כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    Can't stand losing you

    32 תגובות   יום ראשון, 16/11/08, 14:56
     

    במסדרונות בית החולים עמד ריח מוזר. לא של חומרי ניקוי, חשבה, יותר של שאריות ארוחת הצהריים. למות ולא לאכול את האוכל הזה. ואז הצטמררה: יש לך מזל שאת מגיעה לכאן ולא לקריית שאול.

    בירור קצר בתחנת האחיות (היא חיכתה יותר מחמש דקות עד שהתייחסו אליה בכלל) והיא הופנתה לחדרו. הוא חלק אותו עם עוד שני גברים מבוגרים ועייפים למראה. אחד מהם ישב זועף בכסא ליד המיטה, כשלידו יושבת אישה -כנראה אשתו- ומחזיקה את ידו. הם לא דיברו. הגבר השני היה שקוע בשינה עמוקה ומדי פעם פלט קול נחרה.


    חודשיים קודם לכן

    "תתקשרי לאהרלה", הוא אמר לה כשנכנסה הביתה. לא שלום, לא מה שלומך. "המזגן עושה קולות של גוסס".

    "הוא מקרר עדיין?" שאלה, בלי לצפות באמת לתשובה, וניגשה אל המזגן. "נראה שכן".

    "את רוצה לחכות שהוא ימות, או לטפל בזה כבר מעכשיו?"

    "בסדר. אני אתקשר. מחר", היא השתרעה על הספה וחלצה נעליים, "אני הרוגה. היה לי יום ארוך".

    את ארוחת הערב הם אכלו בדממה מול מהדורת החדשות בטלויזיה. ככה זה היה בשבועות האחרונים, השקט הזה עמד ביניהם מוחשי מדי. קמים ביחד בבוקר, הולכים כל אחד לענייניו, נפגשים בערב בבית. קרו להם דברים במשך היום, והם לא מספרים, לא כי זה סוד, סתם כי אין כוח. לארוחת שישי האחרונה אצל ההורים שלה הוא לא בא. פעם היתה להם מסורת של דייט שבועי בכל רביעי בערב. עכשיו גם את זה הם לא עושים. היא ידעה שזה הזמן ללכת.


    השיחה לא היתה קלה. היא קצת גמגמה בהתחלה, אמרה שלא קל לה עם זה אבל זה יעשה להם רק טוב. שעדיף לעשות את זה עכשיו ולא לחכות, כי אם זה ימשך ככה הם רק ישנאו אחד את השני בסוף. שהמרחק הפיזי אולי יקרב אותם, ואם הם לא יעמדו בזה אז אולי עדיף באמת לפרק. היא שנאה את עצמה על הקלישאות שהוציאה מהפה אבל לא ידעה מה עוד לעשות ומה להגיד. רק ידעה שיותר היא לא יכולה להשאר שם.

    הוא לא התווכח. אמר שלדעתו היא עושה טעות, שאולי היא צריכה לחשוב על זה עוד קצת, אבל שהוא לא מתכוון להתחנן אליה. את רוצה ללכת, תלכי, אמר לה, אבל שלא תחשבי שברגע שתרצי לחזור אני אקבל אותך כאילו כלום.

    זה סיכון שאני מוכנה לקחת, אמרה לו. בדרך החוצה היא ניגשה לנשק אותו, אבל הוא סובב את הראש ולא נענה. את המפתח שלה השאירה  על השולחן.


    אחרי שבוע התחילו הטלפונים. בהתחלה פעם ביום, סתם לשאול מה שלומך, הוא אמר. זה היה לה נחמד. היא בסדר, מחפשת דירה, כנראה תגיע לקחת את שאר הדברים שלה ברגע שתמצא. אני אתאם איתך יום, אמרה. הרי כבר אין לי מפתח.

    אין בעיה, הוא אמר, אני אעזור לך אם את צריכה.

    תדירות השיחות עלתה לפעמיים, שלוש, ארבע ביום. בהתחלה דברים קטנים: איפה שמרת את הקבלות של חשבונות החשמל, תגידי, מתי צריך להתקשר לכבלים להפסיק את המבצע ההוא? אני לא זוכר איך מפעילים את המכונה על חצי תכולה, על מה אני צריך ללחוץ שם?

    הוא לא הציע להפגש. רק התקשר. והתקשר והתקשר. אם לא היתה עונה, הוא היה מסמס, וכשלא הגיבה הוא היה מתקשר שוב ושוב עד שנשברה וענתה. כשניסתה לומר לו בעדינות שזה מפריע לה, הוא התנצל והבטיח לא להטריד אותה, אבל למחרת חזר לסורו.


    כשלא שמעה ממנו שלושה ימים התחילה לדאוג. לא מייד: בהתחלה חשבה, איזה יופי, הוא הפנים. השקט נעם לה. אבל כשניסתה להתקשר אליו כדי לתאם איתו מועד כדי לקחת את שאר חפציה מהדירה הוא לא ענה. אחרי מספר נסיונות התקשרה לאהרלה, בעל הבית, ולקחה ממנו מפתח. היא ארגנה לעצמה כמה קרטונים. לא היה לה יותר מדי מה לקחת: ספרים, כמה דיסקים ואת נעלי החורף שלה.

    כשפתחה את הדלת ונכנסה כמעט מעדה על קרטון פיצה ריק שהיה זרוק על הרצפה. באור החלש של אחה"צ בקושי הבחינה בפרטים. היא הדליקה את האור. שנתיים היא גרה בדירה הזו, ועכשיו היא לא יכולה למצוא בה את דרכה כשקצת חשוך.

    היא נכנסה אל חדר השינה, נושאת את הארגז בו התעתדה לארוז את נעליה. הוא היה חשוך. היא שמעה את נשימותיו בחושך, כבדות, מחרחרות משהו. להעיר אותו או לא, התלבטה, ואז חשבה: למה הוא בבית בשבע בערב? ועוד ישן? אולי כן כדאי להעיר אותו.

    היא הניחה את הקרטון על רצפת חדר השינה והדליקה את האור. המיטה היתה סתורה והוא שכב עליה בבגדיו. היא טלטלה את כתפו בעדינות. הוא לא הגיב. ניסתה שוב, בקצת פחות עדינות. כלום. כבר חשבה לוותר, לקחת את הדברים שלה ולהסתלק, אבל תחושה רעה התחילה להתגנב אל תודעתה. משהו לא בסדר. מאוד לא בסדר.


    שקית האינפוזיה שהיתה מחוברת בצינור אל זרועו נראתה כעומדת להגמר. הוא נמנם בשלווה, מכוסה עד לחזהו בשמיכת הצמר התכולה של בית החולים. פה אין בעיות מיזוג, חייכה לעצמה במרירות. עורה היה עור ברווז.

    את הפרחים שהביאה איתה השאירה על שידת הלילה שלו, אבל הוציאה את הפתק. נתנה בו מבט אחרון, הושיטה יד לגעת בידו אבל התחרטה בחצי הדרך, הפנתה אליו את גבה ויצאה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/11/08 14:41:


      מה קורה פיבס?

      יופי של סיפור

       

       

      ------------------------

      אחד של פוליס שאני ממש אוהבת

        18/11/08 14:19:

      מוכשרת את.

      אבל עצלנית.

      מה, זהו? התחלה של רומן, ואת משאירה אותנו עם הלשון בחוץ (או חצי תאוותנו בידינו או איך שקוראים לזה)?

      תביאי עוד.

        17/11/08 15:23:

      צטט: phoebe 2008-11-16 23:31:41

      צטט: tom .s 2008-11-16 21:00:34


      איי נואו.. ספרי לי על זה. ( אבל זה כיף כשהם מצחיקים , תודי ! ( תודה? ) )

      אומרים שבלי חושך אין אור.


      -מבין?-

       

      מבין.

      ( אבל לא אם את גרה בסקנדינביה ועכשיו אמצע מאי או תחילת יוני ( או משהו כזה ) ))

       

        17/11/08 15:19:

       

       

      צטט: phoebe 2008-11-16 23:28:51

      צטט: tom .s 2008-11-16 20:58:38


      בכלל לא,הוא סתם מצחיק אותי לפעמים, ( אני לא נוטה להערצת יתר ) ליאונרדו דה וינצ'י הוא אחת מדמויות המופת שלי, וגם מרק טוויין וגם.. מה אני אתחיל לספור לך אותם ? סתם דמויות מופת מעניינות.. ( ותראי איפה הם עכשיו )

      אתה יכול לכתוב פוסט נפרד בנושא.


      -סוף סוף יהיה לך פוסט שלא עוסק באוכל-

       

       

      רוב הפוסטים שלי לא עוסקים באוכל.

      ( שאת לא מעודכנת )

       

        16/11/08 23:45:

      צטט: סיסרא 2008-11-16 23:39:57


      -לאנשים אין סבלנות-

       אנשים נוצרו כדי שישימו זין עליהם

      זו גישה מעניינת ואני נוטה להסכים איתה, רוב הזמן, אבל אני כנראה פשוט נחמדה מדי.


      -אני יודעת שעכשיו יש כאלה שקוראים את זה ונקרעים מצחוק רק מהמחשבה-

       

        16/11/08 23:39:

      -לאנשים אין סבלנות-

       

       

       אנשים נוצרו כדי שישימו זין עליהם

        16/11/08 23:34:

      צטט: ימית מהים 2008-11-16 23:25:09


      מזל שהיא הגיעה לבית לארוז.

      הזכיר לי קצת את הפוסט עם אחיך שהיה ערני למצבך

      פעם מזמן 

      בדיוק לפני שנה.


      -היית מאמינה?-

       

        16/11/08 23:34:

      צטט: סיסרא 2008-11-16 23:05:29


      כתבת יפה.

      היית צריכה להוסיף עוד קצת בשר באמצע ולהפוך את הסיפור מקרפצ'יו לנתח בשר עסיסי יותר

      זו כתיבה אינטרנטית.

      בכוונה זה נראה כמו אנורקטית בדיאטה.


      -לאנשים אין סבלנות-

       

        16/11/08 23:31:

      צטט: tom .s 2008-11-16 21:00:34


      איי נואו.. ספרי לי על זה. ( אבל זה כיף כשהם מצחיקים , תודי ! ( תודה? ) )

      אומרים שבלי חושך אין אור.


      -מבין?-

       

        16/11/08 23:28:

      צטט: tom .s 2008-11-16 20:58:38


      בכלל לא,הוא סתם מצחיק אותי לפעמים, ( אני לא נוטה להערצת יתר ) ליאונרדו דה וינצ'י הוא אחת מדמויות המופת שלי, וגם מרק טוויין וגם.. מה אני אתחיל לספור לך אותם ? סתם דמויות מופת מעניינות.. ( ותראי איפה הם עכשיו )

      אתה יכול לכתוב פוסט נפרד בנושא.


      -סוף סוף יהיה לך פוסט שלא עוסק באוכל-

       

        16/11/08 23:25:


      מזל שהיא הגיעה לבית לארוז.

      הזכיר לי קצת את הפוסט עם אחיך שהיה ערני למצבך

      פעם מזמן 

       

        16/11/08 23:05:


      כתבת יפה.

      היית צריכה להוסיף עוד קצת בשר באמצע ולהפוך את הסיפור מקרפצ'יו לנתח בשר עסיסי יותר

        16/11/08 21:00:

      צטט: phoebe 2008-11-16 18:38:24

      צטט: tom .s 2008-11-16 18:32:05

      סיפור חצי אפל שכזה, היה לי כיף לקרוא !

      ( וזו הפעם הראשונה שלא צחקתי כשקראתי אותך, אני חושב.. )

      *


      תודה מותק :)


      -לא כל החיים זה צחוק, יו קנואו-

       

       


      איי נואו.. ספרי לי על זה. ( אבל זה כיף כשהם מצחיקים , תודי ! ( תודה? ) )
        16/11/08 20:58:

      צטט: phoebe 2008-11-16 18:39:51

      צטט: tom .s 2008-11-16 18:37:00

      יודעת מה וודי אלן אמר על הסוד לחיי נישואין מאושרים ?

      ( ארבע פעמים בשבוע מסעדה טובה, אור נרות רומנטי, מוסיקה נעימה , פעמיים בשבוע הוא, פעמיים בשבוע היא )

       

      וראינו כמה טוב זה עבד בשבילו :)


      -וודי אלן? זו דמות המופת שלך?-

       

       


      בכלל לא,הוא סתם מצחיק אותי לפעמים, ( אני לא נוטה להערצת יתר ) ליאונרדו דה וינצ'י הוא אחת מדמויות המופת שלי, וגם מרק טוויין וגם.. מה אני אתחיל לספור לך אותם ? סתם דמויות מופת מעניינות.. ( ותראי איפה הם עכשיו )
        16/11/08 20:48:

      צטט: mikiy-makara 2008-11-16 20:44:09

      יופי של תירוץ ויופי של שיר

      (-:

       

      אחד האהובים עלי.


      -איך מוסיקה יכולה לזרוק אותי לכל מיני מקומות זה מאאאאשו-

        16/11/08 20:44:

      צטט: phoebe 2008-11-16 18:36:44

      צטט: mikiy-makara 2008-11-16 17:01:16


      למה ככה פיבס?

      ### אמיתי? ###

      מה, לא טוב ככה?


      -לא אמיתי. רק חיפשתי תירוץ לדחוף את השיר הזה של פוליס-

       

      יופי של תירוץ ויופי של שיר

      (-:

       

        16/11/08 20:30:

      צטט: המלאך לובשת פראדה 2008-11-16 20:28:04


      אני מניחה שלא אמרו לך את זה קודם - את כותבת משובח. קריצה

       

       

      תמיד טוב לשמוע.


      -ובטח מאנשים שאני מעריכה את דעתם-

       


      אני מניחה שלא אמרו לך את זה קודם - את כותבת משובח. קריצה

       

       

        16/11/08 20:04:

      צטט: rangil 2008-11-16 19:57:55

      הייתכן שהוא באמת (מילולית) לא יכול לחיות בלעדיה?

      משובח פיבי, משובח.

      ככל הנראה לא תהיה לו ברירה...


      -מן הסתם היו לו עוד אישוז. אולי-

        16/11/08 19:57:

      הייתכן שהוא באמת (מילולית) לא יכול לחיות בלעדיה?

      משובח פיבי, משובח.

        16/11/08 19:36:

      צטט: שרון אבני 2008-11-16 19:05:51

      הו, עם הסיפור הזה אני מרגיש בבית ;-)

      הו!!


      -הורס כבר אמרתי?-

        16/11/08 19:05:
      הו, עם הסיפור הזה אני מרגיש בבית ;-)
        16/11/08 18:39:

      צטט: tom .s 2008-11-16 18:37:00

      יודעת מה וודי אלן אמר על הסוד לחיי נישואין מאושרים ?

      ( ארבע פעמים בשבוע מסעדה טובה, אור נרות רומנטי, מוסיקה נעימה , פעמיים בשבוע הוא, פעמיים בשבוע היא )

       

      וראינו כמה טוב זה עבד בשבילו :)


      -וודי אלן? זו דמות המופת שלך?-

        16/11/08 18:38:

      צטט: tom .s 2008-11-16 18:32:05

      סיפור חצי אפל שכזה, היה לי כיף לקרוא !

      ( וזו הפעם הראשונה שלא צחקתי כשקראתי אותך, אני חושב.. )

      *


      תודה מותק :)


      -לא כל החיים זה צחוק, יו קנואו-

        16/11/08 18:37:

      צטט: phoebe 2008-11-16 18:27:29

      צטט: זר אך לא מוזר 2008-11-16 15:29:46

      יפה מאד כתוב בהמון רגישות

      סופה של אהבה מגורים משותפים

      כניסה לשיגרה ממאיסה

      אך כך לא צריך להיות זה צריך להיות אחרת

      הרבה פעמים שיגרה הורגת אהבה.


      -וצריך מכות חשמל כדי להחיות אותה. לא תמיד זה הולך-

       

      יודעת מה וודי אלן אמר על הסוד לחיי נישואין מאושרים ?

      ( ארבע פעמים בשבוע מסעדה טובה, אור נרות רומנטי, מוסיקה נעימה , פעמיים בשבוע הוא, פעמיים בשבוע היא )

       

        16/11/08 18:36:

      צטט: mikiy-makara 2008-11-16 17:01:16


      למה ככה פיבס?

      ### אמיתי? ###

      מה, לא טוב ככה?


      -לא אמיתי. רק חיפשתי תירוץ לדחוף את השיר הזה של פוליס-

       

        16/11/08 18:32:

      סיפור חצי אפל שכזה, היה לי כיף לקרוא !

      ( וזו הפעם הראשונה שלא צחקתי כשקראתי אותך, אני חושב.. )

       

      *

        16/11/08 18:29:

      צטט: *galu 2008-11-16 16:58:24

      נשמעת לי מאוד מאוד מוכרת כל הסיטואציה בפסקה השניה...

      (הבהלת אותי קלות. משוגעת אחת!)

      את מדברת על המזגן שעושה קולות של גוסס?

       


      -כן, גנבתי לך את זה, מה תעשי לי?-

        16/11/08 18:27:

      צטט: זר אך לא מוזר 2008-11-16 15:29:46

      יפה מאד כתוב בהמון רגישות

      סופה של אהבה מגורים משותפים

      כניסה לשיגרה ממאיסה

      אך כך לא צריך להיות זה צריך להיות אחרת

      הרבה פעמים שיגרה הורגת אהבה.


      -וצריך מכות חשמל כדי להחיות אותה. לא תמיד זה הולך-

       

        16/11/08 17:01:


      למה ככה פיבס?

       

      ### אמיתי? ###

        16/11/08 16:58:

      נשמעת לי מאוד מאוד מוכרת כל הסיטואציה בפסקה השניה...

       

      (הבהלת אותי קלות. משוגעת אחת!)

        16/11/08 15:29:

      יפה מאד כתוב בהמון רגישות

      סופה של אהבה מגורים משותפים

      כניסה לשיגרה ממאיסה

      אך כך לא צריך להיות זה צריך להיות אחרת

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין