של בני משפחה לוקה, לטעמי בחסר, באמת.

      אפשר היום באמצעות בדיקת גנים להגיע בקירוב גבוה לזהות מי האב, אפשר באמצעות חקר מיטוכונדריות [הגנים האימהיים] לזהות שושלות משפחתיות. הנראות, והתיחסות רק לנראות, כבר באתונה הישנה לעגו לגישה הזו [ראי באדיפוס - טרזיאס העיוור והרואה, אדיפוס הרואה והעיוור]

      אני חושב שיש בכלל קשיים אדירים בהגדרת בני אדם, מעשיהם או דברים אחרים, בניגוד להגדרות מכמתות ו"סופיות".

       

        16/11/08 14:29:

      אריק, אני חושבת שההצעה ה"גרפית" שלך תתאים מאוד למה שכיוון אליו ויטגנשטיין.

      ויחד עם זאת, המאפיינים שחולקים בני המשפחה לעולם אינם עוברים כחוט השני אצל כל בני המשפחה, כלומר, אכן אין תכונה אחת שתאפיין את כל בני המשפחה ורק אותם.

      ברוח דבריך, אולי כדאי להוסיף את הסייג שיש להתעלם מגנים "רדומים", כאלה שמועברים לדור הבא, אבל לא מתבטאים אצל הנשא עצמו - אולי זה יתן תמונה מדויקת יותר...

        16/11/08 14:24:


      יש לי בעיה אחת עם ההסבר ה"משפחתי" מפני שבאלף השלישי אנחנו יודעים שקיים דמיון גנטי רחב בין בני המשפחה, ואנחנו גם יודעים ששבט אנושי [במושגים מקראיים] חולק בינו לבינו קשרים גנטיים מאפינים ומיחדים אותו כקבוצה.

      חשבתי להציע טולי, הגדרה לא מילולית כי אם גראפית בסגנון הזה בסגנון של מעגלים חופפים, וכך אולי לקבל הגדרה מורכבת ואולי נזילה יותר.

       

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון